לכבוד יום העצמאות יצאתי לעשות ריקוד עם הילדים בגיל של הבן שלי. הילדים [וגם אני], נהנינו מאוד והריקוד יצא נחמד, אבל לכל דבר יש מחיר והמחיר במקרה הזה היה קצת גבוה כאשר אחד [או כמה, לייתר דיוק], מן הילדים דרכו על המחשב שלי והוא מצא את מותו.
ביום שני החלטתי ללכת לבית של ההורים שגרים גם כן בבית שמש כדי להשתמש במחשב שלהם. הדלקתי את המחשב והכול היה נראה בסדר כאשר לפתע הוא נכבה.
מה קורה פה? אין לי מזל עם מחשבים!
יצאתי החוצה כדי לבדוק האם קפץ הפיוז? האם השתחרר איזה כבל? אבל הכול נראה בסדר. נראה? טוב, נראה זו לא בדיוק ההגדרה הנכונה, כי גם האורות כבו, והטלפון הפסיק לעבוד והטלוויזיה נכבתה... לקחו לי כמה שניות להבין שמדובר בהפסקת חשמל. ביום הכי חם בשנה!
ניגשתי אל המזגן, תקוותי האחרונה! גם הוא, כמובן לא עבד.
ופה מתחיל הניסוי- שערכנו כולנו [או רובנו], בשבוע האחרון בעל כורחנו – יום ללא חשמל.
אז בלי מחשב, מילא, אבל בלי לפתוח את המקרר כדי שהאוכל לא יתחמם זה קצת יותר גרוע ובלי מזגן אי אפשר להתקיים ביום חם כזה ולכן החלטתי לנסוע לביג, לחפש את מזלי. אולי שם המזגנים עובדים...
יצאתי ברכב לכביש 38 והכול נראה בסדר. הכול? משהו לא היה בסדר. בצד הכביש עמד רכב משטרה. ממתי עומד שם רכב משטרה? ומה זה קשור להפסקת החשמל? הכנתי כבר את הרישיונות למקרה שיבדקו אותי ואמרתי לעצמי שאין לי ממה לחשוש, הרי הכול בסדר, אלא שאז הבנתי למה עומד שם רכב משטרה- הרמזורים לא עבדו!
יום ללא חשמל זה אומר- ללא רמזורים!
התנועה בכביש 38 גם ככה מאתגרת אז מעניין מה יהיה עכשיו, חשבתי.
במקום להיכנס לביג חזרתי בחזרה כדי לראות. בכל מקום עמדו משטרות, אבל הן לא עשו דבר. אם זה לא היה בבית שמש, אולי הייתי מופתעת...
את הפניה שמאלה מכיוון הביג אל כביש 38 ראיתי כאתגר הגדול ביותר, הפניה לתוך הגבעה נראתה לי פשוטה יותר, אבל נהפוך הוא.
חיכיתי שהתנועה תפסיק לזרום בנתיב הראשי, מה שבטח יקרה עוד כמה שעות, אלא שלהפתעתי הנהגים פשוט עצרו בשלב כלשהו, מעצמם! אחד מהם היה נהג אוטובוס! התרשמתי מאוד!!
אחר כך המתנתי לנהגים מהנתיב השני. מאחוריי כבר היה טור, הייתי בטוחה שיצפרו, יתעצבנו, אבל לא. כולם חיכו בסבלנות מאוד לא אופיינית לישראלי הממוצע שממש הרשימה אותי.
נכנסתי אל כביש 38 בשמחה. המשכתי לנסוע עד לצומת הפניה לגבעה. זה בטח יהיה קל, חשבתי. רק נתיב אחד שאני צריכה לחכות לו. הנתיב התרוקן. פניתי. ביחד איתי החליטה לפנות גם נהגת אחת שיצאה מבית שמש לכביש 38. הי, תתעוררי, זו הזכות שלי! רציתי לצעוק לה, רק שחשבתי שאם אתעורר בבית חולים הזכות הזאת לא ממש תעזור לי. צפרתי בחוזקה והיא בלמה עצירת פתע.
נכנסתי לגבעה עם דפיקות לב ופתאום התחלתי לחשוב מה עוד לא עובד כשאין חשמל. אנשים עם מכונות הנשמה, למשל, מה הם עושים כשיש הפסקת חשמל? ואנשים כאלו חיים ביננו, לא אחד ולא שניים. מה קורה לזריקות בקופת חולים כשהמקרר לא עובד כמה שעות? איך עושים בדיקות לאנשים שחייבים אותן דחוף כשאין חשמל ועוד...
חשבתי על זה שפעם בכלל לא היה חשמל ואנחנו נולדנו קצת מפונקים. אנשים חיו בלי מזגן. הם ממש חיו. איך אני לא יודעת, אבל הם עשו את זה. ואנחנו פשוט לא מעריכים.
התחלתי להעריך את המזגנים, והמחשבים, ותנור האפייה, והמקרר וכל המכשירים החשמליים וחברת החשמל עצמה. כי זה נכון שכשהחשמל לא עובד למשך כמה שעות ישר מקללים את חברת החשמל [זה בכל אופן מה שאני עשיתי כשמישהו העלה את האפשרות של הפסקת חשמל יזומה!] אבל כשהוא כן עובד אנחנו מודים לה?
האם אנחנו עוצרים מידי פעם לראות כמה יש ולא רק כמה אין?
מקווה שהניסוי לא יחזור על עצמו יותר מידי פעמיים בקיץ הזה...
