בין האנשים שניצבו ברחבת הזיכרון של האנדרטה לזיכרון השואה עמד אדם, לבוש חליפה, עם סיכות על דש ז'קט חליפתו הכחולה. אדם נעים למראה, צעיר יחסית למאורעות שלפני 70 ו-80 שנה. אכן לא התבדיתי, המראה לא היה טעות מדובר במיכאל סידקו, היהודי האחרון, ששרד את הטבח הנורא בבאבי-יאר.
מהטבח ההוא, סיפור אחד מאלפי סיפורים המתארים זוועות שלא ברא השטן, נותר ילד צנום אחד אולי בן 6 אולי בן 7, ושמו מיכאל סידקו. עדות חיה לעוד מעשה מזוייע שביצעו הנאצים ביהודי אירופה הפעם על אדמת קייב אוקראינה.
מיכאל סידקו התייצב ובא לטכס המרכזי שערכו ניצולי השואה ברחבת האנדרטה העירונית. לסידקו עוד הזדמנות לראות ולהקשיב להיסטוריה, לנו להיווכח עד כמה לא הצליחו הנאצים בשאיפתם להכחיד את העם היהודי. הנה הוא היום ניצב ליד דגלי ישראל, ברחבת זיכרון לזכור ולא לשכוח.
סידקו בן 82 ועדיין נראה טוב ומסוגל לפרט ולהסביר כל תמונה וכל אירוע מהימים ההם שלא יחזרו גם אם הוא רק בן 6 או שבע. מספרת הגב' סטלה ולטר הממונה על הקליטה: "כיום סידקו אורח חשוב על בימות רבות ביניהם האו"ם, בקונגרס ובסנאט האמריקנים וגם באירופה הוזמן לא פעם לשאת דברים".
סידקו עמד בזמנו בראש משלחת יוצאי אוקראינה החרדים לעליית הנאציזם ועליית האנטישמיות במדינה רווית הדם היהודי אמר אז לראשי הסנאט האמריקני בתום הפגישות כי "אף בסיוטים הגרועים בלילה לא יכולתי להעלות על דעתי שיבוא יום ואלה שטבחו בנו אז יצעדו ברחובות אוקראינה כגיבורים. לכן החלטתי להקדיש את שארית חיי למאבק בעליית הנאציזם באוקראינה.
היום 76 שנה לאחר אותו רצח נתעב בבאבי יאר עמד מיכאל סידקו עם חברים ניצולים ממקומות אחרים, מפולין, מהונגריה, מרוסיה הלבנה כדי לזכור ולא לשכוח.
בתמונה מיכאל סידקו עם כותב שורות אלה
