היום, במסגרת לימוד הכנת כרזה שיווקית, ביקשתי מתלמידים לעמוד מול הכיתה ולשכנע אותם להאמין בעמדה שנוגדת את צורת חשיבתם.
אחד התלמידים שכנע מדוע צריך לבטל את החופש הגדול, האחר שכנע מדוע יש לקיים מבחן בכל יום ולא רק שלוש פעמים בשבוע ועוד.
לבסוף, כשנדמה שאזלו הרעיונות צץ רעיון חדש.
אחד התלמידים החליט לשכנע בנושא הזוי, לא הגיוני, רחוק מהמציאות. מדוע צריך להיות צמחונים!
ובכן, אודה ואתוודה שיש לי וידוי בהקשר הזה.
ייתכן שחלקיכם לא תקראו עוד את הטור הזה יותר לאחר מכן, אך...
אני צמחונית.
מתי כל זה התחיל?
למעשה אפשר לומר שאף פעם לא טעמתי בשר. נולדתי למשפחה צמחונית, דור שני לצמחונות! אני מניחה שפה ושם כמה סבתות ודודות דחפו לי איזה סטייק, אבל אני אפילו לא זוכרת את הטעם כך שזה היה חסר טעם.
כשהכרתי את בעלי והעסק התחיל להיות יותר רציני הייתי חייבת להגיד לו את האמת. הוא היה כבר מספיק מאוהב כדי לא לעצור את הקשר, למזלי ולשמחתי.
עד היום הוא מכחיש שאמר זאת, אך אני זוכרת בוודאות שבאחד הדייטים המתקדמים יותר הוא הציע להיות צמחוני למעני, אם זה תנאי לנישואים. למזלו הרב זה לא היה תנאי, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא אוהב בשר. מאוד אוהב בשר. ולמעשה כשהכרתי אותו כל התפריט שלו היה בנוי על עוף, בשר ודגים, עם קצת תוספות בשביל לצאת ידי חובה.
אז מה עושה זוג כזה כשמגיעים לשלב הילדים? האבא ישמח שילדיו לא יפסידו את הטעם המיוחד וגם אני לא רוצה שיהיה להם חסך. האם אוכל למנוע מילדיי ליהנות מעל האש? האם הם לא ייגעו בסטייקים ונקניקיות שרופות לאור מדורה בריח אקליפטוס? האם תפגע יישראליותם?
ומנגד אני מאמינה מתוך אידיאולוגיה שלא צריך לאכול בעלי חיים ואיך אתן לילדים שלי, בשר מבשרי, בשר?!
וכאן מתחיל ניסוי מעניין ושונה עם כל אחד מהילדים כשהמטרה היא אותה המטרה - שלטווח הרחוק לא יאכלו בשר.
ובכן, אף שבעלי נתן לי חופש בדבר ההחלטה ["שלא יאכלו, יהיה יותר בשבילי!"], הרגשתי שזה יהיה לא נכון לאסור לגמרי כשאחד ההורים אוכל בשר. אז את הגדול גידלנו בלי אפשרות לטעום בשר עד לגיל שש בו נתנו לו בחירה בקשר לעתיד. הילד החליט [לעת עתה], להישאר צמחוני. אמרנו לו שבכל רגע נתון הוא יכול לעזוב את הצמחונות. כאשר אני מזכירה לו את זה הוא עונה בכעס "אני לא רוצה להפסיק להיות צמחוני!".
עם הקטנה פעלנו אחרת.
קודם כל היא החליטה לנהל מלחמה. יום העצמאות לפני שנה, נקניקיות בלחמנייה. הבאתי לה נקניקיית טבעול, היא זרקה אותה הצידה בדרמתיות והחלה לגשת לאנשים ולחטוף להם נקניקיות מתוך הלחמניות. האנשים היו כל כך מרוכזים בלחמנייה, עד שנתנו ביס עצבני בלחמנייה ריקה מבלי להבין כיצד זה קרה. ובינתיים הלך אוסף הנקניקיות וגדל. מיותר לציין שכל האוסף נאכל תוך פחות מחמש דקות.
בעיה נוספת - איך מסבירים לילדה תמימה וקטנה שאומרת: "לא אוכלים חיות, הם חמודות", שאבא שלה המקסים אוכל חיות כאלו?
הפעם החלטנו לעשות הפוך. החלטנו לתת לה לאכול בשר עד גיל 6, שם תקבל הסבר ותבחר את דרכה.
ומהי, בעצם, הדרך הנכונה? אם מאמינים במשהו ורוצים להעביר הלאה?
לסיום יצאתי לשאול את הבת שלי האם היא צמחונית.
"אני צמחונית", היא ענתה בגאווה.
"מה זה צמחוני?", שאלתי
"זה מישהו שלא אוכל חיות",
"ומה זה עוף?", הקשתי עליה.
"עוף זה דבר כזה טעים שאני אוהבת", היא ענתה לי עם חיוך.
הדרך עוד ארוכה...
