על האור שיש בראש השנה אמרו חז"ל (מדרש רבה, ויקרא, פרשה כ"א, אות ב'), כי יש בו אור מיוחד, לפי שביום זה מאיר הקדוש ברוך הוא לאדם באור מיוחד, ועל כך אמר דוד המלך "לדוד ה' אורי וישעי, ממי אירא" (תהלים, כ"ז, 1). וכוונתו היא, כי מאחר שה' הוא האור והישע שלו, אין הוא ירא מכלום.
הסביר האדמו"ר מסוכטשוב בספרו 'שם משמואל' (בראשית, חנוכה), כי כפי שביום זה הייתה בריאת האדם, שנעשתה על ידי שנפח הקדוש ברוך הוא נשמת חיים באדם הראשון, וזוהו אור הבא מלמעלה, כנאמר במשלי "נר ה' - נשמת אדם" (כ', 27), כך בכל ראש השנה מתחדש אור הנשמה ומתעורר האדם.
ומה כוונת דוד המלך באומרו "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים, צ"ז, 11)?
אותו אור הגורם להתעוררות אינו התכלית, ואל לאדם להסתפק בכך, אלא הוא כמו זריעה, שכדי שתצמח, תפרה ותרבה, יש לטפחה ולשמרה ממזיקים - כך גם אור רוחני זה על האדם לטפח, להשתמש בו ולשמרו. וכשם שהזורע עשרה גרעינים אינו מצפה שיניבו עשרה פירות בלבד, אלא פי כמה וכמה, כך גם על האדם לשקוד על התעוררות זו ולהגבירה בקרבו פי כמה וכמה.
"אור זרוע - לצדיק" - מי שישכיל להתייחס לאור זה כאל זריעה שצריך להשקותה ולטפחה, יוכל להיות צדיק.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך צ"ח, אלול תשע"ה , עמ' 291.
סרטון לראש השנה מאת עדן הראל (על ההפטרה ליום הראשון) באדיבות פרד"ס חב"ד