ימי החג הם ימים טובים להרהורים, למחשבות, לשיחות נפש. ימי החג האלה עבורי הם בעיקר למחשבה שאינה עוזבת אותי, והיא האם יכולה בית שמש להתקיים כעיר מעורבת? כעיר בה יכולים חרדים ולא חרדים לחיות בה ביחד. המחשבה הזו מרצדת בי במיוחד לאור האירוע הציבורי הגדול שהתקיים כאן בעירנו אירוע הסכמי הגג.
האם אכן היה שם במעשה הזה שיקול דעת נבון וחכם של הגורמים שקיבלו את ההחלטה?
הסכמי הגג לא נולדו בבית שמש, תכנית הסכמי הגג אינה תכנית לחרדים. זוהי תכנית שנועדה לקדם בניית דיור לפתרון מצוקת הדיור בישראל. יש שני מגזרים בהם המצוקה הזו גדולה ואף חמורה במיוחד. המגזר הערבי והמגזר החרדי. . את מצוקת המגזר החרדי מדינת ישראל החליטה לפתור כאן בבית שמש.
למה בית שמש? למה לא בני ברק? לא אלעד? לא קרית ספר? לא בית"ר ואפילו למה לא מקימה המדינה ישובים חדשים לחרדים בלבד.
נתון בסיס ראשון המעיד למעשה על התוצאה הסופית הוא כמת המהגרים מהעיר החוצה ואליה. נתון כזה מסביר יפה את הסיכוי לקיים עיר מעורבת. והנתון הזה אומר דבר אחד: אין חדש תחת השמש. מה שלא התקיים בשום מקום אחר בארץ לא יכול להתקיים גם כאן בעירנו בית שמש.
יש אמנם מי שחושב שלבית שמש נגזר הדין, יהא מה שיהא, בית שמש תמשיך להיקרא עיר מעורבת על אף שאחוז החרדים מכלל האוכלוסיה רק גדל. וזה פשוט עוד ניסיון הטעיה של מקבלי ההחלטה, עיר מעורבת היא עיר בה המיעוט אינו מרגיש מיעוט והרוב אינו מכריע הכול על פי צרכיו שלו בלבד. בית שמש אינה עיר מעורבת, בית שמש הולכת להיות עיר חרדית. גלנט ושות' עוד יאכלו את הכובע יום אחד כאשר יגלו כי ה'ביחד' שמקווה לו נתניהו לא יתחיל מכאן, אלא יצא מכאן. יצא במובן שהחלק השני כדי להות ביחד פשוט יעזוב את העיר. וזה קורה במציאות, זה מתקיים מול העיניים. בשלטון נאטמו העיניים ונסתמו האוזניים מלשמוע את הדי המציאות המתקיימת בעיר, תושביה החילוניים של העיר בורחים מהעיר. אלה לא פראיירים למרות שהשלטון חושב שיש מספיק פראיירים כדי להסכים להתגורר בעיר חרדית ולחשוב שהם גרים בעיר מעורבת. לא איצטדיון, ולא היכל תרבות ישכנעו את ברי הדעת להבין שזה אכן כך. כאשר אותו היכל תרבות יישאר שומם, כמו אחיו הקטנים, ואותו איצטדיון יחסר את הקבוצות המתרגלות משחקי כדור לא תעזור הימצאותם. המבנים יכולים לשמש גם למופעים מסגנון אחר, ועוד ימים יגידו.
ברגע שלא יישארו כאן חילוניים כבר נפל אחד הבסיסים במשולש לקיומה של עיר מעורבת. הצלע השניה באותו משלוש קיום לעיר מעורבת מהסס, חושב, מתלבט, הדתיים הלאומיים שוקלים ומתייעצים בטרם בואם לכאן, וגם כאשר יגיעו הרי הם ינסו יחוו ויראו את מעמדם כמבקשים, כמתחננים לזכות במה שיכולים לקבל בכל מקום אחר מבלי להתאמץ, כעבור מספר שנים מתישות פשוט ירימו רגליים.
היה משהו פתטי בממשלה שחשבה שבכסף ניתן לקנות הכל, חושבים ניתן פיצוי כספי וההמונים ימשיכו להאמין אכן שמדובר בעיר מעורבת. כסף קונה הכל, לא קונה חירות. חירותו של אדם לקבוע לעצמו את דרך חייו, לא תירכש אפילו תמורת כל הון. ההסטוריה מוכיחה זאת, כמובן תוך סייג של אותם אנשי גיס המשתעשעים בינם לבין עצמם ורק עם עצמם כביכול על חירות אישית ופרטית.
מה ניתן לעשות? ראשית יובן מראש, מסקנתי חד משמעית: רק הפרדה. שתי ערים שכנות זו לצד זו יחיו ויתקיימו כל אחד תחת הנהגה תואמת. ואם עדיין מבקשים לקיים עיר מעורבת, אנא חיזרו כמה צעדים אחורה. הביאו את העיר לאיזון דמוגרפי. עצרו את הבניה החרדית מכל אותן סיבות ידועות, רמה סוציו אקונומית, תעסוקה, חינוך, תרבות וכו'. השלימו את הפעם ותנו עדיפות לאומית בעיקר לאוכלוסיה חילונית (בעיית חוק? ניתן להתגבר עליה) ורק אחרי איזון דמוגרפי, ניתן לקיים כאן עיר מעורבת. כל עוד בונים אחד ביחס של 1:4 דירה אחת לחילוניים וארבע לחרדים זה עלול להפוך לפצצה חברתית מאיימת לא רק על בית שמש על מדינת ישראל כולה.
