אתי כהן, נולדה והתחנכה בבית שמש, תושבת העיר, בתם של יוסי ושנטל כהן מוותיקי העיר, רווקה, מורה ומחנכת מזה כ- 18 שנה. לפני כשנתיים מונתה לסגנית ביה"ס 'לוין', במסגרת תפקידה הרחב מנהלת את כל טקסי ואירועי ביה"ס, רכזת חברתית ומחנכת כיתת ו' בנות. בעלת תואר ראשון בתנ"ך ובתושב"ע, ותואר שני במנהל חינוך. בעבר ניהלה אולפנה בדרום הארץ, פעילה חברתית וקהילתית.

הרחיבי מעט על תפקידייך בביה"ס?

"לפני הכל עומדת לנגד עיניי תחושת השליחות האישית כמורה ומחנכת בישראל עם כל המשתמע, במתן מענה רגשי, חברתי ולימודי בהתאם לצרכי תלמידיי בפרט ותלמידים ככלל.

המוטו שלי בחינוך הוא ליצור אצל כל תלמיד את התחושה שהוא בעל יכולות משמע הוא יכול, תוך אמונה עצמית באתגרים ובמשימות כחלק מהעצמה אישית.

לפני כשנתיים מוניתי לסגנית מנהלת ביה"ס לצד אלי טויל - מנהל איכותי ואיש מדהים משכמו ומעלה. למעלה מעשור אני עורכת את כל הטקסים הממלכתיים של ביה"ס, כחלק מצוות מקצועי ואיכותי ביותר."

יוסי כהן, אביה של אתי

לתפיסתך מהם שלושת הדברים החשובים בחינוך?

"האחד - אמונה בעצמך כמחנך להוביל את התלמידים לפסגות ולהוציא יש מאין תוך מיקוד במטרות בחריצות ובנחישות.

השני - להאמין בתלמידים שלך ללא קשר להשתייכות או מגדר חלילה, כי הוא יכול להגיע הכי גבוה שאפשר ושהשמיים הם הגבול בעבורו, תוך מתן הזדמנות שווה לכל ילד. ותמיד לזכור כי "מבני עניים תצא תורה" כל המנהיגים הגדולים של עם ישראל היו רועי צאן. מנהיג חינוכי אמתי הוא אדם שרואה את תלמידיו לנגד עיניו בכל עת וזמן.

השלישי - חינוך לערכים במתן תקווה, שמחה ואהבה. בעיניי לא ניתן להיות מחנך ללא אהבה.

בעיניי חינוך הוא התחום הכי משמעותי. אני רואה בו שליחות אמתית, כפי שציינתי קודם, מחנך ללא אהבת תלמידים והאדם אינו יכול להיות מחנך. הכל מתחיל ונגמר באהבה. העולם לצערנו הרב איבד את טוהר האהבה ומשמעותו. ועל כן, יש להשריש בכל הזדמנות במסגרת בית הספר ומחוצה לה אהבה, אמביציה, נכונות, אמונה בעצמך וביכולות שלך, אכפתיות בגובה העיניים ומתוך הלב, כמו שנאמר על משה רבנו "וירא בסבלותם" פירושו: משה רבנו היה מוסר את עניו ואת ליבו לעם ישראל. זה מנהיג אמתי בעיניי, איש חינוך ומחנך בכלל."

אליהו טוויל, מנהל בית ספר 'לוין'

בעבודתך המעשית מהו החלק המהנה ביותר?

"החלק הכי מהנה הוא השיח האישי עם התלמידים בכל מיני מסגרות. בבית הספר, כידוע, ישנם שלושה מרכיבים עיקריים, שהם: הצוות החינוכי, ההורים והתלמידים. מבחינתי, התלמידים הם בראש הפירמידה. בכל הזדמנות ובכל סיטואציה שהתלמידים חולקים אתי את הרגשות שלהם, המחשבות, הדילמות, הכעסים, בעיות משמעת, בעיות חינוכיות כאלה ואחרות, השיתוף שלהם מולי ואותי הוא החלק הכי מהנה ומאתגר מבחינתי.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שביצוע הטקסים והאירועים החברתיים, הם אחד הדברים הכי דינמיים והכי משמעותיים גם מבחינת הילדים בבית הספר שמאוד אוהבים ונהנים מהשותפות, הביצוע וכל המסע המיוחד הזה. לדוגמא: מסיבת סיום ו', הוא חלק מאוד חווייתי בו הילדים מוצאים את עצמם בהנאה מיוחדת עם הרבה הומור, חיכוכים ועניין, ואותי כמי שמפיקה את המסיבה, לסיפוק והנאה רבה."

מה העיר בית שמש בעינייך?

"בית שמש בעיניי היא עיר מיוחדת. ראשית, מאחר וגדלתי וחונכתי בה, הילדות המיוחדת שלי בעיר, היא ילדות מיוחדת. אנו ערים לכל השינויים  הפוליטיים והחברתיים שבית שמש ספגה ועוברת בשנים האחרונות. הרבה מאוד שינויים חלו מבחינות רבות, שהשפעתם ניכרת בהרבה מאוד רבדים ותחומים בתוך העיר. מהפך בעיניי הוא דבר טוב, כי בתפיסת עולמי, אני מאמינה שאין רע ואין רוע, וכל דבר שקורה נעשה בקשר ישיר מול "המלך" - ריבונו של עולם. לתפיסתי האמונית, הדברים היו צריכים לקרות. מכל הבחינות ובכל התקופות.

יחד עם זאת, אין ספק שכל אחד מתושבי העיר ובוודאי הוותיקים מבניהם צריכים את הכוח ואת היכולות לעמוד מול השינויים האלו ולחשוב כיצד לחדש או לשמר עד כמה שניתן ולא לבזבז אנרגיות במקומות הלא נכונים, ובוודאי לא לזרוע, שנאה, קנאה, תחרותיות ועוד הרבה מאוד תכונות שליליות שאין מקומן בחברה מתוקנת.  אני חושבת שיש בעיר הרבה מאוד קהילות עם אינטלקט גבוה ויצירתיות כבירה שיכולים לתת מענה חברתי, תרבותי ואיכותי, כי זה מה שמתבקש היום וככלל לתושבים כעיר מאוד מיוחדת."

מהם החסרונות והיתרונות בבית שמש כעיר?

"עניין שחסר לי בגלל הפסיפס המיוחד הוא שילוב של דתיים, חילונים, מסורתיים, חרדים, קיצוניים וכו', חסר כל תחום התרבות בגדול, פעילות המתנ"סים עם כל המשתמע מכך זקוקה לריענון ולעשייה רחבת זרועות. אני חושבת שבמקום לבזבז את האנרגיות, המשאבים ועוד הרבה אלמנטים חשובים בתוך העיר, יש להתייחס לצורכי האוכלוסייה עד כמה שניתן באופן מכבד, ראוי ונכון.

היתרונות של בית שמש בגדול מתחילים דווקא מהשורשיות שבה, מבית שמש הוותיקה, מהאנשים שבאמת מסרו את נפשם לקיום העיר ולהתקדמותה. אותם אנשים שלא יצאו בסיסמאות ולא בהכרזות וללא פופוליסטיות מיותרת. אלו הם היתרונות העצומים שאיתם ומהם אפשר להנחיל כיוונים רבים, כי משורש טוב צומח פרי טוב – בשל, יציב וחזק."

חוויה מרגשת ומרוממת בעבודתך?

"חוויה מרגשת ומרוממת היא בעצם חוויה יומיומית בעשייה החינוכית בבית הספר, בבחינת: "כל יום יהיו בעיניך כחדשים". אני מתייחסת לשליחות כל יום מחדש עם הרבה תקווה, אהבה, אמונה, אופטימיות ושמחה. מה שמרומם אותי בעבודה זה הכוח לתת ולהעניק לכל אדם, על אחת כמה וכמה לתלמידים שלי, שהם מקור השמחה והתקווה למדינה ולעם כולו."

רגע עצוב?

"הרגע הכי עצוב שהיה לי במסגרת העבודה התרחש לאחרונה לפני חג הפסח כאשר צוות בית הספר "לוין", איבד מורה ומחנכת בחסד עליון שהלכה לעולמה - רעיה דהן ז"ל. אם ומחנכת למופת שסבלה מהמחלה האיומה. זהו הרגע הכי קשה שעבר עליי בכל שנות עבודתי בחינוך בכלל ובבית הספר בפרט, כשנשמעה בשורת איוב זו, היה קשה מאוד לקום ולצעוד קדימה."

ספרי מעט על הבית בו גדלת

"הבית בו גדלתי הוא הבית הכי מיוחד בעולם. לצד הורים מדהימים, מסורים, מחנכים ואצילים במיוחד. את אבא שלי, יוסף כהן - מנהל המנגנון בעיריית בית שמש כולם מכירים. אבא שלי מבחינתי הוא מושא להערצה אינסופית, אדם חכם ביותר עם אינטלקט עצום, מוכשר, יצירתי ואיש עשייה  שבית שמש ידעה ויודעת. האבא יוסף, מעבר להיותו איש ציבור בכיר ומיוחד, הינו אב למופת, מחנך בחסד עליון, איש ערכים ועקרונות תוך רגישות ומסירות אינסופית, שהזמן יכלה והמה לא יכלו.

ידוע הוא שאחרי אדם גדול עומדת אישה גדולה. אימא שלי הכי מדהימה בעולם. מסורה, מחנכת "בלבוסטית", בשלנית ושפית ענקית (אני מציעה לחיים כהן ללמוד ממנה קצת...).

הוריי חינכו אותנו לכבוד, דרך ארץ ויושרה, ערכים, אהבת הארץ והאדם. אנחנו חמישה אחים. אחי הגדול, ציון, אברך יקר, סופר סת"ם. רחל וזהבה אחיותיי מורות בשני בתי ספר בעיר (באורות בנים ואורות בנות), ואחי הקטן הרב נתנאל כהן, מתגורר בנתיבות, תלמיד חכם מאוד."

מהי מעורבות קהילתית?

"מעורבות קהילתית היא לתת מעצמך בכל מיני רבדים ותחומים. להוציא מהכוח אל הפועל את היכולות והיצירתיות למען הצלחת הקהילה ובהתאם למתבקש לה. קהילה בריאה היא קהילה שיש בה אכפתיות, אחריות, רצון, אמפתיה והדדיות. בעשייה החינוכית שלי, אני רואה זאת בכל צעד ושעל. לדוגמא: אימוץ מועדון בית העיוור ושמחת חברי המועדון באירועים מרכזיים וכיוצא בזה."

מהן השאיפות שלך לעתיד?

"ברמה האישית להתחתן ולהקים משפחה, דור ישרים יבורך.

ברמה הציבורית, לעמוד בראש מערכה רחבת זרועות של חסד, נתינה, טיפוח החלש, קבלת האחר והשונה- ללא הבדל של צבע, מין וגזע.

יתכן מאוד, שהשאיפות עוד ישתנו, כי אני תמיד אומרת שאנחנו מתכננים בבחינת "רבות מחשבות בלב איש" אבל, "עצת ה' היא תקום". אנחנו אולי השחקנים, אבל התסריטאי, הבמאי ומי שמתכנן את הכל מהיסוד, והוא היה, והוא הווה והוא יהיה - ריבונו של עולם.

אציין  כי בשנים האחרונות, התקרבתי מאוד לרבנו הקדוש - רבי נחמן מברסלב, בדרך ובקצב שלי, ללא סיסמאות וללא קלישאות. דעתי כי רבי נחמן הנחיל לנו בתורתו את האורות הגדולים והכי רציניים בחיים.

כמו כן, אני רוצה לסיים את הריאיון במסר לקוראים - החיים חולפים כהרף עין. עלינו ליהנות מכל רגע, בכל שלב, להודות לה' על כל דבר שמתרחש בחיינו. אפילו על כוס קפה של בוקר. לדעת שאין דבר שהוא ברור מאליו בחיים האלה, ואם קיבלת דבר, תודה לה' בלי סוף, כי ימינו כצל עובר.

דבר נוסף, להסתכל בפרספקטיבה חיובית על כל אדם ולראות בו את הטוב. לא לחפש את הנקודות השליליות כי אין שלמות, השלמות היא רק לריבונו של עולם."

משפט שמאפיין את אתי הוא "מה שרואים מכאן לא רואים משם" כאשת עשייה ברוכה ומחויבת לעבודתה ומשפחתה באופן מוחלט. היא מעריצה שני אנשים וניכר בה כי שניכם השפיעו על מי שהיא,  אביה יוסף להגדרתה הוא החבר הקרוב ביותר שלה, ואליהו טויל - מנהל ביה"ס לוין שמבחינתה הוא "המחנך האישי כאדם שמתווה דרך חינוכית ראויה ומודל לחיקוי."

נאחל לה כי במהירה תקים בית נאמן בישראל, תוך זוגיות משורש נשמתה ותהא אימא ותמשיך בעבודתה החשובה כמחנכת וכאדם בעל נתינה.

שבת שלום ומבורך!