שטר מכירת החמץ לגוי, לדעת השולחן־ערוך־הרב והחתם־סופר יש לעורכו באופן התקף גם לפי חוקי המדינה; והחזון־איש כתב בנוגע לרישום בטַאבּוּ, שאין צורך לרשום את הקרקעות והדירות הכלולות בשטר המכירה על שם הגוי, אך יש להודיעו כי המכירה הינה על־פי דיני התורה.
ובארץ ישראל בזמננו, שהשלטון בידי יהודים שאינם שומרי מצוות, דעת הגרצ"פ פרנק שאין צורך לערוך את השטר באופן התקף לפי חוקיהם, מפני שאין להם תוקף של 'דינא דמלכותא', שהרי אף הם חייבים לנהוג על פי התורה.
ומפעלים שבעליהם אינם שומרי מצוות וכוונתם במכירת החמץ רק למען קבלת ההכשר, לדעת הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ - אין מכירתם חלה כאשר אינה תקֵפה לפי חוקי המדינה, ולדעת הגרש"ז אויערבך - 'דברים שבלב אינם דברים', ואין דינם שונה משל שומרי מצוות.
ובארץ ישראל בזמננו, שהשלטון בידי יהודים שאינם שומרי מצוות, דעת הגרצ"פ פרנק שאין צורך לערוך את השטר באופן התקף לפי חוקיהם, מפני שאין להם תוקף של 'דינא דמלכותא', שהרי אף הם חייבים לנהוג על פי התורה.
ומפעלים שבעליהם אינם שומרי מצוות וכוונתם במכירת החמץ רק למען קבלת ההכשר, לדעת הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ - אין מכירתם חלה כאשר אינה תקֵפה לפי חוקי המדינה, ולדעת הגרש"ז אויערבך - 'דברים שבלב אינם דברים', ואין דינם שונה משל שומרי מצוות.
[ביאורים ומוספים למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', תמח, 38 ו־43]
