בקהילות רבות מחמירים שלא לאכול מצה 'שרויה' ולא מבושלת בפסח, מחשש שמא נותר מעט קמח בתוך המצות אשר לא נילוש יפה, ועל ידי השרייה או הבישול 'יתחמץ', ומנהג אבותיהם בידיהם, אך אין הדבר מן הדין, ובאופנים מסוימים אף יש הידור ב'שמחת יום טוב' על־ידי אכילת מצה שרויה או מבושלת.
ויש מן המחמירים שמקלים בכך ביום השמיני של פסח בחו"ל, שאינו אלא מדרבנן, והחזון איש כתב שאף נהגו להכין בשביעי של פסח מצה 'שרויה' לצורך היום השמיני, מפני שמנהג זה של אי אכילת מצה 'שרויה' נחשב אצלם כ'חומרא' ולא כ'איסור'; אולם לדעת הגר"ש וואזנר אין ראוי למחמיר באכילת 'שרויה' לעסוק בה אף ללא אכילתה.
'שרויה' ה'בלועה' בכלים - דעת הגר"נ קרליץ שאף היא בכלל המנהג; ו'שרויה' במי פירות - לדעת השולחן־ערוך־הרב אינה בכלל המנהג, ובספר סמא־דחיי (להג"ר אפרים סטניסבלסק, על סדר אפיית המצות) כתב שהמחמיר אף בכך תבוא עליו ברכה.
ויש מן המחמירים שמקלים בכך ביום השמיני של פסח בחו"ל, שאינו אלא מדרבנן, והחזון איש כתב שאף נהגו להכין בשביעי של פסח מצה 'שרויה' לצורך היום השמיני, מפני שמנהג זה של אי אכילת מצה 'שרויה' נחשב אצלם כ'חומרא' ולא כ'איסור'; אולם לדעת הגר"ש וואזנר אין ראוי למחמיר באכילת 'שרויה' לעסוק בה אף ללא אכילתה.
'שרויה' ה'בלועה' בכלים - דעת הגר"נ קרליץ שאף היא בכלל המנהג; ו'שרויה' במי פירות - לדעת השולחן־ערוך־הרב אינה בכלל המנהג, ובספר סמא־דחיי (להג"ר אפרים סטניסבלסק, על סדר אפיית המצות) כתב שהמחמיר אף בכך תבוא עליו ברכה.
[ מתוך ביאורים ומוספים למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', תנד, 17 ]
