כמו שצפרדע יוצאת מהבוץ גם אנחנו שקועים בבוץ ויודעים זאת, אבל עד שלא יבוא להכרתנו שאסון מתגלגל קרב לרמוס אותנו, לא נעשה את הזינוק שיחלץ אותנו משם
מאיפה באות המחשבות? בסופו של דבר נגלה שהכול מכוון אותנו לעבר חיבור, שנקשור את הלבבות שלנו זה לזה כאיש אחד
פנייה ישירה לנמען אומות העולם צריכות לתפוס שאי אפשר לשבור אותנו, אי אפשר לשכנע אותנו, אי אפשר ללחוץ אותנו לפינה כדי שנסכים לתכתיב אחר, כי יש לנו משימה היסטורית
נדרשת לנו סבלנות הסבלנות אינה סתם עיקשות שלא דורשת הפעלת השכל אלא כוח בלבד. הסבלנות מעידה דווקא על הבנה עמוקה של הדבר שבו האדם נלחם
לחיות את המילים של ההורים השכולים כדי שהבקשות של ההורים השכולים ייפלו על אוזן כרויה, עלינו לחיות כל הזמן עם אותן מילים שנישאות מאלו שמרגישים את האובדן האדיר הזה
החולשה שלנו היא החוזק שלהם אין עוד אומה בעולם שהגיעה למצב קיצוני כזה הקיים באומה הישראלית * רק בישראל יש בינינו הרגשת שונוּת, הבדלים עצומים, חלוקה לאינספור זרמים * למה?
מחכה לנו, שנילחם עליה הגיע הזמן לתפוס שאדמת ישראל היא לא פיסת קרקע רגילה, כזו שיהודי יכול להחליף באחרת ולהישאר בחיים * האדמה הזאת לא שלנו אם אנחנו לא נלחמים עליה בשיניים
להצדיע לכן במלחמה הזאת הן נלחמות לא פחות מהגברים, אפילו יותר. כי עיקר הפעולה שלהן לא נעשית ברגליים ואין להן כלי נשק בידיים, אלא רק רצון
נר של תקווה אנשים חוצים ימים, צולחים אוקיינוסים רחבים על איזו מפרשית מתנודדת, רק כדי לגלות ארץ חדשה או תגלית אחרת. הכול בכוח התקווה
"עם ישראל חי!" עם ישראל חי בזמן שמכוון למטרה הרוחנית ומקבל ממנה הארה. לכן לא רק שאנחנו יכולים להמשיך את החיבור שהרגשנו לפתע, אלא אנחנו חייבים * צריכים לכוון לזה בכל רגע
