לרגל פתיחת הקיץ הוחלט לעשות 'קידוש קיצי' בשבת שאליו כל משפחה תביא כיבוד קיצי. מהו כיבוד קיצי? אני לא יודעת מה עלה לכם בראש, אבל כשאני שומעת את רצף המילים האלו מיד מצטייר בדמיון שלי איזה אבטיח עסיסי או מלון טרי... אולי אפילו עוגת גלידה.
התרגשתי לקראת הקידוש הקיצי ואפילו חיכיתי לו, אבל מה לעשות שברגע האחרון פשוט שכחתי אותו לגמרי...
בוקר שבת. אני צריכה לצאת לקידוש הקיצי. ומה אפשר להביא? נעזוב את הקיציות, חשבתי. נחפש בתוך ארונות המטבח משהו שמתאים להיענות לתואר 'כיבוד'. הבעיה החלה כשגיליתי שזרקתי את כל העוגות שהיו שם לפני פסח. את הביגלה שקניתי לפני שבוע חיסלו הילדים. ואפילו שוקולד או ממתק לא היו שם כדי להציל את המצב!
"אז לא נביא שום דבר", אמר הבן שלי, "לא נורא", אבל אני הרגשתי שזה דווקא כן נורא. לא נעים לבוא בידיים ריקות כשכולם ישקיעו ויביאו דברים טעימים ומיוחדים.
פתחתי את המקרר והתחלתי לתור בעיני מדף אחר מדף. תפוחי אדמה? זה כיבוד ראוי? אורז? נאנחתי בייאוש, אפילו בקבוק שתיה אחד לא מצאתי! גם תרכיז שאנחנו תמיד קונים דווקא הפעם שכחנו.
שכבר כמעט התייאשתי לגמרי, ראיתי אותם. הפירות. כן, כן. פירות! איזה יופי, עברה במוחי המחשבה, ומה יותר קיצי מסלט פירות!
אלא שאז גיליתי שכל הפירות חוץ מהתפוחים היו רכובים. סלט תפוחים?
החלטתי לחתוך את התפוחים לרצועות דקות ולסדר אותם יפה על צלחת. התלבטתי אם להוסיף סוכר ולימון אך החלטתי שלא. אגיש אותם באופן טבעי ואגיד שזה היה בכוונה, שאני בקטע של טבעיות ובריאות! נראה איך אנשים יגיבו.
כבר התחלתי להתלהב. הנחתי את הכלי עם התפוחים על השולחן בסלון והלכתי להתארגן. כשחזרתי עמדה בו רק חצי מהכמות. הילדים חייכו אליי בפרצופים אשמים. איך יכולתם, נזפתי בהם. לא אוכל להביא כמות כזאת קטנה! מה עושים עכשיו?
הברירה היחידה שנותרה הייתה לפזול לעבר מדף הירקות במקרר. אלא שגם שם המצב לא היה מדהים. כמה מלפפונים ותו לא. בייאוש מוחלט התחלתי לחתוך את המלפפונים לרצועות ארוכות ודקות.
האם מישהו יאכל מלפפונים? בשולחן שיהיה עמוס בעוגות ועוגיות וכל טוב, האם יהיה בכלל ראוי לשים מלפפונים? איך יסתכלו על זה הילדים? והמבוגרים?
במחשבה שניה תמיד יש נשים שמכריזות על דיאטה. תמיד אוכל לומר שהייתה זו מחווה עבורן. הן ישמחו מאוד ויגידו שסוף סוף יש מישהי נחמדה ואחראית וישמחו מאוד!
אם דווקא השבת כל הנשים יחליטו שהן אל בדיאטה אסביר להן שאולי הן הבינו את המונח 'קידוש קיצי' בתור פירות ועוגות גלידה, אבל אני דווקא חשבתי שבקיץ מאבדים הרבה נוזלים וכדי לקבל אותם בחזרה כדאי לאכול ירק עשיר בנוזלים כמו, נניח, מלפפון? כן, זהו זה!
וכך הגעתי לשם. עם שתי צלחות. אחת של תפוחים ואחת של מלפפונים.
היו שם עוגות, עוגיות מכל מיני סוגים, מלון, אבטיח... כבר התחלתי להצטער שבאתי בכלל. איזה פדיחה...
הנחתי את הצלחות, בהתחלה עטופות בנייר. הילדים התאספו מסביב לסחורה אך ברגע שקלטו במה מדובר התרחקו בחזרה.
כל אחד מהם נעמד בשקט והושיט את ידו לעבר אחת העוגות או מיני המתיקה. הקידוש נשמע, ולאחריו, ממש כמו לאחר יריית הפתיחה במרוץ, קפצו הילדים על השולחנות. היו גם כמה מבוגרים שקפצו כדי להשיג דברים לילדים [זה בכל אופן היה התירוץ] והשולחנות החלו להתרוקן.
האם מישהו ייגע בשלל שהבאתי, חשבתי? ואם כן האם יהיו אלו ילדים או מבוגרים? והאם אחזור עם הכול בחזרה הביתה?
בטח התפוחים יאכלו, חשבתי. מלפפונים זו הייתה כבר קצת הגזמה.
ובאמת, הגיעו כמה ילדים שהחלו לקחת קצת מהתפוחים. אבל ממש קצת. בטח ילדים מסכנים שלא הצליחו להגיע לעוגות או שחיסלו אותן לפני שזכו לטעום. ריחמתי עליהם. ואז ראיתי את זה. הקרב על המלפפון. לו הייתי מצלמת בהילוך איטי זה היה נראה כמו פרק בהישרדות.
בהתחלה החתיכות נאכלו באיטיות, אך ככל שהצלחת איימה להתרוקן החלו הילדים להתקרב ולדחוף את הידיים, לחטוף את המלפפונים וללקק את האצבעות. את החתיכה האחרונה הצליחה הבת שלי לקחת ברגע האחרון, כשהיא נאבקת בילד אחר שחשק בה. 'אמא, אפשר מלפפון?', נשמעו קריאות נלהבות. האמהות שאלו, אבל התשובה שסיפקתי להן בלב כבד הייתה לא, לצערי לא. את שאר המלפפונים השארתי בבית. לא חשבתי שתהיה להם כזאת מן הצלחה...
תאמינו או לא, תוך דקות ספורות, כאמור, הצלחת הייתה ריקה. צלחת שלא יכלו להאמין שעד לפני רגע הייתה מלאה בחתיכות מלפפונים.
והתפוחים אתם שואלים? הם שחשבתי שייטרפו? דווקא איתם נאלצתי לחזור הביתה. מדוע? בגלל שהם לא מקולפים, הסבירו אמהות יודעות דבר, אך גם המלפפונים לא היו מקולפים ומה השוויניסטיות הזאת?
מצד שני אין טעם להתווכח עם עובדות.
לא לתפוחים, וכן למלפפונים.
הקידוש הסתיים באופן רשמי. הילדים הלכו לשחק. על השולחנות נותרו מעט ממתקים, כמה חתיכות עוגה קנויות, עוגיות, אבטיח, מלון ותפוח. אבל לא. אף לא חתיכת מלפפון אחת.
ואם אתם שואלים אותי נראה לי שמהיום, כשהילדים שלנו יאכלו יפה ארוחת ערב, נתחיל להבטיח להם מלפפון לקינוח. נראה לי שזה הולך להיות חתיכת סטארט אפ! ואם זה יצליח אשמח שתזכרו אותי ולא תשכחו לכתוב את הפטנט על שמי...
