ימים קשים וטרופי שינה עוברים על לוחמי וצוותי כיבוי האש בעיר. נפגשנו עם הלוחמים בתחנת הכיבוי על מנת לשמוע מהם מה עבר עליהם בימים הללו. הלוחמים עובדים במשמרות חירום סביב לשעון. למרות העייפות הכבדה, הם שומרים על ערנות וצלילות. בתחנה שוררת אווירה של משפחה אחת מלוכדת וגדולה. אוכלים יחד צהרים, מתפללים יחד מנחה וערבית, ושרים יחד עם צוות הכבאים שהגיעו היישר מקפריסין לסייע בכיבוי השריפות. כל זה תוך היצמדות למכשירי הקשר, ולקריאות ממוקד המערכת.
טפסר ראובן יצחק, מפקד תחנת כיבוי בית שמש מזה כשלושים שנה:
מה אתה יכול לספר על הימים האחרונים?
"לידיעה כללית: התחנה האזורית של בית שמש חולשת על שטח של כ- 600 אלף דונם ועד בית גוברין דרומה. תחנת בית שמש כוללת גם את "מבשרת", כביש 3, אבו גוש, יישובי מטה יהודה, טלז סטון, הר אדר ועוד. פרט לקיבוץ רמת רחל, המרוחק מהאזור שגם לו היינו נותנים מענה בעבר. אנחנו בבית שמש תחנת האם ויש לנו חמש תחנות משנה לדוגמא: במבשרת ציון וברמת בית שמש. את התחנה ברמת בית שמש הקמנו לפני כשנתיים וזאת אחת התחנות הכי פעילות באזור. בכל תחנת משנה ישנו צוות של לוחמים שנמצא בכוננות. כל הרעיון להקמת תחנות נספות הוא במטרה לקצר את זמני התגובה. ביום שני שעבר, בשעות הלילה פרצה שריפה בקיבוץ נווה שלום. סיימנו את כיבוי השריפה בקיבוץ ביום שני בלילה, הצוותים נשארו שם בלילה ונתנו מענה בליל שלישי.
ביום רביעי בבוקר השריפה התפשטה לכיוון הישוב נטף בצד הצפוני שלו. נערכנו להגנה על הישוב. במהלך הלילה הרוחות התחזקו והאש הגיעה בעוצמה גדולה לכיוון הישוב. ביום חמישי השריפה מנטף הגיעה לכיוון שער הגיא, ותוך כדי האירוע קיבלנו ידיעה על השריפה הגדולה בבית מאיר. אפשר לומר שסיימנו את האירוע בנטף רק היום. עדיין יש שם צוותים .כל הזמן יש התחדשות של השריפה, ליבוי של האש כתוצאה מהרוחות. הצוותים נמצאים בכוננות בשטח וכשמתפרצת שרפה, הם נכנסים ומכבים אותה. אי אפשר לסיים שריפה של כמה אלפי דונמים בימים ספורים לצערנו. יחד עם הטיפול המסיבי בשריפות, אנו מקבלים במוקד כמובן גם קריאות שוטפות לטיפול כגון: שריפות קטנות יותר, תאונות דרכים ועוד. רק הבוקר קיבלנו קריאות על אירועים נוספים במקביל בישובים נחושה, בטל שחר ובחרובית."
כמה כבאיות יצאו מבית שמש בסך הכול ועם כמה כבאים?
"מבית שמש עצמה יצאו שבעה רכבים, שבעה צוותים שכוללים עשרים כבאים לוחמי אש".
היכן יש כרגע צוותים?
"בישוב נטף".
הצוותים ישנים שם?
"כן, ואנחנו מרעננים את הכוחות, ומחליפים אותם בצוותים אחרים".
אתה יכול לומר שהייתם ערוכים מכל הבחינות לאירועים הללו?
" כל השנה אנחנו ערוכים. בימים הללו היינו מתוגברים עם צוותים נוספים. אלה נקראים ימי "קיצון", מהמילה קיצוני, וזאת בגלל תנאי מזג האוויר".
האם קיימות בתחנה מספיק כבאיות, או שיש בהן חוסר?
"מה שחסר כרגע זה בעיקר רכבי כיבוי. קיים מחסור בכוח אדם על פי התקן וזה בטיפול של הנציבות הארצית".
מה אתה יכול לספר לנו כמפקד התחנה על מטוסי הכיבוי? עד כמה הם יעילים?
"המטוסים עוזרים מאוד, אך הם לא יכולים לסיים שריפות ללא הכוחות הקרקעיים. הם יכולים לצמצם להבות ואת התפשטות האש, אך צוותי קרקע צריכים להשלים את העבודה. בנוסף המטוסים עובדים באור היום ולא בלילה".
איך אתה מסכם את עבודת הכבאים הלוחמים של תחנת בית שמש?
"החבר'ה נתנו כאן פייט מטורף. הם עבדו סביב השעון במשך שעות ארוכות שאפילו לא הספיקו לעצור ולאכול מעט. היינו עסוקים בתופת. פשוטו כמשמעו. אני רוצה לחבק באופן אישי כל אחד ואחד מהלוחמים שלנו, שנלחמו באופן יוצא מן הכלל. הם ממש עבדו תוך סיכון חיים, ובאופן אינטנסיבי במשך שבעה ימים ברציפות. הם התמודדו מול סופות אש ענקיות להציל נפשות ורכוש".
הלוחמים מספרים:
אלמוג אדרי – לוחם אש
בקרוב בן 30. משרת מזה כארבע וחצי שנים בתחנת בית שמש. נשוי לשגית ואב לשני ילדים. על הלחימה בתופת:
ספר על מה שעבר עלייך בימים הללו:
"לפני כשבוע היו מספר אירועי אש קטנים יחסית, במקביל. התופת הגדולה החלה ביום שני בערב. הייתי בבית, הזעיקו אותי בשעה 22:00 בלילה לתחנה. היינו באירוע השריפה של נווה שלום שבו הגנו על הבתים. הגענו לאזור המנהרות. התפתחה שם שריפה לכיוון תחנת אספקה של 'חברת החשמל' ושל חברת 'מקורות'. קיבלנו משימה להגן על האזור הזה. היינו שש כבאיות, שהתמקמו באזור והרטבנו את כל האזור שמסביב".
האם האירוע בנטף היה אחד מהאירועים הגדולים שעברת?
"עברתי מספר אירועים גדולים, אבל האירוע שהתגלגל מיום שני ועד היום זה אירוע בסדר גודל עצום".
מה קרה במהלך השהות שלכם שם?
"במהלך האירוע האש החלה להגיע לכיוון שלנו. אני יכול להעריך שהלהבות הגיעו לשלושים מטר גובה. מראה מפחיד מאוד. המצלמה שלי בקסדה, צילמה את האש בווידאו. אי אפשר להתמודד מול להבות שכאלה. במצב שכזה חייבים לסגת לאחור, על מנת להציל את החיים שלנו. זזנו במהירות מהמקום שהיינו בו למקום אחר שיגן על האזור".
מה קרה עם השריפה הזאת בהמשך?
"האש המשיכה לכיוון שער הגיא, לפסגת ההר ומשם היא החלה לרדת לכיוון תחנת הדלק. שם המתינו כוחות חירום להגנה על כביש 1 ותחנת הדלק. בזמן הזה התלקחה גם השריפה הגדולה בבית מאיר".
בכל הזמן הזה לא היית בקשר עם בני משפחתך? איך הם התמודדו?
"אשתי דאגה מאוד. היא הייתה טעונה רגשית בעקבות כל מה ששמעה בחדשות. מיום שני הפלאפון שלי נשאר בתחנה, ולא יצרתי אתה קשר. דיברתי אתה רק ביום השלישי. הנשים שלנו, שרובן מכירות זו את זו , התחברו בניהן ופתחו קבוצת וואטסאפ וקראו לה: "נשות הכבאים", בה הן העבירו תמונות זו לזו וגם דרך הפייסבוק".
רועי וקנין – מפקד צוות כיבוי. רב סמל
רועי מתגורר בבית שמש, נשוי לתמר ואב לארבעה ילדים. משרת קרוב לשש שנים בתחנה בעיר.
נכחת בפינוי של דיירים מבתיהם בעקבות השריפות, תאר מה ראית?
"תוך כדי שהגענו למוקדים, האנשים פונו מבתיהם. ראיתי אנשים מבוהלים שנתקפו בפניקה. אנשים שבכו. אנשים שהתקשו להיפרד מביתם. אנשים ראו את השריפה מתקרבת לבתיהם ולכיוונם וזה היה מראה קשה מאוד. הלהבות היו מאוד, מאוד גבוהות ומפחידות".
ספר על מוקדי האש בהם נכחת, וכיצד פעלת?
"הייתי במספר מוקדים. פעלתי מיום שני ועד ליום שבת בבוקר. ביום שישי בשעה שלוש בצהרים, קיבלנו דיווח על אירוע שריפה בקיבוץ מעלה החמישה שמתקדמת לכיוון הישוב נטף. הרוח הגיעה מכיוון צפון - מזרח. אני הגעתי עם הצוותים הראשונים מהצד הצפוני. התבקשתי להגן על ארבעה בתים שדייריהם פונו מהם לפני כן. פרסתי ארבע מאות מטר של זרנוקים והתמקמתי על ציר שנתן לי את האפשרות הגנה על הבתים הללו. האש התקרבה לבתים, ועצרנו אותה בערך כעשר מטר מהבתים".
איך הרגשת בימי הלחימה הללו?
"אני רוצה לומר שכולנו התמודדנו עם הקושי לא לראות את המשפחה. אני באופן אישי הייתי בצנחנים בצבא ולחמתי במלחמת לבנון השנייה כחודש וחצי. הייתי במצבים קשים. אבל מה שראיתי פה, בימים הללו בין הלוחמים, יחסי האחווה והרעות, הנחישות והדבקות במטרה באופן יוצא מן הכלל חיזקו אותי ולמעשה את כולנו. אנשים קמו והסתערו על האש. נלחמנו בשדה קרב של ממש. אני אדם דתי. ביום שישי בערב, כשהשמש שקעה, והשבת נכנסה, חשבתי על זה שכל המשפחה מתכנסת כעת, לשולחן השבת. חשבתי על האנשים שבבית, ועל זה שאני נמצא כרגע בעבודה שהיא בבחינת פיקוח נפש. שאני מגן על אנשים שאמורים כעת לשמוח בשבת ולא להילחם על הבית".
איך הרגישו אשתך והילדים בימים האלה?
"האישה והילדים הגיעו ביום שישי לבקר אותי בשעה שלוש, ואני בדיוק כבר יצאתי. הם עברנו שעות קשות. יש לי תינוקת בת חודשיים, ילדה בת שנה וחצי, ילד בן ארבע וילדה בת חמש וחצי. המשפחות שלנו עזרו, וכולם התגייסו לתמוך זה בזה במצב הקשה שנוצר. למשל, לקחת ולהוציא את הילדים מהמסגרות ועוד."
זכריה רפאל – בדרגת - רשף –מפקד משמרת:
נשוי לרונית ואב לשלושה ילדים: לירן בן 19, יובל בת 17 ואיתמר-בן 8.
מה יש לך לספר על האירועים האחרונים?
"צפינו את המצב בגלל הרוחות, ונערכנו במידת האפשר. לצערנו בנוסף למזג האוויר התמודדנו מול הצתות מכוונות, ועקב ממדי השריפות העצומות נאלצנו לבקש תגבור לכוחות מאזורי המרכז והדרום. התפקיד שלי כולל שליטה בכוחות ובגזרות. בדיקת הסכנות והתפשטות האש. כמו כן, התפקיד דורש בניית תכניות הגנה והשתלטות על האש".
כמה זמן נעדרת מהבית במהלך האירועים?
"איבדנו כבר את תחושת הימים. עבדנו ברצף מיום שני, ועד היום. אירוע רדף אירוע, נווה שלום, נטף שני אירועים גדולים פעמיים, בית מאיר ושער הגיא".
איך הסתדרה המשפחה שלך? האישה והילדים?
"היה להם קשה מאוד. לירן הבכור הרגיש פחות את המצב מכוון שהוא נמצא במכינה קדם צבאית, הוא היה כל הזמן בשטח. יובל, דאגנית מאוד, כל הזמן היא ניסתה לבדוק מה קורה איתי וכמובן שגם אשתי רונית דאגה. כשכבר תפסו אותי בטלפון, עניתי להם ממש בקצרה ובכמה מילים".
באיזה מקרים מרגשים ועצובים במיוחד נתקלתם במהלך האירועים?
"באירוע בבית מאיר, שאני אישית לא נכחתי בו, האש פרצה בעוצמה חזקה מאוד שהגיעה לבתים. לא הצליחו לצערנו לעצור את האש. זה קרה בשעה 2:00 לפנות בוקר. שעה שבה לא היו מטוסים. פינו את האנשים מהבתים. ניסו להגן על רכוש. ההצלחה הייתה חלקית והיו בתים שנשרפו וניזוקו קשות. בנטף היו מטוסים, השריפה הייתה קצת יותר רחוקה. בית אחד ומסעדה נשרפו לצערנו. אך כל הישוב היה בסכנה ושם לשמחתנו הצלחנו יותר. הבתים שם ממוקמים ממש בתוך היער והבתים צפופים".
ליחי בן לולו, לוחם אש
ליחי בן לולו בן 29 נשוי פלוס ילדה, עובד 4 וחצי שנים בתחנה.
"הגעגועים למשפחה זה דבר שקיים תמיד. בכל משמרת.
האירוע הזה היה מטורף בקנה המידה שלו. תופת שלא נתקלים בה כל יום.
הייתי בקו ההגנה על הבתים. זה התחיל בשישי לפנות בוקר. ראיתי את האנשים שמפונים. מראה קשה של אנשים שאיבדו את הרכוש ואת כל הזיכרונות . נכנסתי גם לבתים לכבות אותם. יש בתים שהצלחנו להציל גם כשאחזה בהם האש. מחזה מטורף שלא ראיתי כמותו. הייתי עם מפקד צוות ועוד שני לוחמים, עבדתי מיום רביעי עד מוצ"ש. עבודה מסיבית. לא נחנו. נתנו את כל מה שיש.
אנו מודים לכל מי שהתראיין לכתבה. מחזקים בזאת את לוחמינו הגיבורים ונושאים תפילה ותקווה שלא נראה יותר ימים כאלה.
הראיונות באדיבות מומי אלימלך, דובר תחנת כיבוי והצלה בבית שמש.
