גדי דמרי יוצא להגנה על שמו הטוב. היום הוא מפרסם מכתב מפרט מעבר נימוקים המשפטיים אותם העלה עו"ד שמעון ביטון, גם הסבר לצעדו החריג לתבוע את עלבונו ואת הניסיון לפגוע ובמשפחתו.
"במכתב ההתראה, אני דורש ממר בלעיש התנצלות פומבית באותו אופן בו הוא פרסם את מכתבו ופיצוי על סך 100,000 ₪ שייתרמו למטרה חברתית בבית שמש הוותיקה.
במעשה דורסני זה, מר מאיר בלעיש, ניסה לפגוע בי במספר זכויות אדם בסיסיות:
בזכות לחיים – מטרת המכתב הייתה להפחיד אותי ולהלחיץ אותי כדי שאפסיק בכתיבתי. וכן הזכות לחיים כוללת גם ביטחון לאדם שלא יהיה נתון להפחדות ולטרור מכל סוג שהוא.
בחופש הביטוי – מטרת המכתב הייתה לסתום לי את הפה! במקום שכנבחר ציבור, הוא והפטרון שלו, ראש העיר מר משה אבוטבול – "הקול קול בלעיש, אך הידיים ידי אבוטבול!" יתמודדו עם ההשלכות הקשות של מעשיהם בעירנו בשסע הקשה בין חרדים למגזר הכללי, הם בחרו בדרך הקלה והדורסנית והיא סתימת פיות!
בזכות לקניין חומרי – אין מעשה אכזרי, לא מוסרי ולא יהודי מלגדוע לאדם את מטה לחמו, עבורו, עבור משפחתו – אישתו וילדיו הקטנים וכל זאת כדי לסתום את פיו.
וכן, בזכות לכבוד – בזכות לשם טוב – כל מטרתו של המכתב היה להשחיר את פניי, למחוק אותי, להוציא דיבתי רעה, לפגוע בשמי הטוב ולהוציא עלי לשון הרע! הממוען המרכזי – שר החינוך, רשימת המכובדים – בארצית ובמקומית, דרך הפצת המכתב – דרך פעילה פוליטית בפייסבוק הפרטי שלה – פשוט לתלות אותי ב"כיכר הפייסבוק". הנאצות, הדימויים המעליבים, הפוגעניים והכי חמור השקרים ואי אמיתויות שליוו את המכתב!".
דמרי מדגיש כי אין כותנו להתעשר מהפיצוי שעשוי לקבל מבית המשפט, בסה"כ הוא מתכוון לתרום אותו לטובת החברה בעיר.
ומסיים דמרי בפנייתו לציבור: "חברים, המאבק הוא לא פרטי שלי, המאבק הוא על דמותה ותרבות השיח שלנו במדינת ישראל בכלל ובבית שמש בפרט. האם השיח הוא כוחנות, טרור, הפחדה והשתקה, או שיח אמיתי, נוקב, מכיל, מכבד ומקרב. ועל כך אני ממשיך במאבקי!
ואם מר בלעיש, דורש ממני, שאני כולה מורה לשקול מילים, דבר שמלכתחילה אני עושה. הוא, נבחר ציבור ברמה בכירה כל כך – מ"מ וסגן ראש עיריית בית שמש, צריך לנהוג כך על אחת כמה וכמה!". דמרי היה מעדיף כי הפרשה תסתיים בהתנצלות ולא, "יש שופטים בירושלים וגם בבית שמש".
כאמור מלשכת בלעיש לא התקבלו כל תגובות למרות פניות מצד כתבת החדשות של שמש נט.
