בבתים רבים נהוג שהילדים חוטפים לאחר 'יחץ' את החלק הגדול של המצה, המיועד ל'אפיקומן', ומחביאים אותו; מנהג זה עתיק יומין הוא, וכבר לפני כשלש מאות שנה, כתב השבות־יעקב בספרו חוק־יעקב על הלכות פסח, כי יתכן שמקורו בדברי הרמב"ם: "וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה... וכיצד מְשַׁנֶה... וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו". אולם, הגר"ח מבריסק הקפיד שלא ינהגו כך, משום שהמצה טעונה 'שימור', והוסיף שלפיכך נרמזה אכילת האפיקומן בסימן 'צָפוּן' (בליל־הסדר), להורות שהיא טעונה שמירה והצפנה; וגם בבית הגרי"י קניבסקי לא נהגו כך. והגרש"ז אויערבך לא הניח לנהוג כך בביתו מסיבה אחרת - כיון שבפי הבריות נשתרש מנהג זה בשם 'גנֵבת האפיקומן', והכיצד זה נרגיל את הילדים למעשה 'גנֵבה', ואף לקבל מתנה 'תמורת' המצה?![מתוך ביאורים ומוספים למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', תעג, 70 ]