הולכים ומובסים איך אנחנו מצפים להחזיק בתוקף בקרקעות הנגב ובכלל באדמת ישראל אם את ה"אנחנו" שלנו ואת מטרתו העפנו לכל הרוחות?
אני אמלוך, לא אתה הבעיה העיקרית מתחילה בחשיבה הפרוגרסיבית הקיצונית שמובילה להתעלמות מוחלטת ולניתוק מהחוקיות שקיימת בטבע שאנחנו חלק אינטגרלי ממנו ובחוסר התחשבות בתכתיבים שלו
עוד יום של חוסר ודאות הקורונה עושה שירות אדיר לאנושות * היא מנענעת את יסודות החברה בכל מדינה ומדינה והעובדות בשטח מדברות
'אומיקרון'? הגרוע מכל עוד לפנינו את אותו הדבר שלא הפנמנו עם המכה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית, ניאלץ כנראה להבין בחמישית * אם נמשיך להתעלם מהסיבה האמתית לכל המחלות, נדע עוד זנים ומכות
להסיר את המגבלות היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות, שצוין החודש ברחבי העולם, הוא הזדמנות להתבונן ברובד עמוק יותר של תחושת מוגבלות המתפשטת במין האנושי וחודרת לכל תחומי החיים * האם ניתן לחיות ללא גבולות?
הבית הלאומי עוד לא שלנו כדי להצדיק את קיומנו אנחנו חייבים להפוך למדינה ההולכת על דרך האמת ומיישמת את הכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך" * האם אנחנו יכולים לעשות זאת?
ביתא ישראל, אסור להתפרק התעוררותם של שבטים ועמים קטנים שדורשים את עצמאותם היא אחד הסימנים לכך * דווקא הפירוד הגדול הוא תשתית לאיחוד ולשלום שעוד יבואו
פתח לנו שער האו"ם העביר החלטה מקדמית, שעל פיה צריכה ישראל לאפשר חזרת כל פליט או בן של פליט מ-1948 * השאלה של הצדקת קיומנו כאן שוב עומדת למבחן
