יום כיפור הסתיים ואיתו מחשבות בעקבות תוצאות הניסוי האחרון.
ישנם בתי כנסת בהם כל מי שרוצה להתפלל יכול פשוט לשבת איפה שבא לו, וישנם בתי כנסת בהם 'קונים' מקומות בכסף ולכן המקומות שמורים, מסומנים, למי ש'קנה' אותם.
כל הרעיון של יום כיפור הוא חזרה בתשובה, נכון? אז מה יקרה אם אני אכנס לבית כנסת עם מקומות מסומנים ואתיישב במקום של מישהו אחר? החלטתי לנסות.
הלכתי לאחד מבתי הכנסת בגבעת שרת לנסות את מזלי.
בבית הכנסת של ההורים שלי המקומות אמנם מסומנים אך השמות אינם כתובים על הכיסאות, אלא על גבי מפה בכניסה לאולם. כאן הגדילו לעשות והשמות היו כתובים על הכיסאות עצמם. לכל משענת של כיסא הודבק בשלוטיפ שם משפחה. לא מצאתי אפילו כיסא אחד לנחמה.
הגעתי בתחילת מנחה. רוב הנשים מגיעות אחר כך ולכן עזרת הנשים הייתה כמעט ריקה. היו שם חוץ ממני עוד ארבע נשים, אולי חמש. שתיים מהן ישבו מקדימה. אם וביתה שנראתה באזור גיל החמש עשרה. ניגשתי אליהן. "שלום" אמרתי בנימוס "אם אני רוצה להישאר פה רק לתחילת התפילה אפשר לשבת באחד המקומות שכתוב עליהם שם משפחה עד שמישהו יגיע?"
האישה נראתה מתלבטת לרגע ואז אמרה: "נראה לי שכן", הבת שלה העירה את תשומת ליבה: "לידינו יש מקום ריק, היא יכולה לשבת לידינו", האישה ענתה: "אה... נראה לי שכן, את יכולה לשבת באחד המקומות עד שמישהי תגיע", בהיסוס ברור והבת שלה שוב", יש לידינו מקום ריק" האישה הסתה אותה בסימן די ברור עם היד. "אה, כן, אה, לא... אה... את יודעת מה" היא אמרה לי [האישה] "בואי נקרא לזאת שאחראית על המקומות" ואז היא קראה בשמה של מישהי שהייתה מאחורה [כאמור אחת מהנשים היחידות שם], "תגידי איפה היא יכולה לשבת? יש מקומות ריקים?"
האישה הנוספת פתחה דף [מפת המקומות, אני מניחה], ושקעה לתוכו "יש מקומות.. המ... בעצם אין מקומות ישיבה, אבל... בואו נראה".
מיותר להגיד שבשלב זה כבר ממש התחשק לי לפסוע החוצה ולצאת. כל בית הכנסת שקוע בתפילה ובכוונות, אבל לי אין בו מקום אף שעזרת הנשים ריקה לגמרי!!
"את יודעת מה" היא אמרה לי "תשבי פה. לא, לא פה.. יותר בפנים, הם נראה לי יאחרו" ולקחה אותי לקצה בית הכנסת בצד. הרגשתי כאילו הייתי משהו שעשוי לטמא את כל בית הכנסת.
ישבתי שם, בשקט. ואף שקיבלתי אישור רשמי, עם כל אישה שנכנסה למקום הרמתי את עיני והייתי נכונה להיעמד ולקום כדי לפנות לה את המקום 'שלה'.
אני עוד מגיעה לפעמים לבית כנסת, חשבתי, אבל מה על אישה שמגיעה לשם רק ביום כיפור והייתה זוכה ליחס כזה? ספק אם הייתה חוזרת לשם אי פעם.
ניסיתי להתרכז בתפילה, באמת, אבל המחשבות שלי הלכו למקום אחר לגמרי.
האם זוהי משמעות התפילה של יום כיפור? כל אחד דואג לעצמו? שיהיה לו מקום לשבת, שיהיה לו מה לאכול בשבירת הצום, שיהיה לו סידור משל עצמו? האם זוהי משמעות החזרה בתשובה? האם כך נעשה לאנשים טובים יותר?
עם סיום הקריאה בספר יונה החלטתי ללכת. הבטתי על האישה ההיא, עם מפת המקומות, שהייתה שקועה מאוד בתפילה. אני בטוחה שבחיי היום יום היא אישה מקסימה ונחמדה ואולי עושה גם המון חסדים, אבל כרגע כל מה שהייתי צריכה זה שתביט בי ותפציר בי להישאר, אולי לא תפציר, תבקש, אפילו תציע. לקחו כמה שניות ועינינו נתקלו זו בזו. אז קמתי מהמקום ויצאתי. ידעתי שהיא ראתה שאני יוצאת וזה מה שרציתי. האם יגיעו המילים 'את לא צריכה ללכת, בבקשה, תישארי'? האם...??
כמובן שהן לא הגיעו.
משם הלכתי לתפילה של צוהר בשיתוף גרעין יחד. היו שם כל כך הרבה כיסאות ריקים, כל כך הרבה סידורים 'מיותרים', כל כך הרבה מקום. המזגן קירר את החדר ובכל זאת הרגשתי כזאת חמימות כי היה לי מקום. כי לא הייתי צריכה להסתכל כל שניה ולוודא אם מישהו יגיע ואני יושבת במקום שהוא קנה. וסוף סוף הרגשתי שאני יכולה באמת להתפלל...
שתהיה לכולנו שנה טובה!
