ישנן שתי שיטות עיקריות בחישוב ימי האבלות בתקופת ספירת העומר: האחת - תלמידי רבי עקיבא מתו מהיום הראשון לספירה עד ל"ג בעומר, לדעת הרמ"א, או עד ל"ד בעומר, לדעת השולחן ערוך, ונוהגים אבלות בימים אלו עצמם; והשניה - תלמידי רבי עקיבא מתו במשך 33 ימים על פני כל תקופת הספירה ולא ברצף אחד, וכנגד ימים אלו מתאבלים 33 ימים בתקופה שבין אסרו חג פסח לערב שבועות, כשפיזור הימים על פני התקופה משתנה לכמה מנהגים, ומהם שהחילו על יום או יומיים מתוך ה-33 את הכלל 'מקצתו ככולו'.
לשיטה הראשונה, מובנת השמחה ביום ל"ג בעומר, שכן בו פסקה מיתתם של תלמידי רבי עקיבא; ולשיטה השניה - כתב הלבוש שבחרו ביום ל"ג לאות על כך שמיתתם נפסקה לאחר ל"ג (=33) הימים האמורים; ובערוך השולחן כתב שיום זה הוא 'הילולא דרשב"י', שבו נסתלק לבית עולמו, ובו גם יצא מהמערה בה התחבא מפחד הרומאים.
לשיטה הראשונה, מובנת השמחה ביום ל"ג בעומר, שכן בו פסקה מיתתם של תלמידי רבי עקיבא; ולשיטה השניה - כתב הלבוש שבחרו ביום ל"ג לאות על כך שמיתתם נפסקה לאחר ל"ג (=33) הימים האמורים; ובערוך השולחן כתב שיום זה הוא 'הילולא דרשב"י', שבו נסתלק לבית עולמו, ובו גם יצא מהמערה בה התחבא מפחד הרומאים.
[מתוך משנה ברורה סימן תצג עם ביאורים ומוספים ממהדורת 'דרשו', 31-33 ]
