חנה זו'רנו ואלי בן משה, שימשו במערכת הבחירות ובמהלך השנה האחרונה כדוברים של שתי מפלגות מקומיות. חנה של 'עתיד העיר' בראשות מוטי כהן, ואלי בן משה של מפלגת 'בית שמש שלנו' בראשות ריצארד פרס. שניהם בתחילת שנות ה- 50 לחייהם, קולם וכתיבתם נקראים ונשמעים במדיות השונות ו'בזירת' הפייסבוק המבעבעת לאחר תוצאות הבחירות.
ראיון משותף עם שני אנשים דעתניים המכירים בערך עצמם ומבינים תקשורת. על החיים בעיר, השונה והדומה ביניהם ובעיקר על המכנה המשותף - אהבת העיר.
מי אתם?
חנה: "בת 53, גרושה ואם לרויטל וויקטור, דור שני למייסדי העיר, למדתי פרסום, יח"צ, דוברות ועיתונאות. פנסיונרית של עיריית בית שמש. ברזומה שלי ניתן לראות כי עבדתי בכנסת, בעיריית בית שמש, בבנק הפועלים כסוכנת ביטוח ועוד. כרגע אני לא עובדת אני בוחנת הצעות עבודה שהתגלגלו לפתחי ואת הכדאיות הכלכלית והרווחית בהם. ברור לי שאחזור למעגל העבודה בתחום עיסוק שאני אוהבת. בשנה האחרונה שימשתי כדוברת נפלגת 'עתיד העיר' ולמוטי כהן העומד בראשה.
אלי: "בן 52, נשוי לדליה, ואב לשני ואייל, עובד בחברת 'פעמית' כמנהל תיק לקוחות מוסדיים. לומד בביה"ס 'תפנית' למנהלים של האוניברסיטה הפתוחה במגמת מנהל עסקים, חובב ספרות. ובשנה האחרונה שימשתי כדוברו של ריצארד פרס. יליד רמת גן. בשנת 92' שנה לאחר נישואיי עברנו לגור בבית שמש. המוטו שלנו היה לקנות בית צמוד קרקע במחיר דירה במקום אחר. בית שמש נבחרה כמצע נוח וכעיר מבוססת וותיקה."
כיצד הכרתם?
אלי: "התוודעתי לחנה עם תחילת כתיבתי כדובר ומנהל רשת הפייסבוק של ריצארד לפני כשנה וחצי. חנה בלטה בכישורי הכתיבה שלה ומשם נבעה הסקרנות שלי להתחבר אליה, נטו."
חנה: "ההיכרות שלי עם אלי התחילה בקריאת הטור שלו בעיתון 'שופינג', הכתיבה שלו כ"כ עניינית, ממוקדת מטרה ונוגעת. ניתן היה להבחין כי פיו וליבו שווים, מתוך אמונה ואהבה לבית שמש. מבלי להכיר אותו אישית נחשפנו האחד לשנייה. כדוברת של מוטי ואלי של ריצארד נוצרה התחברות טבעית על אף שייצגנו שתי מפלגות שונות. נחשפתי לאדם חביב מצאתי איש שמתאים לדרכי וכתיבתי בדרך ארץ ונועם ולא משתלח ומתלהם. נפגשנו לראשונה אצל אלי בבית ומלבד העניין והאירוח הנפלא כשני דוברים קיבלנו החלטה משותפת לדאוג שהדברור יהיה מכבד גם אם הוא שונה ולא עולה בקנה אחד עם תפיסתנו."
ספרו על עבודת הדוברות במטות.
אלי: "הכרתי את ריצארד באופן יותר אישי ב-3 שנים האחרונות, נפגשנו מידי פעם בבית שמש. התוודעתי אליו יותר כאשר הוא גייס אותו כדוברו למרוץ לראשות העיר, שם ראיתי את ההזדמנות לשינוי. מצאתי בריצארד תכונות מנהגותיות התואמות את תפיסתי גם בגלל ניסיונו ברמה הארצית והמקומית. מתינותו, סובלנותו ויושרו הם שהביאו אותי להחלטה לתמוך בו לראשות. אציין כי לאחר שלושה חודשי עבודה עם ריצארד קיבלתי הצעות לשמש כדובר ממפלגות שונות ועניתי בסירוב ובנימוס, הואיל ודרכו של ריצארד והדרך שבנינו יחד הקנו לי מצע רך ונוח לדפוסי האופי שלו ולדרך שלי."
חנה: "מרגע שהחלטתי שהמועמד שאני רוצה למנף גם אם ידעו מיהו מוטי כהן נכנסתי לתפקיד באופן הכי טבעי. בתחילת המרוץ היינו כמו 'מטבחון'. נדרשתי לכתוב את מצע 'עתיד העיר', להגיב לשאלות של תושבים, כתבתי מטעם המפלגה בעיתון 'שופינג', כתבתי ללא הרף בפייסבוק, ולכל נושא שנדרשתי לו. הכרתי במטה של 'עתיד העיר' צעירים לתפארת וככל שהמטה התרחב קיבלתי גיבוי מוחלט והרבה תודות והערכה בעיקר ממוטי ומנשה."
כיצד אתם מסכמים את מערכת הבחירות האחרונות?
חנה: "מערכת הבחירות הייתה קשה מאוד. זו מערכת בחירות ראשונה שאני זוכרת שיצרה חידודים רבים ומגוונים שלא הכרתי בשום מערכה קודמת. מערכה עם מודעות לסביבה, היכרות אישית של כל מועמד, עידן הפייסבוק והוואצאפ תרמו רבות למערכה, כיוון שאנשים היו יותר זמינים למידע ולאיזון חוזר. יחד עם זאת, המערכה התאפיינה בהרבה קוטביות ויצרה מחנאות בתוך מחנאות. היו כמה מפלגות עם קווי יסוד שהתאחדו סביב אלי כהן לראשות, המסגרת והחלום התנפצו לצערי. אם אני צריכה לסכם את התבוסה, אייחס אותה לאותם תושבים שלא יצאו לבחור. למרות שעברנו בית בית ויצאנו לרחובות עם מגאפונים ועוררנו את השטח בכל דרך אפשרית כנראה שהעיר ועתידה לא ממש עניינו אותם. להבדיל מהגוש החרדי שיצאו לבחור כגוש אחד והכריעו. גם האווירה במדינה עם 'הפגנת המיליון' תרמה בזיקה ישירה לבית שמש."
אלי: "מבחינתי מערכת הבחירות החלה בקול תרועה חזקה ונסתיימה בקול ענות חלושה. בעקבות אירועים שבמהלכם נוצרו סדקים בקרב תושבי העיר תוך חילוקי דעות עמוקים אשר החריפו והעמיקו את הקרע בין הפלגים בצבורים השונים, ונמשכים ביתר שאת עד היום. רעיון האחדות אשר לו ציפינו והיווה כמטרה עם תחילת מערכת הבחירות התנפץ כאחת לרסיסים."
חנה, מדוע עזבת את מפלגת 'עתיד העיר' מיד לאחר הבחירות, ניתן היה לקרוא זאת בסטטוס שלך בפייסבוק מתחשבן ומערער את מנהיגותו של מוטי כהן?
"ראשית, אציין שלא עזבתי את מוטי כפוליטיקאי וכבעל אג'נדה פוליטית בה הוא מאמין. לא הייתי יכולה לדברר אותי אלמלא הייתי מאמינה בו ובמצע שלו. עברתי ברמה האישית שני אירועים שטלטלו אותי ואת משפחתי עם הירצחו של אחי נתן ובתו ז"ל. לאחר כשבועיים שחזרתי למטה, בעודי עוסקת באיוש קלפיות ליום הבחירות בשעת לילה מאוחרת, חשתי שרגלי נרדמה. הובהלתי לביה"ח ושם התברר כי עברתי אירוע מוחי. זה הצריך אותי להיות בבית משך חודש ימים, וגם אז לא הפסקתי את הקשר עם מוטי. קיבלתי החלטה לא להישבר ולא להפסיק את העשייה. כשחזרתי התוודעתי לחברים חדשים שלא היו שם קודם. אותם חדשים בלי בושה ובלי לברור מילים הטיחו בי האשמות מול המנהיגים כמו: "מי את בכלל, מה שהיה הוא לא שיהיה, את לא הדוברת ולא הכותבת את מתנשאת וסנובית.."
(למרות זאת, אציין כי אותה חבורה פעלה ללא לאות לבחירות חוזרות והרעידו עולמות בכדי לעורר את תושבי העיר לצאת למאבק). ניסיתי לקבל תשובות ממוטי ומנשה איכה אבדה הדרך, האם זו מפלגת 'עתיד העיר' ולאן הולכים מכאן? מוטי ניסה בכל דרך אפשרית להרגיע את הקבוצה להסביר את תרומתי ועזרתי.., לא אשקר האירועים השפיעו עליי מאוד, מתוך הערכה למוטי ומאמציו הכנים, ויחד עם אוזלת ידו, מצבי הנפשי והפיזי, ובכל זאת ניסיתי למצוא את האיזונים למכנה המשותף להצלת העיר, כשהעניין לא צלח פרשתי."
נציין כעובדה כי לפני כשבוע החלה בפייסבוק "מלחמת חורמה" על הגב' חנה זו'רנו, היא הותקפה ברמה האישית על כך ששימשה חפרפרת למטה בלעיש, נקראה בוגדת ובמילים נוספות וחריפות ביותר. אלי בן משה כקולגה, יצא להגנתה בפוסט ארוך ומנומק שכותרתו הייתה "הצילו את חנה גו'רנו" (ניתן לקרוא אותו בקיר של שניהם. מוטי כהן, הגיב שם במילים חמות על תרומתה המכובדת והאישית של חנה וילדיה למטה 'עתיד העיר'.)
אלי, במהלך מערכת הבחירות ולקראת יום הבוחר התפטרת מתפקידך כדובר כאות סולידריות עם חנה מדוע?
"אציין כי אותו לילה היה לי קשה. חנה הייתה מבחינתי 'הקש ששבר את גב הגמל'. הואיל וקדמו להחלטתי שלל אירועים שונים ומשונים שליוו את מערכת הבחירות הראשונה ואף בשנייה, שהסבו לי עוגמות נפש וסלידה, הן בהלך הרוחות שהתנהלו בעיר והן בתגובות התושבים בפייסבוק. נוצר אצלי בתקופת השבר עם עליזה בלוך וסילוקה מהזירה הפוליטית ולאחריה הסתייגות בא אנו ננצח בבחירות. חנה לטעמי לא התפטרה רק כתוצאה מאינטריגות כאלה ואחרות, כמוני היא הפנימה והבינה שניצחון הגוש הלאומי היה תלוי על חוט השערה וזאת בשל גל התלהמות, השמצות והקרעים שנוצרו בקרב תושבי העיר. עניין זה מיעט באמונתנו כי אנחנו יכולים ליצור שינוי מהותי בעבודת הדוברות למרות כישורינו המתאימים. אווירת הכאוס שנכפתה עלינו יצרה אצלי ברמה האישית תחושה של חוסר תועלתיות. לכן, כסולידריות לחנה שאני רואה בה כחברה "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?!".
חנה: "אוסיף בהמשך לדברי אלי, כי במסגרת העבודה שלנו כדוברים היה לנו חשוב לשמר את תרבות השיח והדיון הציבורי באופן מכבד. וכשאלי ראה בפייסבוק לא אחת, בתוך מחנות הגוש הציוני מלחמות אחד נגד השני, זה הצריך אותנו פעם אחר פעם לבקש לא לפגוע בגוש בכדי להשיג את הניצחון וכשהתועלתיות פחות הצליחה הגענו לשבר."
מה דעתכם על עניין ההפרדה?
חנה: "תוצאות הבחירות מראות עד כמה העיר חצויה לשניים. התוצאה ממחישה יותר מתמיד מתוך חסכים של תושבי העיר הותיקה לעומת העיר החדשה שנבנית ברמב"ש, כי אנחנו זקוקים לקואליציה מקיר לקיר בכל הפרמטרים. לצערי הגוש הציוני מגמגם. אלי כהן - נגד הפרדה רעיונית, ריצארד - הניח אבן פינה "על המשלט יושבת עיר", הליכוד ועתיד העיר - בעד. ובמקביל, הגוש יצא בהצהרה שהם מאוחדים יותר מתמיד, עם כל הכבוד הציבור לגמרי מבולבל. אלי נפגש עם ראש העיר. הגוש מחכה לאחרי החג. ובזמן שכולם מתכתשים קמה קבוצה של 15 פעילים שהצהירה "שתבעיר את העיר", ניתן היה לראות את מליאת מועצת העיר הראשונה כמה היא פגעה בנו, יכולנו לראות את רמת האלימות ואת התלונות ההדדיות במשטרה...
ועדיין, אנו חייבים להמתין ולתת לגוש הציוני בראשות אלי להמשיך ולהלחם לאפשרות של קואליציה מקיר לקיר. בה נמצה את ההליכים הדמוקרטיים והמוסריים ואם נמצא עצמינו כמושיטי יד מסורבים ומתוך ידיעה שחלילה מה שהיה הוא שיהיה לדעתי רק אז לא יהיה מנוס מהפרדה. ומכאן אני מפנה שאלה למר מונטג, שלאחר שקראתי את הראיון עימו בשמשנט, אם הוא יחשוב שנירדם שוב בשמירה אני מודיעה לו שבבחירות ב- 2008 בחרתי באבוטבול כראש עיר של כולם והציפייה הייתה שינהג בשוויון תקציבי, מה שלא קרה, אז למה שאאמין לו עכשיו?"
אלי: "ראשית, זה לעג לרש ויש בה אטימות של מציאות בה אנו חיים. בשלהי שנות ה-90 הונחה אבן הפינה לחלוקת העיר בשכונת 'נחלה ומנוחה' ונמשכה ונחתמה בתקופת שלטון דני וקנין – הליכוד. העיר בית שמש דמוגרפית כבר מזמן חצויה לשניים, אנו נמצאים בעיצומה של ההפרדה. לרכוש דירה ברמה איננו יכולים! לנסוע במרחבי הרמה איננו יכולים, כי מדובר בסכנת נפשות! על שיתופי פעולה ושכנות טובה אין עם מי לדבר! חלוקה שוויונית בנטל נהפכה לחלום! אני שואל אם זו לא הפרדה אז מה כן?! הפרדה היא לא מילה גסה אלא אפילו מועילה ובייחוד במקרה בית שמש ולטובת שני הצדדים וכעובדה מצטייר מרמת השטח. ויחד עם זאת, לאחר שהפסדנו במערכה השנייה בה הצהרנו בריש גלי כי היה ומי שייבחר נתמוך בו כהחלטת הבוחר וכאקט דמוקרטי, כל שביכולתנו לעשות כיום ע"מ למצות את כל ההליכים לשותפינו בקואליציה רחבה ושוויונית במידה מסוימת ולו למען העיר והבוחר. היה ונתקל באי רצון כנה ואמיץ מצידו של אבוטבול ושות' לצירוף הגוש הלאומי בהנהגת העיר, לא תיוותר לנו הברירה מלבד ליישם את רעיון חלוקת העיר. אי קיומן של אחת מהאפשרויות שמניתי רק יחריף את המשקעים ואת האחריות ומי יישורנו?"
כיצד לדעתכם אי הסכמה פוליטית מצליחה לקלקל ולסכסך אנשים וחברות של שנים?
חנה: "ברמה האישית נוצרו הרבה חברויות משמחות ומרחיבות את הדעת. למשל אלי בן משה ואנוכי, מיכל בשן, דניאל גולדמן וחברים נוספים. כפי שאמרתי קודם זו הייתה מערכה הכי קוטבית וקיצונית שידעה העיר בשלל נושאים מתוך הצטברות של כעסים, תחושות קיפוח ומחנאות שהביאו את התושבים והפעילים מכלל המפלגות לידי התכתשויות וירידה לחיים ולפסים אישיים. כל אחד הביע דברו מתוך דעה ומתוך שיח ציבורי. אני שמחה לדעת כי גם אם הדבר היווה לי לרועץ ידעתי ליצור את ההפרדה הנדרשת בין חברות ארוכת שנים למשל: עם מירי מזרחי ופעילים מרכזיים במחנות האחרים. לצערי הרב, אם גורמים מסוימים לא ידעו לעשות את האבחנה ואת החברות הארוכה ולא הבינו אותה עד כדי כך שהם רואים בי היום 'חפרפרת' ואפילו בוגדת והמבין יבין..., חשוב שיזכרו כי "החיים והמוות בידי הלשון".
אלי: "אחת המטרות שסימנתי לעצמי עת נבחרתי להיות דובר וכמשפיע על דעת הקהל היא שלא לפגוע בכבודו של אדם, אפילו אם דעותיו אינן עולות עם דעותיי. לדאבוני, פוליטיקה היא שם נרדף לסכינאות, התחשבנות ונקמנות. קשה לשמר חברויות ישנות במערכות פוליטיות ובמיוחד בערים כדוגמת בית שמש, אשר לפני מערכת הבחירות הסוערות הייתה כמשפחה אחת. בית שמש מעולם לא ידעה אירועים קשים כגון אלה מה גם שלפני מע' החירות לא שיערנו כי נגיע למקום בו אנו נמצאים כיום. לכן, טוב יהיה אם יפנימו תושביה ויצמצמו את נפח המחלוקות ולו למען כבודה האבוד של העיר והחזרת עטרה ליושנה."
בפייסבוק קיימת חשיפה רבה, קרה שנעלבתם מאוד מפגעי הפייסבוק?
חנה: "כן. נפגעתי לאחר שהבנתי כי תרמתי כל כך הרבה ואיך בין רגע בשל חילוקי דעות או דרך, הפכתי מחביבת הקהל ל"עלובת נפש, חסרת חיים, בוגדת, חפרפרת" ועוד, ואני שואלת את אותם 'חברים לפייסבוק' מהגוש הציוני האם בשנה וחצי שפעלתי ועשיתי כל שביכולתי למען עירי, ילדיה ותושביה עליה אתם נמנים לא הייתי עלובת נפש וכו'?? אני מאוד מקווה כי הם מבינים שמותר להתווכח, מותר להיות חלוקים ולחשוב שונה ושיפנימו שדרכם היא לא הדרך הרצויה והנכונה לשום מאבק ולא משנה מה הנושא. אחד הדברים שפגעו בי הוא שיכולנו להשתמש באותם תושבים אהובים מקהילת הלהט"בים שראש העיר העליב בזמנו, לקרוא ולעמוד איתם מעל במה משותפת וכיום, לקרוא בפייסבוק כינויים של 'נושכי כריות' ומכאן, במה אתם שונים בבורות ובנבערות מאבוטבול??!!
רק בשבוע האחרון נחשפתי לסוג זה של פגיעה מאחר ולא הצהרתי מפורשות על הפרדת רשויות, אשר לטענת התוקפים אותי זה מוריד את העניין מסדר היום הציבורי. ועם כל הכבוד שנותנים לי עדיין חנה זו'רנו היא תושב אחד מתוך 105 אלף מתושבי העיר..."
אלי: "התשובה היא שלילית. מעולם לא נפגעתי ממשהו לא באופן אישי ולא באופן עקיף, הואיל וכתיבתי ודעותיי נכתבו ונשמעו בנועם ובסובלנות תוך שמירה קפדנית על כללים וכבוד האדם וחירותו. לומר שלא היו ויכוחים אידיאולוגיים היו, אולם מעולם הם לא עברו את גבול הטעם הטוב."
מה מעציב אתכם?
חנה: "אובדן אדם יקר, אובדן חברות, חוסר כנות, שקרים. וגעגועים לימי התום של פעם.."
אלי: "מצבה העגום והעכשווי של העיר".
מה משמח אתכם?
חנה: "ילדיי, אהבת חינם, אחדות, חברות, יושרה, כיבוד האחר, ובמילה אחת דרך ארץ."
אלי: "כשאני מגשים מטרות שקבעתי לעצמי בעבודה ובחיים בכלל, הדבר גורם לי אושר וסיפוק רב."
מה אתם חושבים האחד על השנייה?
אלי: "חברתי היקרה חנה התגלתה כאחת הכותבות הטובות ביותר אם לא הטובה מכולן. אחד הסממנים הבולטים במבנה אישיותה הוא לומר את האמת ורק את האמת. בימים האחרונים הייתי עד לתופעה שאני מגנה אותה בכל תוקף, של השמצות והכפשות שעברו את גבול הטעם הטוב והאתיקה כבני אדם, דבר שפגע בי באופן אישי. חנה ומשפחתה הענפה הם הבבואה של בית שמש הותיקה. תרומתה לחברה ועשייתה רבת השנים גם במישור הפוליטי והאנושי הינה סמל וכאבן דרך לבאים אחרינו."
חנה: "אלי בן משה הוא ברכה לעירנו, וברכה לי אישית. מיום שהכרתי אותו כחבר לכתיבה וקולגה לדוברות אני מעריצה אותו על דרך כתיבתו הפוליטית מסוג אחר הוא מנסה להנחיל שוב ושוב למתינות ולאמת ככל שתהיה בשפה אחרת, בדרך ארץ ובחשיבה שהיא מחוץ לקופסא. גם אם היו לי השגות פה ושם על דרכו של ריצארד כפוליטיקאי אשר ישב בקואליציה ב- 5 שנים האחרונות, יכולתי להבין ולקבל זאת באופן נוח יותר בזכות כתיבתו של אלי עבור מפלגת 'בית שמש שלנו', ולהאמין שגם אם פוליטיקאי טועה עדיין הוא יכול לתרום מניסיונו לעיר. אני מקווה שאת כישוריו הייחודיים, אישיותו, נועם הליכותיו ובדיבורו הישיר והנוקב יבואו לידי ביטוי בעיר ובגדול".
לסיום יש לכם מסר שתרצו להעביר?
אלי: "בהזדמנות זו אני קורא למשה אבוטבול, שיעשה הכול למען כלל התושבים בעיר ויוכיח במעשיו את כוונותיו האמיתיות ויצרף אליו את נבחרי הגוש הלאומי ולו למען אחדות העיר. ומאחל לתושביה הנפלאים חג שמח וכשר ושנהיה לראש ולא לזנב וכמודל לחיקוי ליתר הערים בארץ."
חנה: "ראשית, לתושבי העיר היקרים אני מאחלת שנדע למצוא את השביל והדרך שתשדרג ותביא לכולנו שמחה, עשייה, אהבת חינם, בנייה ומיתוג נכון לעיר תוך אחווה ורעות. ושנביט אחד בעיני השני ונזכור שכולנו משפחה אחת גדולה וחמה.
אני מצטרפת לקריאתו של אלי למר משה אבוטבול ומבקשת בכל לשון של בקשה: עירינו שסועה, קרועה ומדממת. תושבי העיר בתחושה של תבוסה קשה ושל אובדן העיר. אנא, אל תחזור על טעויות העבר ואל תמדר חלק מנבחרי העיר, צרף אותם לעשייה ואל תרשה ששוב יכתיבו לך שותפייך הטבעיים מה טוב ומה לא טוב לתושבים."
ולסיום, משהו אישי. את חנה ואלי לא הכרתי לפני, מעולם לא נפגשנו פיזית. הם נחשבים לפעילי פייסבוק אינטנסיביים. דעתם נשמעת ונקראת מידי יום וכמה פעמים ביום. היה מעניין לראות את שניהם מעט חשדניים כלפיי (לא ברמה האישית), אלא, מה המסר שארצה להעביר. תחושתי האמיתית נבעה לא מעצם חשיפתי אותם מאחר והם עושים זאת בלעדיי ובשוטף אלא, מתוך העובדה שחנה 'נצלבה' בשבוע האחרון ע"י חברים לדרך ולתחושתי, עוד לא נאמרה המילה האחרונה. לפייסבוק כמו בכל עניין בחיים יש יתרונות מול חסרונות. ואיך אמר לי חבר לפני כמה ימים "מי שלא רוצה להתלכלך שלא ייכנס למוסך לתקן את הרכב עם חליפה וכפפות לבנות..". חשבתי שהראיון עם השניים יהיה קליל וזורם, לא כך היה. השניים היו ממוקדי מטרה, התייחסו לשאלות ברצינות יתירה (מידיי לטעמי) והמסרים הועברו. ברור לי כי עוד נשמע מהם ועליהם, וכולי תקווה, כי רמת המתח תקטן והשלווה תשכון בפייסבוק ובעיר.
