מאת: מירב כהן
את יוני דנן ז"ל לא זכיתי להכיר באופן אישי, אבל אני זוכרת את הרגע שבו ראיתי כתבה על מותו וכשהבטתי לראשונה בפניו היפות, שהתנוססו להפליא מתוך התמונה, ראיתי אדם חייכן עם עיניים זורחות שהקרין המון המון טוב, במבט אחד.
עכשיו, כשחלפו אחד עשר חודשים מאז המקרה, נפגשנו לראיון מרגש עם אבי ועפרה דנן, אחיו וגיסתו של יוני דנן ז"ל, כדי להיזכר ברגעיו היפים, באדם שהיה ולחלוק לו כבוד אחרון.
יוני היה אישיות מאוד מוכרת בבית שמש וביישובי הסביבה, כבעל עסק שכולם העריכו. הוא גדל במשפחה חמה ואוהבת, והיה קשור מאוד לאמו. הוא טיפל בה במסירות אין קיץ, עד יומה האחרון. כמה חודשים לאחר מותה, החליט יוני להתפנות ולעשות משהו שחלם עבור עצמו, ניתוח לקיצור הקיבה.
איך ניתוח שכיח שעושים היום רבים, הביא למותו של יוני ?
אבי: "הוא התאשפז בבית חולים נרגש לקראת התהליך שעמד לעבור. עבר את הניתוח ויום למחרת חש כאבים חזקים בבטן. הרופא שניתח אותו, הגיע לביקורת בבית החולים, זיהה שהניתוח כשל והכניס אותו מיד לניתוח נוסף".
עפרה: "מהניתוח הזה, יוני כבר לא חזר לעצמו ונפטר כעבור שלושה חודשים, בבית החולים, שלושה חודשים בהם היה איתנו לפעמים בהכרה חלקית ולפעמים מעורפל".
"
"הוא היה קודם כל אבא". יוני דנן ז"ל עם שני בניו
ספרו לי על יוני.
אבי: "יוני, היה קודם כל אבא. יש לו שלושה ילדים מקסימים, שני בנים ובת קטנה. עד מותו התגורר עם משפחתו במושב שריגים.הוא היה אדם מיוחד ומלא שמחת חיים. דמות מאוד משמעותית ומיוחדת במשפחה. אדם שתמיד עזר ונתן מעצמו מכל הלב, לכל מי שרק היה צריך".
עפרה: "הוא היה אדם מיוחד, חם ואוהב, עם לב ענקי ומלא בטוב ונתינה אינסופית לכולם. אדם מאמין מאוד שניהל אורח חיים דתי והקפיד להיות אדם ערכי וטוב".
נראה היה, כי יוני היה אהוב מאוד, בקרב המשפחה ובקרב כל מי שסבב אותו. זה היה רק טבעי, שכאשר ארע המקרה, התגייסה המשפחה כולה לסייע ליוני ולעשות כל שיכלו, כדי להציל אותו.
יוני ז"ל עם בתו הקטנה
נחזור לימים האחרונים לחייו
אבי מתאר את הימים שבהם נאלצו לראות את יוני בגסיסתו: "יוני אושפז במחלקה לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם והרופאים נלחמו על חייו וטיפלו בו במסירות. אנחנו, המשפחה, ערכנו משמרות לשהייה לצדו, ביום ובלילה. מרוב שהוא היה אהוב, אנשים היו באים בהמוניהם כל יום, מבקרים רבים שבאו לשאול לשלומו ולראות אותו בתקווה שהכל יהיה בסדר".
המשפחה סירבה להאמין ולקבל את העובדה שזהו המצב ושהם הולכים בעצם לאבד אותו. הם היו לצד מיטתו שלושה חודשים ועדיין, כשנפטר, הידיעה על מותו הכתה בהלם כבד, בכל הסביבה האוהבת והתומכת סביבו.
אבי: "למרות כל מה שנאמר, כל מה שראינו והבנו, לא הצלחנו לקבל את רוע הגזירה. כשנפטר נשברנו לחלוטין. בזמן זה היינו כל אחיו, הנכדים והמשפחה המורחבת, סביב מיטתו וקראנו עליו 'שמע ישראל'".
היה אדם מלא בשמחת חיים. יוני ז"ל
האם בשלושה החודשים שיוני שהה בבית חולים, לא הכנתם את עצמכם לגרוע מכל?
אבי: "אלו היו שלושה חודשים בהם היינו סביב מיטתו, סעדנו אותו, ליווינו אותו והיינו שם בשבילו וגם בשבילנו. זה אולי היה ברור, אבל זה היה בכל אופן קשה מאוד. אף אחד לא רוצה להכין את עצמו למותו של בן משפחה, בטח שמדובר באדם צעיר, מלא שמחת חיים שתמיד היה שם בשביל כולם. הוא השאיר חלל גדול מאוד אחריו".
גם היום, כמעט שנה אחרי, עדיין מתקשה המשפחה לקבל את האבידה הקשה. יוני חסר מאוד בנוף המשפחתי, לדבריהם, ומאוד מאוד קשה להם להשלים עם אובדנו. אחיו מקפידים להשלים את כל מנהגי האבלות, אך עד היום מתקשים להשלים עם החלל העצום שיוני השאיר בלכתו.
מודעת האבל לאזכרה של ה-11 חודשים
ביום שני הקרוב, 21.12.15 (ט' בטבת), בשעה 16:00, תתכנס המשפחה במושב שריגים, במתחם המרכז המסחרי, לקיים אזכרה לזכרו של יוני דנן ז"ל .
יהי זכרו ברוך!