סדר ליל פסח המסודר בהגדות: "קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצהמרור כורך שלחן עורך צפון ברך הלל נרצה".
מגיד
כשמגיע בליל הסדר ל"מגיד", יקראו כל בני הבית את ההגדה בתשומת לב ובכוונה. ומנהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הכ"מ) היה, שכל בני הבית (על פי הסדר סביב השלחן) היו קוראים כל אחד קטע אחד בקול רם, וכולם קוראים עמו בלחש. ומידי פעם היה מרן זצ"ל מוסיף איזה ביאור נחמד או מדרש על פי סדר ההגדה.
לא יאריך אדם יותר מדאי ב"מגיד", מפני שיש להקפיד להגיע לאכילת האפיקומן (ב"צפון") לפני חצות הלילה. וגם מפני שכל בני הבית רעבים ומצפים לאכול. ולכן יסדר כל אדם לעצמו את הדברים שלא יאריכו יותר מדאי ב"מגיד", ויאמרו דברי תורה בשעת "שלחן עורך", כשאוכלים.
מוציא מצה
המצה שיוצאים בה ידי חובה בליל פסח, צריכה להיות מצה שנשמרה משעת קצירה. וזו היא שנקראת "מצה שמורה", כלומר, שמשעת קצירת החיטים השגיחו עליהם שלא תבוא בהם אף טיפת מים. ונכון מאד שאותה מצה תהיה עבודת יד, שנעשתה לשם מצווה. ומכיוון שבנקל עלולות לעלות שאלות חמורות בכשרות המצה, יש להיזהר מאד לקנות מצות אך ורק במקום שיש עליהם פיקוח על ידי גוף כשרות רציני. ובזמנינו מצויות ברוך ה' מצות עבודת יד (עגולות) אשר נעשות עבור ליל הסדר תחת השגחה קפדנית, וניתן לרכוש ממצות אלו לליל הסדר.
"על אכילת מצה"
אין לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה" אלא בליל הסדר, אבל בשאר ימי הפסח אכילת המצה אינה חובה, ולכן אין לברך עליה ברכה זו.
שיעור זמן האכילה
את המצה יש לאכול תוך שיעור "אכילת פרס", ולכתחילה יש להזהר לאכול כזית מן המצה תוך שיעור ארבע דקות לכל היותר. (ואם אינו יכול, יאכל תוך שיעור של כשבע וחצי דקות לכל היותר).
ובהלכה הבאה נבאר כמה מצה יש לאכול בליל פסח.
