השרפות שפרצו בנווה שלום, נטף ובית מאיר בשבוע שעבר פגעו קשות ביישובים והדגישו שוב את חשיבות מערכי החירום ביישובים ובמועצה. בלילה שבין שני לשלישי, פרצה שריפת חורש גדולה ביער לטרון סמוך לנווה שלום והתושבים פונו מהיישוב עד שהושגה שליטה על הלהבות. באירוע זה לא היו נפגעים ברכוש או בנפש.
"בלבבותיהם של תושבי מטה יהודה בוער השלום" אומר איאס שביטה , מנכ"ל הישוב נווה שלום. "נתגבר גם על זה ונמשיך לחיות בדו קיום וסובלנות , יהודים וערבים במטה יהודה".
ביישוב נטף פרצה ביום רביעי (23 בנובמבר) שרפה בשעות הבוקר והתושבים פונו על לאבו גוש ובהמשך למלון 'יד שמונה'. בלילה שבין חמישי לשישי פרצה שרפה בבית מאיר והתושבים פונו לבית העם בשורש. ביום שישי, בשעות הצהריים, פרצה שרפה נוספת בנטף והתושבים פונו בשנית. לאחר שעות רבות בהן נאבקו הכבאים בלהבות התברר כי בבית מאיר נשרפו גגות אסבסט והתושבים שהונחו לא לחזור לבתיהם ביישוב ופונו למלון בנווה אילן, בזמן שהמועצה דאגה לפינוי גגות האסבסט.
במועצה הוכרזה כוננות חירום ומנהלי האגפים והמחלקות הוקפצו פעם אחר פעם אל מוקדי השרפות, פינו את התושבים וכיוונו אותם אל מרכזי הקליטה. גם מוקד המועצה 8108* עבר לעבוד במתכונת חרום. במקביל, החלה יוזמה אישית של תושבים באזור המזלג שביצעו סיורים במהלכם זיהו חשודים והזעיקו את כוחות הביטחון. כמו כן, נרתמו תושבי האזור והגישו עוגות ומטעמים למפונים ולכוחות בשטח.

נטף: סיורים ביום ובלילה

היישוב נטף חטף את מכת האש פעמיים. "חווינו שתי שריפות, אחת בדרום היישוב ואחת בצפון", אומר רמי מתן, יו"ר הוועד המקומי בנטף. "הראשונה נגרמה כתוצאה מרשלנות של פועלים, השנייה, באופן כמעט ודאי, מהשלכה של בקבוק תבערה. יש לנו כיתת כוננות של 40 איש ובשתי הפעמים התחלנו להילחם באש שתעתעה בנו בגלל הרוח. האש נבלמה בפאתי היישוב אבל התחדשה כל העת. אנחנו מקיימים משמרות של כוננות ותצפיות, וכן סיורים יום ולילה, מגיבים לכל גיץ ומרססים בואדיות גם במהלך הלילה. חלק מאיתנו מתצפתים ומכוונים את החברים. נמשיך כך גם בימים הקרובים בתקווה שירד גשם".

איך התחושות ביישוב בעקבות השריפות?

"קהילת נטף היא קהילה חזקה, מפרגנת, עוזרת, מחבקת ותומכת. ההרגשה לא קלה כי מהלך החיים השתבש והגינות הירוקות הפכו לשחורות. אני מבטיח שתוך חצי שנה הן יהיו ירוקות מחדש. נעשה נטיעות בט"ו בשבט והכול יחזור לקדמותו. אני חייב לציין ששיתוף הפעולה עם כולם במועצה מופלא וטוב, מועיל ויעיל. אנו זוכים לכל עזרה שהיא ולכל סיוע אפשרי. אני מקווה שגם מועצות אחרות יודעות לעבוד כמו מטה יהודה כדי לעזור ליישוב. קיבלנו כל מה שביקשנו. התשבחות למ"מ ראש המועצה ניב ויזל, לכל ראשי האגפים ולכל העובדים שסייעו בלי יוצא מן הכלל".
"אנשי המועצה היו מדהימים", מוסיפה סיון רונקין, תושבת נטף. "הגענו ל'יד השמונה' בתחושה של קבלה והכלה. הדס העובדת הסוציאלית, נתנה לי הרגשה כל כך טובה שאני יכולה לבקש עזרה בכל מה שצריך. הכול נעשה ברגישות, התחשבו באנשים שומרי שבת. היה כל כך הרבה פרגון".

מה את זוכרת מהרגעים הראשונים של האירועים בנטף?

"ביום רביעי הילדים היו בבית הספר, אז זה היה שונה אבל מלחיץ לא פחות מהשריפה השנייה. אחרי מה שקרה בכרמל לא לקחו צ'אנסים ופינו מיד. רמי מתן נתן פה עבודה מטורפת. אין פה שמות של רחובות והיינו פה לעזור ולכוון את הכבאיות למוקדי האש. אם לא התושבים לא הייתה נטף היום. הייתה חשיבות מאוד גדולה לכיתת הכוננות של היישוב ואני ממליצה לכל היישובים להקים כיתות כוננות. אנחנו מבצעים סיורים סביב השעון ולכל אש והתלקחות קטנה יש מיד מי שמגיע ומכבה. ביום שישי בצהריים ההר בער תוך שניות. חזרתי מירושלים ומישהו כתב ברשת הקשר של היישוב 'עשן מאזור כפירה'. הגעתי הביתה, רצתי למעלה וצעקתי לבעלי רוץ החוצה. יצאתי החוצה לצעוק לילדים ותוך שניות כל הבית לבן. זו המהירות של הדברים. כשיש רוחות מזרחיות ומזג אוויר קיצוני חייבים להגביר כוננות ביישובים. יש לנו ציוד שלנו שמאוד עזר. שמישהו כותב ברשת קשר לכו למכולה להביא ציוד אז כולם יודעים במה מדובר. אמר כאן אחד התושבים שהרוח האנושית של נטף ניצחה את כל הרוחות האחרות. אני פשוט מאושרת שאני חיה פה".

תושבת נוספת מנטף שביקשה להישאר בעילום שם הודתה לחברים מנווה אילן על הערבות ההדדית שגילו. "הייתה התגייסות מדהימה של נווה אילן. הם הגיעו מיד עם הפינוי ל'יד השמונה' והביאו מברשות שיניים ומשחות שיניים. המחשבה הזאת שלהם להביא מברשות ומשחות הייתה מדהימה בעיניי. בהמשך הם הביאו טרנינגים ובשבת בבוקר הגישו מלא אוכל לתושבים שנלחמו באש. זה היה כל כך יפה ומחמם את הלב. השבוע הם הציעו עוד עזרה בטיפול עם הגינות. שאפו ענק להם".

בית מאיר: מלחמה בחירוף נפש

תושבי בית מאיר שפונו מהיישוב בלילה שבין חמישי לשישי, חזרו לבתיהם רק בתחילת השבוע, בעקבות הנחיית המשרד להגנת הסביבה לאחר שהאש כילתה גם לוחות אסבסט מזהמים שהיו במקום.  "השרפה פרצה בשעה שתיים בלילה והתושבים לקחו יוזמה ועברו מבית לבית", אומר יעקב רייס, מזכיר היישוב. "ההתארגנות מדהימה והתושבים היו ממושמעים, הגיעו למרכז היישוב ויצאו בשיירה כעבור שעה בהתאם להנחיות. הקשר עם הכבאים, השוטרים ועובדי המועצה היה מדהים. אני מלא התפעלות. זכינו לקבלת פנים מדהימה בשורש ולאינספור הצעות לסיוע מארגונים שונים. אנו עומדים בקשר ישיר מול העובדות הסוציאליות המדהימות של המועצה וכבר חושבים יחד על פעילות גיבוש לתושבים לטובת אתנחתא מכל מה שקרה".

נכון ליום שלישי השבוע (29 בנובמבר) נותרו שמונה משפחות מחוץ לבתיהן. בבית מאיר דאגו לדיור זמני עבור חלק מהמשפחות שלא יכולות לחזור כרגע לבתים כתוצאה מהשריפה, בעוד משפחות אחרות מתארחות אצל קרוביהן. ביישוב עוקבים בדאגה אחר הפרסומים בתקשורת משום שנכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא התקבלה הכרה מצד המדינה על השרפה.

"המשק שלנו נפגע מעט בזכות מלחמה בחירוף נפש של בעלי", סיפרה השבוע אביגיל קדוש, תושבת בית מאיר. "ללא קור הרוח שלו לא היה לנו בית ולא חוות. הוא פשוט שם מסכת אב"כ וכיבה בכל הפינות.  בסוף השבוע התארחנו אצל חברה ולאחר מכן עברנו לנווה אילן. יעקב רייס, מזכיר המושב דאג פה לכל אחד ואחד, בשיתוף פעולה עם המועצה. לנפש לוקח זמן לעכל מה שקרה אבל מיום ליום מרגישים יותר טוב. נעזור לעצמנו וגם לאחרים. כולם עדיין בהלם. זה בא כל כך בהפתעה. מה שכל כך יפה זה לראות איך כולם מציעים עזרה. העובדת הסוציאלית מהמועצה מתקשרת ושואלת מה אתם צריכים ואם אפשר לסייע לנו בכביסות. עם ישראל פשוט מדהים. הכי חשוב זה ללמוד שכאשר יש שריפה לא לחשוב פעמיים ופשוט להתפנות מיד, כדי שלא יהיו נפגעים בנפש".

יגאל בן אבו, תושב בית מאיר מתאר את אשר אירע לאחר עד להגעת הכבאיות. "הוצאנו צינור עד לקצה השטח שלנו ונלחמנו באש. היו ניסים בשריפה הזאת. עם כל הצער שנשרפו בתים הנס הגדול הוא שאף אדם לא נפגע. היינו הראשונים שהגיעו לאש. נתנו סיוע לכבאית הראשונה שהגיעה לכניסה למושב. להבות בגובה של 20-30 מ' שמתקרבות אליך זה לא דבר פשוט. באיזשהו שלב זרקנו את הזרנוק וברחנו כי דקה אחר כך הכול נשרף. השבוע לקחתי משור והוצאתי את כל העצים סביב המשק שלי כי ראיתי מה העצים עושים. האש דילגה מעץ לעץ. אני בעד ירוק אבל יש עצים כמו האורן והברוש שהם כמו חומר בעירה".

מה אתה לוקח איתך מהאירוע הזה?

"נקודת האור זו הקהילה. התחברנו אחד לשני. יש תמיכה ואהבה והלוואי וזה יישאר כך עוד הרבה זמן. אנשים בכו מהתרגשות על העזרה שקיבלו. בימים האחרונים אנחנו עוזבים הכול ומסייעים. אני מעריך מאוד את המועצה שפתחה את בית העם בשורש ודאגה לתושבים מעל ומעבר. רואים שיש שיפור במועצה".