מאת: המתנדב שמחה שהשתתף בשני האירועים
במהלך השבוע האחרון ידעה בית שמש שעות לא מעטות של מתח נוראי לכלל תושבי העיר. האחד היה בשעה שהורים גילו כי בנם נעדר מהבית בשעות המאוחרות של הלילה, החיפושים המקומיים בעזרת מתנדב בודד העלו חרס, טלפון אחד לאיש אחד בודד שהוא בעצם הכל בבית שמש הר' אברהם קאפ, הניע מהלך שלם ובסדר מופתי כאילו מדובר באירוע מתוכנן ומיומן כבר כמה חודשים.
תוך מס' דק' חבירה למשטרה ולכלל ארגוני החסד בעיר זק"א, איחוד הצלה, עזרת אחים, ידידים, חסדי ר' אלתר, וגם לגוף ממלכתי משטרת ישראל האמונה על פיקוד באירועים כאלו. בסדר מופתי ניווט קאפ בשיתוף עם כוחות הביטחון את המתנדבים הרשמיים והלא רשמיים שהתאספו תוך עשר דק' לאחר הודעתו הראשונה של המתנדב אשר אייזינבך (200 במספר) ולאחר פריסה מדויקת וחיפוש נכון נמצא הילד ישן בשלווה ברכב נטוש הסמוך לביתו (נס עצום לכשעצמו, רק לחשוב אם בעל חי על ארבע או על שתיים היה מחליט לחלוק עם הילד את המנוחה הזו, או אם חלילה זה היה באמצע היום).
ב"ה האירוע הסתיים ללא שנרשם משהו טראגי פרט לבוסים שבטח כעסו על העובדים שהגיעו עייפים לעבודה.
לילה אחרי זה, אותו אדם, אותם כוחות מוזנקים והפעם לרמת בית שמש, לאיתור נעדר משעות הצהריים. תסריט העבודה לא משתנית, עשרות מתנדבים מצוותים לאנשי המקצוע של כוחות הביטחון, מפות נפרסות והחלוקה מאוד ברורה, כל אחד וגזרתו שלו. שעות של חיפושים לא מעלים דבר המתח ועל הכל מתווסף נעדר נוסף מבית שמש הוותיקה. אנשי החפ"ק לוקחים נשימה ומבקשים מהצוותות לשמור על מס' דקות שקט לצורך ביצוע הערכת מצב. שלוש דקות לאחר מכן, עולה מפקד הכוחות ומחלק את הצוותות בשטח במדויק להיכן שצריך. הפעם נעזרים באיכון הנייד של הנעדר ואכן לאחר זמן לא רב הוא נמצא ע"י מתנדב ארגון "ידידים" (תושב ביתר עילית) באזור צומת שמשון.
ב"ה בעיה אחת מאחורינו מה עושים עם נעדר א'? כמובן ממשיכים במלוא המרץ, מפקד הכוחות מרכז את הכוחות להיכן שצריך וכו' וכו'.. זה ממשיך כמו סרט נע, בשעה 4:30 לפנות בוקר הגיעו למסקנה כי זה לא רלוונטי ויש להמשיך בבוקר, גם בגלל האור וגם כי החברה בקושי פותחים עיניים. כולם שבים הביתה כשמפקד הכוחות מבקש להתרכז שוב בשעה שמונה בבוקר.
בשעה 7:20 יוצאת ההודעה המיוחלת "הנעדר שב לביתו בכוחות עצמו בריא ושלם, תודה לכל הכוחות ויום טוב" זהו, זה מאחורינו.
ולמה אני ככה מאריך? כי הייתי שם, כמתנדב למעלה מעשור במד"א, זק"א, איחו"ה, ידידים וכו' הגעתי לראות במה אוכל לעזור, יו"ר איחו"ה בי"ש דוד לף ביקש ממני להישאר בחפ"ק ולהיות מתואם עם כוחות הביטחון. בהמשך חבר אליי סגנו חיים דרייפוס, שנטל את הפיקוד לידיו המיומנות. הייתי שם וראיתי את מה ששבע שנים אני חולם לראות- חילונים, דת"ל, חרדים, אמריקאים, נשים, גברים, נערים, אופנועני איחוד הצלה, אופני הצלבי"ש, שליחי פיצות, קבלני בניין, מנקי רחובות, מחללי שבת, שומרי כשרות, רבנים, ברסלבים, ליטאים, ספרדים, תושבי הותיקה עם תושבי הרמה, כולם מגיעים עומדים זה לצד זה מקבלים הוראות ובלי שום מילה של מי אתה ומה אתה, אני הראשון כאן בעיר אני בעל הבית או אתה אורח כאן או אתה משתלט כאן. כלום כלום כלום, מתחנן להוראות ויוצא לשטח לחיפוש, חוזרים מסיבוב א' אחד מכבד את השני בשתייה ושואל פרטים, ואני עומד ותוהה, רגע, אני בבית שמש? זו לא בית שמש שבכל מקום מפורסם שאוכלים כאן חרדים לתאבון? זו לא בית שמש שיורקים כאן על בנות ונשים? זו לא בית שמש שאין מצב שחרדי יגיד לחילונית קחי שתיה בבקשה? אז זהו שלא, כולנו אבל כולנו עם ישראל וזה מתגלה במלוא יופיו והדרו ברגעים הקשים האלו, מחזות כאלו לא נפוצות.
אבל, וכאן האבל הגדול, "למה???????????????????" למה צריכים לחכות לשעות כ"כ נוראיות בשביל לראות שאנו אוהבים האחד את רעיהו בלב ובנפש, שאנחנו אחים.
אנחנו בימי בין המצרים, ימים של אבל לעם ישראל, ימים של חשבון נפש לכל יהודי באשר הוא, כדאי היה שנעשה עם עצמנו חשבון נפש ונרבה אהבת איש לרעהו, נלמד לקבל האחת את השני/ה כמות שהוא כי גם הוא בן של אבא בשמים וגם לו יש נשמה חצובה מתחת כסא הכבוד.