בשבועות האחרונים ערכתי ראיונות עם נשים מוכשרות ומעניינות וכחלק מהעצמה נשית. בבית שמש ובמטה יהודה ישנן נשים רבות העוסקות במקצועות חופשיים וציבוריים מעניינים ומהוות השראה לנשים וגברים כאחד.
מרים זוסמן, היא אחת מהן. תושבת העיר בית שמש, מנהלת תיקי לקוחות באחת החברות הכי נחשבות בארה"ב המתמחה באג"ח. מקום עבודתה בוסטון, ארה"ב, היא מחלקת את זמנה בין בוסטון לבית שמש תוך גידול וחינוך ילדים. על המורכבות של עבודתה בחו"ל, העיר בית שמש, דת ומדינה ועוד בראיון לפניכם.
את מרים זוסמן פגשתי באקראי במטה של אלי כהן, כמה ימים לפני הבחירות. היא הגיעה למטה מאוד משימתית, חלפה לרגע ונעלמה. שמה בציבור נקשר עם שלוש נשים נוספות שתבעו את עיריית בית שמש על תליית שלטים במרחב הציבורי בנושא: הדרת נשים. כל מי שמכיר אותה מעיד על כך שהיא אישה מדהימה ומיוחדת בדרכה. היא ציונית, מתעניינת בזכויות אדם ובנושא הרחב של דת ומדינה.
מי את?
מרים (52), נשואה לנתן, מעצב פנים ולהם 4 ילדים, תפארת (24) סטודנטית למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, שמואל (22) חייל חובש בנח"ל, אביטל (17) ולינה (16) תלמידות תיכון באולפנת נגה. משפחת זוסמן גרה ברח' שמעון בשכונת שיינפלד.
מתי עליתם לארץ ולמה?
"נתן ואני הכרנו דרך חברה, בדייט הראשון שלנו לא הסכמנו על הרבה דברים, בעיקר בנושא דת, על דבר אחד הסכמנו באופן מוחלט זה עניין העלייה לארץ ישראל. אחרי שהתחתנו לקח לנו 12 שנה לעשות עלייה למרות שחשבנו שזה יקרה קודם. בשנת 99' עלינו לארץ היישר לבית שמש לבית בו אנו גרים עד היום."
לשאלה למה מכל המקומות בארץ הם הגיעו לבית שמש אמרה: "שאלה טובה, רצינו מקום עם קהילה אנגלוסקסית, עזבנו את המשפחות שלנו אז רצינו להרגיש קצת "בבית". שמענו על הקהילה בבית שמש והכרנו כמה משפחות, וגם מחיר הבית היה בסדר לכן אנו פה. אנחנו אוהבים את האנשים ואת העיר, הילדים שלי שמחים כאן. השקענו בהקמה של מוסדות חינוך כמו אולפנת נגה וישיבת נחשון. יש בעיר משהו מיוחד. חברים שעזבו את העיר שמחים שעזבו אבל, הם תמיד אומרים שאין כמו הקהילה שיש כאן. אנחנו מאוד רוצים להישאר כאן אבל מאוד מפחדים ממה שיקרה פה. חשוב לנו לחיות בעיר פלורליסטית ופתוחה. אני קצת מודאגת כי הסימנים לא טובים. אני לא רוצה להיות שלילית אבל, לא ברור לי מה החזון של ראש העיר. האם תושבים לא חרדים יוכלו לפרוח כאן והאם תהיה בנייה לזוגות צעירים? אם לא יהיה כוח ודם חדש העיר תגווע. אם צעירים לא יאמינו שיש עתיד בעיר הם לא יגיעו הנה.."
במה את עוסקת?
"אני עובדת בבוסטון ארה"ב, בחברה שמשקיעה כספי פנסיה של עובדים, הלקוחות שלנו הם חברות גדולות. התפקיד שלי הוא ניהול תיקים של אג"ח. אני אמורה להחליט היכן יושקע הכסף ועושה את הניתוח עבור החברות האם להשקיע אותו והיכן והאם הם יקבלו רווח ואת הכסף חזרה, כמו בבנק אבל זו קרן של כסף."
זה נשמע רציני ומאוד אחראי?!
"זה עניין של יכולת ורצון. אני בודקת האם כחברה היא יציבה, האם בעלי החברה מספיק רציניים ואחראים. החברה שאני עובדת בה נחשבת למצליחה בתחום. לפני כחמש שנים כאשר היה המשבר הגדול בארה"ב עם פרשת מיידוף, עשינו השקעות חכמות וחברות נוספות בתחום שהתחרו בנו קרסו, בעקבות זה קיבלנו לקוחות חדשים לאור העובדה שידענו היכן להשקיע."
למרים תואר ראשון בכלכלה ותואר שני בפיננסים מאוניברסיטת ניו יורק. היא עבדה בבנקים בתחום ההלוואות שם התמחתה בתחום ניתוח חברות, עם השנים עבדה בכל סוגי החברות שמתמחות בהשקעות ובעלת ניסיון של 32 שנים בתחום. מזה כ-10 שנים היא עובדת בחברה הנוכחית.שבועיים בחודש היא בבוסטון, נוסעת ביום ראשון וחוזרת ביום שישי!!!
את מסכימה איתי שהעבודה שלך לא שגרתית בעיקר שיש לך משפחה וילדים, איך את מצליחה לנהל חיים שפויים כך?
"כשהילדים שלי היו יותר קטנים זה היה קשה, היום פחות. יש לי בעל שעוזר מאוד ואנחנו שותפים במלוא מובן המילה. אני תמיד מעורבת בחיי הילדים, אני מבשלת אבל לא מנקה הרבה והכול מסתדר. כשאני בארץ אני עובדת מהשעה 14:00 – 24:00, כמו בבוסטון אני עובדת 10 שעות."
כשאת בבוסטון היכן את גרה?
"במלון שממוקם ליד המשרד שלי. חשוב לזכור שאני נמצאת שם בין 2-3 לילות כי יומיים זה לבלות בטיסות (היא טסה לניו יורק 10 שעות בערך ומשם היא טסה בפנימית שעה נוספת לבוסטון). זה לא פשוט אבל לכל דבר מתרגלים, אני רגילה."
למה בעצם את לא עובדת בארץ בתחום ההתמחות שלך?
"האמת שחיפשתי עבודה בארץ ומצאתי חברה בת"א, ולאחר הראיון התקשרתי ערב אחד והמזכירה ענתה לי בשעה 21:00, ואז חשבתי לעצמי אם מזכירה עונה לי בשעה כזו סימן שהם עובדים הרבה שעות, מה שנכון שעות העבודה בארץ מטורפות. האופציות שלי כאן הרבה פחות טובות כולל השכר, למרות המורכבויות שיש לי בעבודה הנוכחית אני לא ממליצה על זה אבל בשבילי זה טוב.."
ספרי על סדר יום עבודה שלך בבוסטון.
"אני מתחילה לעבוד בשעה 07:00 בבוקר עד השעה 17:00, אני הולכת למלון אוכלת, רואה טלוויזיה והולכת לישון, אין לי כל כך חיי חברה שם. למרות שיש לי חברים במקום העבודה, אבל זו חברות מקצועית. מידי פעם אני הולכת לשופינג. אני הולכת לישון בכל ערב בשעה 19:00 וקמה ב – 02:00 לפנות בוקר בכדי להקטין את 'הג'ט לק', (במילים אחרות חיה את שעון ישראל), בשעה 03:00 אני הולכת למכון כושר לשעה וחוזרת למלון ובשעה 07:00 אני כבר בעבודה."
לפי הלו"ז היומי שלך יש לך זמן פנוי איך את ממלאה אותו בכל זאת?
"בשנה האחרונה אני בפייסבוק, אני משתתפת בדיונים בנושא דת ומדינה ומעמד האישה. יש לי הרבה 'חברים' בפייסבוק מכל העולם ואנחנו מנהלים דיונים בנושאים אלו, זה מאוד מאוד מעניין אותי וכשמוצאים אנשים מכל גווני הקשת שחושבים כמוני זה מרתק."
אמרת בתחילה "הקמנו מוסדות חינוך" למה הכוונה?
"העיר מאוד התפתחה ובתי הספר לא, כשביתי הגדולה הייתה בכיתה ה' חשבנו לאיזה בית ספר היא תלך כשתסיים יסודי. ביה"ס של רשת 'שעלי תורה' לא התאים לנו בהשקפת עולם, גם לא ביה"ס פירסט. מבלי להעליב, חיפשנו ביה"ס ברמה חינוכית גבוהה יותר בכדי לאפשר לבנות להצליח בחיים, ביה"ס הטרוגני ומעורב שבאמת מאפיין את הקהילתיות שיש בבית שמש. ביה"ס שבנות יכולות ללמוד בו גם גמרא לצד פיזיקה והתפתחות אישית. ד"ר מאיר אקשטיין ואני גייסנו כסף לבניית ביה"ס הוא מכר חלום של ביה"ס לרשת אמי"ת והם קנו את הרעיון. במקביל לגיוס כספים היינו צריכים לגייס תלמידות, גייסנו מביה"ס אורות ומהקהילה האנגלוסקסית והמפגש האמיתי שלי עם בית שמש היה עם גיוס בנות מביה"ס 'לוין'. נפגשתי עם המחנכת של הכיתה ועם 15 משפחות של תלמידות מלוין, חברות של הבת שלי וכך הצלחנו לחבר אותן. זה היה בשנה הראשונה, בשנה השנייה כבר לא היינו צריכים לגייס תלמידות.
המוטו שלנו היה שהתלמידות ילמדו כל מה שצריך מבחינה לימודית וכלים בהתפתחות אישית שיוכלו להמשיך וללמוד לימודים גבוהים באוניברסיטה ושההתפתחות שלהן לא תחסם ע"י הדת. בנות יוכלו להגשים עצמן באווירה לימודית וחינוכית פתוחה, בנוסף לא רצינו מודל של ביה"ס לעשירים. הורים משלמים שכ"ל של 600 ₪ לחודש ולצורך זה גייסתי כסף נוסף למלגות. בביה"ס נוגה לומדות אתיופיות רוסיות, דתי"ל חוץ מחרדל"יות. זה היה תהליך לא קל אבל מבחינה חינוכית וערכית זה חשוב לרשת ולעיר."
כיצד הילדים שלך מקבלים את היעדרותך ועבודתך?
"כשהילדים היו יותר קטנים נסעתי הרבה פחות מעכשיו כשאת רוב העבודה עשיתי מהבית. כשהייתי צריכה לנסוע יותר זה היה קצת מאתגר. אבל תמיד הקפדתי לחזור הביתה לשישי שבת. אני זוכרת שפעמיים קרה שהגעתי ביום שישי וטסתי חזרה ביום ראשון רק כדי לא לפספס את הביחד עם המשפחה. כשיש ילדים בוגרים רוב הדינאמיקה המשפחתית נעשית בשישי שבת, זה זמן חשוב במשפחה שלנו. כולם מגיעים לשבת אוכלים ביחד מדברים. זה גם זמן איכות להיות עם הבעל, לפספס את זה הוא מבחינת ייהרג ובל יעבור. ברמה הפרקטית, נתן מכין אוכל לילדות בבוקר וגם קצת באמצע השבוע, ואוכל לשבת אנחנו מכינים ביחד, מה גם שנתן מאוד אוהב לבשל וזה טוב לכולנו."
על מה את נאלצת לוותר בגלל אופי העבודה שלך?
"כשאני עובדת זה מוריד ממני לחץ כלכלי אבל, ישנם לחצים אחרים כמו: כואב לי שאני לא אהיה בארץ ביום העצמאות שזה חג כל כך חשוב לי ברמה האישית. אני נאלצת לוותר גם על חתונה של בת של חברה מאוד מאוד טובה שלי, כי יש לי פגישה מאוד חשובה ולא אוכל להיעדר ממנה. אבל אני מקפידה לשמור על הקשר עם המשפחה והחברות שלי, כי זה מה שעושה אנשים שמחים ומקור השמחה. ומצד שני אני כל יום מודה לקב"ה על חיי יש לי הרבה מזל. ואני תמיד שואלת מה יהיה אם זה ימשך כך אולי בגלל שאני בת לניצולי שואה ואני יודעת שהחיים לא תמיד טובים... חס ושלום."
את חלק מקבוצת נשים שתבעה את העירייה מדוע?
"באנו לחיות בארץ מתוך ציונות עם כל סוגי האוכלוסיות, (חשוב לי לציין כי אני מאוד אוהבת את ארה"ב הגענו לכאן לא כי לא היה לנו טוב שם), תוך אמונה בערכים של ארץ חופשייה שמכבדת את זכויות האדם. וכשאישה לא יכולה להסתובב ולהתלבש באופן סביר בלי לחטוף קללות או מכות זה מוגזם! אפשר "להתרגל" לזה, אבל, כשלוקחים צעד אחד אחורה מבינים שזה לא מצב נורמאלי. אני ובנותיי ושכניי עברנו 'חוויות' לא נעימות של יריקות וקללות כחלק מהשגרה.
אחרי סיפור היריקה עם נעמה מרגוליס התארגנו 4 נשים ד"ר איב פינקלשטיין, נילי פיליפ, רחלי שלוס ואני ואמרנו עד כאן. התביעה היא בעצם על שלטים נגד הדרת נשים שנתלים במרחב הציבורי והם נגד החוק. גם שלטים תורמים לאווירה הכללית המטרה שלנו היא להוריד את השלטים ולהקטין את רמת האלימות ואת הכללים שהם מכתיבים. זה מזעזע אותי כשהם קובעים מה נדרש, אין לזה מקום בארץ דמוקרטית, חופשית ופלורליסטית. הניסיון להכתיב לנשים כיצד להתלבש מקוממת. אפשר לנהל שיחות ודיונים אבל אין מקום לשלטים כאלה בשום מקרה. נקבע לנו דיון בביהמ"ש בתחילת יוני".
מה את חושבת על נשים בעבודה?
"משפחות צריכות לנצל את הכוחות של שני אנשים ביחד. זה אומנם משתנה אצל כל זוג, אבל משפחה צריכה את האיזון. כל המלחמות הן של האמהות, ובעיניי צריך להסתכל על אישה כאדם, זה מכלול של כל הגורמים יחד, לא ברור אם מה שאני אומרת הוא בהכרח פמיניסטי. אני אדם אנליטי לא בכלכלה או בפיזיקה, יותר מבחינת ההיגיון.
ההורים שלי היו מהגרים מפולין – ניצולי שואה, אימי יצאה לעבוד רק כשהלכתי לבית ספר, גדלתי בבית שמרני שאבא שלי עבד מאוד קשה בכדי לפרנס. אני זוכרת את עצמי עובדת מגיל 9 וקונה לעצמי בגדים, הייתי צריכה לדאוג לעצמי מגיל צעיר בגלל המצב הכלכלי ובגלל הפילוסופיה של ההורים שלי."
לקחת חלק בבחירות במטה של אלי כהן, כמו קבוצה גדולה של עולים מכל הגלויות איך את מסכמת תקופה זו?
"דברים חיוביים ומשמעותיים קרו במהלך הבחירות למרות התוצאה העצובה. העיקר הוא שהתנהגנו כאיש אחד בלב אחד מבלי להתפצל זו תחושה חשובה מאוד להמשך הדרך, אני מקווה מאוד שזה יכול להתקיים ולהמשיך כך."
בימים האחרונים מתנהלים דיונים נוקבים על הופעת אייל גולן ביום העצמאות, מה דעתך על כך?
"אני אישית נגד. אני לא חושבת שזו דוגמא שאני רוצה ביום העצמאות. אני מכבדת את הדעה האחרת, אבל חשוב לי לשמוע למה הם כן רוצים את אייל גולן. בסופו של דבר אם זה חשוב להרבה אנשים בעיר, אפשר להסכים שלא להסכים. אני מוכנה לוותר רק למען השלום. חשוב לי ברמה האישית שיהיו דיונים כאלה כי באמת רוב הערכים שלנו משותפים, מה שאי אפשר להגיד על החרדים. צריך לקיים מו"מ בכדי להתפשר ולהגיע להסכמה משותפת. אפילו במשפחה מתפשרים בכדי להגיע לשלום. מוגזם ועצוב אם אייל גולן ייצור פיצוץ בגוש הציוני עם כל הכבוד זה לא עניין אידיאולוגי!"
יש לכם חברים בעיר שהם לא אנגלוסקסים?
"כן. עודד בן עמי, מירי שלם ועוד כמה, לא מספיק אבל זה המצב הנתון."
חשבתם פעם לעזוב את בית שמש והאם יש מצב שהשאלה תעלה שוב בקרוב?
"בוודאי. הבעיה היא שאני אוהבת את העיר שלי. אני לא אוהבת לברוח ואם נברח מפה זה רע למדינה. אנחנו צריכים להלחם על הערכים שלנו כמה שניתן. אם חברים שלנו יעזבו גם אנחנו נאלץ לעזוב. יש משהו כל כך מיוחד בעיר הזו ואנחנו צריכים להיות חזקים בכדי לשמור על מה שחשוב לנו ולא להתקפל."
מה משמח אותך?
"המשפחה שלי מאוד משמחת אותי. כשיש התקדמות בערכים שאני מאמינה בהם הקשורים לדת ומדינה, להיות עם חברים, להשתתף בשמחות של חברים וכשאני מרגישה שהתרומה שלי עוזרת בקידום נושאים."
מה את חושבת על בית שמש?
"אני אוהבת לחיות במציאות ריאלית. בית שמש היא מקום אמיתי ומתקיים בעיר קיבוץ גלויות על אמת. מה שחסר לי זה חילונים אמיתיים, אני שואלת את עצמי לא פעם אם יש בעיר חילוניים אמיתיים??"
איחולים לחג?
"שיהיה לנו חג שמח, אחרי כל מה שעברנו, חג של שלום ואחדות. אנחנו חייבים לחיות בשילוב והבנה עם השונה והאחר."
בימים אלו משפחת זוסמן ובעיקר נתן עסוקים בפתיחת חנות גדולה ויחידה מסוגה וביופייה של ריהוט – בייבוא מארה"ב. רהיטים מאוד נוחים ואיכותיים בסגנון אופנתי במחירים תחרותיים. היתרון הגדול שנתן הוא מעצב פנים ויכול להתאים ולעזור ללקוחות למצוא את הריהוט המתאים ביותר עבורם. חובה לבקר בה בכדי לראות משהו אחר שטרם נראה בעיר באזור ובארץ. נתן ומרים חשבו בתחילה לפתוח את החנות באזור רעננה, אולם בסוף נפל הפור והם החליטו כי בית שמש היא המקום האידיאלי. (החנות ממוקמת ברח' הצבעי 7 באזור התעשייה של בית שמש – נגריית ג'פטו לשעבר).
אני מניחה שעל מרים עוד נשמע גם בתחום עיסוקה ובעיקר בתרומה שלה לעיר. מרגש לפגוש אישה איכותית, ציונית ומאוד מאוד מפוקסת בנושאים עקרוניים ומהותיים הקשורים לכל אחד מאיתנו וכחלק מהחיים שלנו בעיר ובמדינה. יישר כוח גדול.
