אירועי הטרור שמקיפים את המדינה בשבועות אחרונים גורמים אצל כולנו תחושת פחד איומה, דאגה ורצון שהכל ייגמר במהירות. אך למרות הכל, אופימיות עמוקה ששקועה בלבנו אומרת שאנו נמצאים במרחק די רחב ממקרי טרור אלו, והנה זה קרה גם כאן, ממש ליד ביתינו. כיצד בני נוער רואים את האירוע, כיצד הם טוענים שנהוג להתמודד בסיטואציה זאת וכיצד בכל זאת אפשרי להמשיך באורח חיים רגיל לאחר אירוע שכזה?
המצב במדינה לא מזהיר במיוחד. כידוע לכולנו, אירועי הדקירה, הפיגועים ועצם הניסיון לפגיעה כלשהי, מעוררים אצל כולנו תחושת פחד מבעיתה אשר גורמת לנו מצד אחד להסתתר בתוך הבית עד שהמצב יתייצב, ומצד שני לצאת ולהתאחד יותר מכל זמן אחר על מנת להילחם על עצם קיומנו כאן. אז כיצד בני נוער אשר נמצאים חודשים ספורים לפני גיוסם לצה"ל מרגישים במצב זה?
היום הראשון של שנת הלימודים תמיד מלווה בהתרגשות, בציפייה, בהתעניינות וחוסר ידיעה מה השנה החדשה מביאה איתה. הנה זה קורה בפעם האחרונה: כיצד מתנהגים בשנה האחרונה ללימודים, כיצד מקבלים את העובדה שהנה, השנה האחרונה ללימודינו הגיעה ושאנחנו לאט לאט הופכים להיות עצמאיים יותר ויותר. כיצד פותרים את לחץ הבגרויות, וכיצד אנו הופכים את השנה הזאת לשנה בלתי נשכחת.