ובגמרא במסכת פסחים (דף כא: ועוד), למדו רבותינו ממדרש הפסוקים, שהחמץ בפסח אסור באכילה, וכמו כן הוא אסור בהנאה, שאפילו אם הוא אינו אוכל מן החמץ בפסח, אסור לו למכור את החמץ לגוי וכיוצא בזה, מפני שהוא נהנה במכירה זו. וכל האוכל חמץ בפסח ענשו כרת. 
  
חמץ בפסח – אפילו באלף אינו בטל
כל כך חמור איסור חמץ בפסח, עד כדי כך, שחמץ שנתערב עם מאכלים אחרים, אפילו באלף לא בטל, מה שאין כן בשאר איסורים. 
  
ולדוגמא באיסור אכילת דם, שאם נפל גרם אחד של דם לקדירה עם תבשיל, אם יש בתבשיל ששים גרם של היתר כנגד הדם, הרי הדם בטל בתוכו ("בטל בששים"), והתבשיל מותר. ואילו חמץ בפסח אם יש אלף כנגדו, כגון פירור לחם בתוך סיר גדול עם התבשיל, הכל אסור באכילה מפני אותו פירור של חמץ שנתערב שם. 
  
לכן יש להזהר מאד בעניני חמץ בפסח, לקנות אך ורק מצרכי מזון שאין בהם כל חשש תערובת חמץ, ושנמצאו תחת השגחה אחראית. וכן אין לסמוך על אדם שאינו יהודי שומר תורה ומצוות, כשאומר על מאכל מסוים שאין בו חשש חמץ, וכגון שמעיד על תבלין מסוים שאין בו שום תערובת וכדומה, וכפי שכבר הוכח בעבר, שאנשים נכשלו באיסור חמץ משום שסמכו על החנווני בשעה שאין לו כל נאמנות. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הכ"מ), שנכון שלא לקנות שום תוצרת המיועדת לפסח בלי הכשר על כל מוצר לחג הפסח, וכן הדין אף בדברים שנראה שאין בהם חשש, כגון ליקר, אראק, וכדומה. ובזמנינו אפילו במוצרים הנראים הכי "תמימים", יש חששות רציניים מבחינת כשרות במשך כל ימות השנה, ובפרט בימות הפסח, כי בכל מוצר מעורבים הרבה מאד חומרים מחומרים שונים, והדברים ידועים.
  
כלים הבלועים מחמץ
אסור להשתמש בפסח בכלים שמשתמשים בהם בכל ימות השנה, שהרי הם בלועים מחמץ, מכיון שבזמן שתבשיל חם נמצא בתוך הכלי, הרי דפנות הכלי בולעות ממנו טעם חמץ, (כשם שהן בולעות טעם בשר או חלב), ולכן יש להשתמש בכלים מיוחדים לפסח, שלא השתמשו בהם למאכלי חמץ, או להכשיר את כלי החמץ לפסח. ובהלכה הבאות יבואר יותר. 
  
מקום שאדם מתארח בו
כשם שאדם צריך להזהר בתוך ביתו לאכול אך ורק ממוצרים ומכלים הכשרים לפסח, כמו כן עליו להזהר בכל מקום שהוא אוכל שם, שיהיה כשר בתכלית. ולכן מי שהולך להתארח אצל חבירו בחג הפסח, או שהוא מתארח בבית מלון, עליו לכלכל דרכיו במשפט, שלא יבא לידי מבוכה שתגרום לו לאכול במקום שאינו ראוי לו, ויזהר מראש שלא להיות מוזמן למקום שאינו כשר בתכלית, כדי שלא יבא ח"ו לידי מכשול.

ומעשה היה ביהודי אחד, יקר יקרים, מעולי הונגריה, שעלה לארץ ישראל לפני כששים שנה בערב פסח. בנו הנשוי, היה דר באחד הישובים הדתיים, והוא הזמין את אביו לחג הפסח. שאל אותו אביו, האם עוד הנך מקפיד כראוי על כל הלכות הפסח? השיב לו הבן, בודאי! נסעו האב עם רעייתו ושאר ילדיו הרווקים אל הבן הנשוי. כבר בליל החג, ראה האב כי הלכות הפסח אינן מקויימות כראוי. לכן, חדל לאכול שום דבר, מלבד מעט ירקות. ומיד במוצאי החג הראשון, אמר לאשתו ומשפחתו, אין אני נשאר כאן אפילו רגע אחד. אמרו לו, והלא אין תחבורה בשעה כזו! אמר להם אני איני נשאר אפילו רגע אחד, והלך ברגל שלוש שעות, עד שהגיע לתחנת אוטובוס, וחזר לירושלים בצער גדול, כי בנו אינו זהיר כראוי בהלכות החג. וממנו למדו כל המשפחה, ותיקנו מעשיהם.