יותם ויינטראוב, כמעט בן 18, בנם של דוד ומירב, אח אמצעי להגר לוחמת ביחידת קרקל ובימים אלה נמצאת בפרק משימה של הנח"ל בחיפה ולנועה שעולה לכיתה א'. תלמיד כיתה יב' בכיתת אופקים בברנקו וייס, מדריך בשבט שורק (צופי בית שמש). נולד בבית שמש, הוריו  נולדו בבית שמש והסבים שלו משני הצדדים גרים בבית שמש.

דוד וינטרוב עם השינשינים

משפחת וינטראוב המורחבת הייתה ממקימי שבט הצופים בבית שמש. וכך גם יותם, מדריך בצופים ומחוייב לצופים בפול ווליום והשקעה.

מה התפקיד שלך בתנועת הצופים, הרחב על תנועת הצופים?

"תפקידי השנה בשבט (סניף) הוא הדרכת גדוד ט' - שכבת ט', בצופים זו שנת הקורס, השנה בה עובר החניך תהליך הכנה לקראת הכניסה שלו לשכבה הבוגרת בצופים, ובנוסף כמקבל כלים להדרכה. אני חבר בלהקה הייצוגית של תנועת הצופים - להקת צופי שב"א - להקה בה חברים צופים מכל הארץ, הלהקה משלבת עולים ובני עולים במטרה לחשוף תרבויות שונות בחברה הישראלית דרך אמנויות הבמה. עם הלהקה יצא לי להופיע בבית הנשיא, בכנסת, בטקס יום השואה ביד ושם, בטלוויזיה ואפילו בכלא אופק לנוער, שם פועל שבט של הצופים!!

מצו"ב לינק לחלק מההופעה של הלהקה בבית הנשיא בשנה שעברה (אני שר סולו בדקה 3:20)

הצופים היא תנועה עולמית (40 מיליון חברים בעולם, 100,000 בישראל) תנועה א-מפלגתית, מה שאני הכי אוהב בה. אין לה שום השתייכות פוליטית, אך היא כן מדברת פוליטיקה ומעודדת חניכים לגבש דעה ולפתח דיון פורה ואמתי."

יותם עם אחיותיו

יש לך קשר עם תנועות נוער אחרת בעיר?

"כן, אנחנו משתדלים לעשות פרויקטים משותפים במהלך השנה, כמו: מצעד לפידים בחנוכה, פעילויות קיץ לנוער וכד', בימים אלה אנחנו מארגנים בשיתוף יחידת הנוער של העירייה, תכנית קיץ מהנה וערכית לבני הנוער בעיר."

למה צופים?

"עבר בירושה. אבא שלי וכל משפחתו היו בצופים בשבט שורק בבית שמש. מה שבדיעבד גרם לכך שבילדותי שמעתי סיפורים על ומהצופים. סבא שלי היה בצופים במצרים. כי הצופים היא תנועת הנוער הגדולה ביותר בארץ ובעולם, אבל בעיקר, כי אני מתחבר ומאמין בערכים שהצופים מנחילים לחניכים, אני יודע שהצופים היא תנועת הנוער היחידה שבאמת מאפשרת ועוזרת לחניכים לגבש דעה אישית אמיתית, מה שיוצר גיוון מדהים בין כל החניכים בתנועה: דתיים, דרוזים, אתיופים, ערבים, מתנחלים, נוצרים, חניכי צמי"ד (צרכים מיוחדים)  - כל הקשת הישראלית.

ואיך לא, מה שהכי הכי ייחודי לתנועת הצופים – תחום הצופיות. אני שומע כי חושבים שצופיות זה רק לבנות ולקשור כל הפעולה, אז זהו שלא. צופיות זה הרבה מעבר, צופיות זה "להיות נכון" לקיים את עשרת מידות הצופה (וביניהם: נאמנות לעם ולמדינה, חברות מועילה בחברה, אדיבות ועוד...), צופיות זו שיטה חינוכית שמאפשרת להתנסות במיומנויות ובתפקידים שלא עוסקים בהם ביומיום, צופיות זה למידה מתוך התנסות, עצמאות, יוזמה, אחריות, מנהיגות, עבודת צוות ועוד."

שתף על המעורבות של אביך בפעילות הצופים בעיר?

"אבא שלי היה חניך ומדריך בשבט שורק הגדול אי שם בשנות ה- 60-70, ואפילו יצא לגרעין בנח"ל המוצנח בצבא דרך הצופים איתם הקים את קיבוץ חולית. גדלתי לאור ולצד סיפורים רבים על הצופים ועל כמה חבל שכבר אין צופים בבית שמש. עד שהגעתי לכיתה ז', אבא שלי דיבר עם הנהגת הצופים הארצית והצליח להחזיר את פעילות הצופים לבית שמש. כיום, הוא ראש השבט - תפקיד שנעשה בהתנדבות בכל שבטי הצופים בארץ, וממשיך בעיקר להילחם על זכות הקיום שלנו בעיר."

כיצד הפכת לפעיל חברתי ובעל עקרונות שאינו חושש להביע דעותיו ברשתות החברתיות ובכלל?

"למחויבות, חברות והשתייכות שלי לתנועת הצופים אני חייב המון. שם למדתי והעמקתי על נושאים שלא בהכרח הייתי שומע עליהם בבית ספר, שם הצליחו לעורר בי ולהניע לפעול. כנ"ל לגבי בית שמש ובבחירות האחרונות, הרגשתי שאני חייב לעשות משהו - אם זה ברשתות החברתיות, בתנועה ובכישורים שיש לי שהבנתי שיוכלו לעזור."

מה בית שמש בעיניך?

"עיר עם פוטנציאל ענק. עיר שההורים שלי נולדו בה, העיירה שהסבים והסבתות שלי העבירו בה את נעוריהם והיו שותפים להקמתה. עיר שאין סיכוי בעולם שאני מוותר עליה, על מה שהיא הייתה ועל מי שהיא עוד יכולה להיות. נכון שעכשיו קצת קשה, אבל אם נקום, נילחם, ונעשה - נשנה. אני בטוח. יש לנו כוח, בעיקר לבני הנוער, זו ההזדמנות הכי גדולה שלנו לממש אותו."

מזווית ראייה של תיכוניסט המעורה בנעשה בעיר כיצד אתה רואה את האופן שהעיר מתנהלת?

"לדעתי, הבעיה העיקרית באופן ההתנהלות של העיר פשוטה: אלה שמוליכים את העיר ומנהלים אותה – לא מבינים שום דבר בניהול עיר!! אני חושב שזה מסכם מעולה את הבעיה בעירייה. עירייה שלא יודעת מהן תנועות נוער??!! עירייה שמבחינתה כל נער חילוני הוא בעצם "תלמיד ברנקו וייס", עירייה שנוער בהגדרה נחשב למותרות, עירייה בה הממונה על החינוך שואל "מה זה בכלל ש"שינים" בישיבת מליאה (!!), עירייה שהעומד בראשה טוען שתנועת נוער היא עמותה פילנתרופית, עירייה שלא קשובה לצרכיהם של התושבים, ולא קשובה לטענות ולבקשות שלהם. כפי שאמרתי - לא מבינים שום דבר בניהולה של עיר!!"

כנער מתבגר מהם התובנות שלך על עולם המבוגרים?

"כשאגדל אבין. סתם. הכל הרבה יותר כבד, הרבה יותר עצמאי, הרבה פחות חשיבה על כאן ועכשיו. ההורים שלי תמיד אומרים לי "בגרות אפשר להשלים - ילדות ונערות לא", זה משפט שנחרט אצלי ומלווה אותי לכל מקום. אם אני צריך לבחור בין הלימודים לבין דברים אחרים שאני אוהב לעשות, כולם יודעים שבסוף אבחר בדברים שאני אוהב לעשות. כי אני יודע שאת הדברים שאני יכול ורוצה לעשות עכשיו בתקופה שאני עדיין ילד, נער מתבגר, לא אוכל לחזור ולעשות. את הלימודים, תמיד יהיה אפשר להשלים.

למשל, התחלתי כתלמיד של חמש יחידות מתמטיקה, כשלכולם סביבי לא היה ספק שאצליח, אבל כתלמיד כזה הייתי צריך לשבת המון בבית וללמוד. לא התאים לי, לא רציתי לבזבז כל כך הרבה זמן על זה, ובתחילת יב', החלטתי שאני מוותר על 5 יח' במתמטיקה ו"יורד" ל – 4. למרות שידעתי שאם הייתי רוצה יכולתי בכיף לסיים 5 יחידות מתמטיקה."

מה בעיניך נדרש תיקון בסדר עדיפויות עליון?

"תפיסת העירייה את הנוער ותנועות הנוער בעיר. חוסר המודעות של קברניטי העיר בכל מה שקשור לתנועות נוער. קרה בעבר שהלכנו לפגישות בעירייה מסיבות שונות, והתעסקנו בלהסביר מה זה בכלל תנועות נוער ולמה זה חשוב?? מצב זה חייב להשתנות, תנועות הנוער הן אינטרס של קברניטי העיר, כמו בכל עיר בארץ. הם חייבים לאלתר להגיע להבנה (אליה הגיעו מזמן עיריות אחרות כמחבקות ובעיקר מחזקות את בני נוער), שהנוער הוא עתיד העיר בית שמש בפרט והמדינה בכלל, ויש לשים אותם בראש סדר העדיפויות הן מבחינה תודעתית והן מבחינה תקציבית.

התקווה שהתושבים בבית שמש איבדו מחריד בעיניי. ברגע שכולנו נאבד את התקווה, שום דבר לא ישתנה."

שאיפות אישיות לצבא ולעתיד הרחוק?

"בפברואר השנה התחלתי תהליך הכשרה לקראת שנת שירות. שזה אומר שאני דוחה את הצבא בשנה, תורם שנה לחברה במקום בארץ, ולאחר מכן מתגייס לשירות צבאי מלא. מתנועת הצופים יוצאים בכל שנה 500 חברי שנת שירות, שמחולקים למספר גרעינים. אני חבר בגרעין 'רעים מקימים' - גרעין שהמטרה שלו היא להקים ולבסס שבטי צופים חדשים ביישובים / שכונות בהם קיים פוטנציאל. דוגמא לעיר כזו היא בית שמש!! בבית שמש יש קומונה של ש"שינים מגרעין רעים מקימים!

בצבא אני שואף להתגייס לחיל מודיעין, כהמשך ל- 5 יחידות מחשבים שלמדתי, ומעניין אותי. את העתיד הרחוק יותר אני אניח בצד, ובהווה ממשיך לעשות מה שאני הכי אוהב - ללמוד מוזיקה ותיאטרון ולהתחיל לעסוק בזה."

מה משמח אותך?

"להיות על במה. בכל פעם שאני עולה על הבמה אני מרגיש שזה מה שאני רוצה ונועדתי לעשות, אני מתמלא באנרגיות שאני לא מקבל באף מקום אחר, הרגשה מדהימה. וכמובן, כשאני מתיישב לנגן על הפסנתר בבית, מה שחייב לקרות לפחות פעם - פעמיים ביום, אחרת היום פשוט לא מושלם!"

מה עצוב בעיניך?

"מה שקורה כרגע במדינה. מדינה שאני כל כך אוהב. אנשים לדעתי כבר איבדו את זה לגמרי, נוצרים פה פערים בחברה שלנו שיהיה לנו קשה מאוד לגשר עליהם, אם בכלל. הקיצוניות הולכת ומתחזקת - משני הצדדים, נהייה מפחיד. הגזענות כלפי מיעוטים וכלפי האחר בחברה מתפתחת ומקצינה, ועל תרבות השיח בעיקר ברשתות החברתיות כבר אין מה לדבר.

אנשים הפסיקו לדבר במושגים נעימים, כל מי שלא בא בטוב מיד נחשב בוגד, מיד מוקיעים אותו, על מה ולמה? שכחנו שלכל אדם יש דעה משלו? שכחנו את המשפט "איש איש באמונתו יחיה"? חייב לקרות פה שינוי דחוף, אנשים חייבים להתעורר ולהבין שאם לא נתחיל להקשיב אחד לשני ולקבל את הדעות אחד של השני - ולא חייב להסכים, אבל כן צריך לקבל, אז יהיה לנו כאן הרבה יותר נעים וטוב."

מדוע היה חשוב שתישא דברים בשם תנועות הנוער בטקס הממלכתי של העירייה ביום הזיכרון?

"אני חושב שתנועות הנוער מושתקות כאן יותר מידי זמן, ויום הזיכרון הוא בדיוק המקום של הנוער לשאת דברים, הנוער, שבעתיד הקרוב ילבש את מדי החאקי ויתגייס גם הוא לצבא. לתנועות הנוער שמחנכות לערכי אהבת המדינה ולגיוס משמעותי לצה"ל, חייבת להיות זכות דיבור ביום הקדוש הזה."

בית שמש לאן?

"כרגע, העתיד לא נראה מזהיר. אבל אני יודע שאם אנחנו נקום ונעשה מעשים, ובאמת באמת ננסה לשנות, ולא נשב כל היום בבית ונעלה פוסטים לפייסבוק על כמה חרא כאן וכמה שהיה יכול להיות אחרת - אז נצליח לבנות את העיר הזו מחדש - העיר שכולנו זוכרים, מכירים ואוהבים."

לסיום ובסגנון חופשי את מוזמן לומר מה שתבחר.

"נתקלתי בפייסבוק בפרויקט "כולנו אלון" שארגנו חבריו של אלון בקל (שנרצח בפיגוע בדיזנגוף). הם מספרים על כמה שאלון אהב לתת ולתרום לקהילה ועל ההתנדבות שלו בעמותת "לתת". לקראת חג פסח, החברים והמשפחה של אלון החליטו "להמשיך את דרכו": הם מכרו צמידים ועליהם ציטוטים של אלון שמייצגים את אישיותו. כל ההכנסות מהצמידים שימשו לרכישת סלי מזון למשפחות נזקקות בחג הפסח. קניתי את הצמידים, כשעל אחד מהם מופיע הציטוט "להפוך את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו - בדרכך". המשפט הזה תפס אותי מאוד, מיד הבנתי שהוא מבטא באופן מדויק את התפיסה שלי, ואת הדרך בה אני בוחר לפעול."

כל מה שאוסיף יגרע מעוצמת הריאיון. אולם, אינני מתאפקת מלכתוב שאפו גדול להוריו על חינוך מדהים מכיל וערכי. וליותם, ריגשת מאוד! אני מניחה שהקוראים הצעירים והמבוגרים כאחד ירגישו כך. יש מה ללמוד ובעיקר נטעת תקווה במקומות שהיא מעט היטשטשה. תודה על מי שאתה ועל מה שעוד יבוא..

שבת שלום ומבורך!