מאת: טליה אשכנזי
בין שתי הנשים הללו אין קשר חברי. אבל יד הגורל הפגישה ביניהן והן כנראה יהיו קשורות לעד. זהו נס החנוכה הקטן של ר.פ., אמא לששה ילדים קטנים שהחליטה לעשות מצווה ולייצר נס לחיים בריאים עבור ל.ו., אף היא תושבת העיר, ולתרום לה אחת מכליותיה.
איך ניגשים לדבר כזה, מה אומר הבעל?
"כמובן שבעלי תמך בי מהתחלה אחרת לא הייתי עושה את זה", מספרת לנו ר.פ., "לרגע לא חששתי לחיי, האמונה שלי חזקה וידעתי שבורא עולם לצדי תמיד".
ספרי לנו על יום ההשתלה עצמו והתחושות האישיות שחווית
"זה פלא הבריאה, שהגוף שלנו יודע להסתדר גם עם כליה אחת. התרגשות עצומה. את נכנסת לחדר ניתוח בידיעה שמשהו ממך הולך לגוף אחר, ממש תחושה של לידה. אני בכיתי מהתרגשות וגם היא".
אתן מכירות מלפני כן?
"ממש לא מכירות. מבית שמש הכרות שטחית ביותר".
ועכשיו את מתאוששת בבית. חודש לא תעבדי. במקום העבודה יש לך תמיכה?
"בעבודה יש לי תמיכה מלאה, וכמו שאני מכירה את עצמי, אני לא אשב חודש בבית. אני אתאושש ואחזור לפרנס את ביתי וילדיי בכבוד. בינתיים, משרד הבריאות משלם ארבעים יום מלאים".
ומהו המסר שלך?
"לסיום, רציתי להדגיש, שחשוב מאוד שיהו אנשים תורמים! המחלקה מלאה. רק השבוע היו שמונה השתלות. יש שם, בבלינסון, רופאים מעולים וצוות נפלא. טיפול מסור. אני זכיתי לעשות מצווה ואני מודה על זה ולא סיימתי. אני עדיין רוצה לתרום מח עצם. בעזרת ה' שאתאים למישהו".