מאת: יונתן שאלתיאל

תופעת הנוער הנושר היא תופעה שהולכת ומתרחבת בכל שנה. אם עד לפני מספר שנים, בחור שנפלט ממקום לימודיו גרר אחריו מבטים והתלחשויות, היום מספיק להוציא את הראש מהחלון ולראות עשרות נערים משוטטים ברחובות חסרי מעש. הרשויות מתקשות למצוא פתרון הולם לאותם נערים ש'מבזבזים' את מיטב שנותיהם לריק, והמשפחות נותרות ללא מענה. ובדיוק במקום בו כולם נכשלים, החליט הרב יוסף זוהר (37), נשי ואב לשמונה ילדים, להקים ישיבה לאותם צעירים שלא מצאו את עצמם בחברה החרדית, וגם לא בחברה החילונית. סיפורם של התלושים.

את ישיבת "בני מלכים" הקים הרב זוהר לפני למעלה מחמש שנים. ישיבה שמתנהגת כמו בית עבור אותם הנערים. הם אוכלים שם, לומדים שם, ובעיקר נמצאים שם ומעבירים את היום באווירה חיוביות ובונה. עשרות בחורים למדו שם, חלקם נשואים ובעלי משפחות, חלקם לומדים באוניברסיטאות וחלקם מקדישים את חייהם לתורה. הישיבה הוקמה אחרי טביעת הבחור אפרים נחמן גבאי בכנרת, הרב החליט למצוא פתרון לנערים מאזור רמת בית שמש, והם מצאו ביוזמה שלו מענה. ואכן, תוך זמן קצר הישיבה מנתה מעל למניין תלמידים, מספר שעלה ועלה בהדרגה.

בעקבות התופעה הנרחבת של הנוער הנושר, ובעקבות הצלחתה של ישיבת "בני מלכים", החלטנו לראיין את ראש הישיבה הרב יוסף זוהר.

 

ישיבת "בני מלכים" בקבר רבי מאיר בעל הנס

 

"ראשית, החלטתי להיכנס לתחום המאתגר הזה בגלל שגם אני הייתי שם. בהיותי נער עזבתי את הישיבה בה למדתי, התחלתי להסתובב וחיפשתי את עצמי. ההבדל בין בחור חילוני לבחור חרדי בתקופת גיל זו ברורה, לבחור חרדי אין בגרויות ואין מסגרת אחרת שיכולה למלא את החלל שנוצר אצלו, והדרך אל הפשע ממש קצרה. אתה נמצא במצב שאף אחד לא מאמין בך, ויותר מזה, גם אתה לא מאמין בעצמך. ובדיוק באותה נקודה, בא בן אדם והכניס אותי אל ביתו. פשוטו כמשמעו. גרתי אצלו, אכלתי משולחנו, ומה שגרם לשינוי המהותי זה שהוא הקשיב לי והאמין בי. באותו שלב בחיים החלטתי לקחת אחריות על חיי ולחזור לדרך הישר. ולשאלתך, אני מכיר את המקום הזה, הייתי למטה, ואני רואה את הדברים כמו שהחבר'ה הצעירים האלה רואים אותם, ודווקא בגלל זה בחרתי בתחום הזה, וב"ה גם מצליח להבין אותם. בנוסף, נולדתי בן אדם אוהב, יש בי הרבה אהבה לתת. ואת כל האהבה הזאת החלטתי להעניק לכאלה שאין להם אותה. לבחורים שנמצאים ברחוב יותר מהבית, לכאלה שמשפחתם מתביישת בהם. אני כאן רואה אותם איך שהם, אני יודע שהם צעירים שבסך הכול מחפשים את עצמם, ומאחורי התספורות, עגילים ושאר התחפושות החיצוניות, מדובר בילדים שלומדים את החיים בצורה אחרת. אני כאן כדי לעזור להם, להקשיב להם ולהחזיר אותם לתלם. כל בחור פה עם פוטנציאל לגדל משפחה, ללמוד באוניברסיטה, ולהגשים את עצמו". 

 

"תראה, בגדול אני רוצה שהמקום יעניק לבחורים האלה תחושת שייכות. חשוב לי שהם לא ירגישו פחות שווים מהשאר, וברגע שבן אדם נכנס אל מסגרת, ולא משנה איזו מסגרת, הוא יודע שהוא שווה משהו. תחשוב על בחור שלא לומד ולא עובד, כל היום ישן בבית, ברגע שיש לו סיבה לקום בבוקר, כבר צורת המחשבה שלו משתנית. מטרה נוספת היא להוציא אותם מהשוליים ולהחזיר אותם לכביש, שיהיו אזרחים הגונים וטובים. באמת חבל לילד בן שש-עשרה שייפתח לו תיק על שטות שיתחרט עליה רגע אחרי".

 

 

 

תלמידי הישיבה בפיינטבול

 

"הפתרון עצמו נמצא בשלב מוקדם יותר מאשר בשלב הנשירה עצמה. אני טוען שבדור שלנו צריך לדעת איך להתנהג נכון עם הצעירים. היום הכול פרוץ ופתוח, וצריך להתמקד בדברים חשובים, ולא לתת דגש לכל מיני דברים שוליים. צריך להתעסק יותר בבניית האישיות ובלימוד עצמו, ולתת פחות דגש על צבע החולצה שהאחות לובשת. ילד ש'חונקים' אותו ומחייבים אותו בקוד לבוש מסוים או בקוד התנהגות כלשהו, יכול להרגיש מושפל ומבויש, ובעיקר להרגיש שהוא לא מצליח להביא את עצמו לידי ביטוי ואז הדרך החוצה מהירה".

 

"לצערי ממש לא, המגמה בעלייה מתמדת ממספר סיבות: ראשית, העולם החילוני נראה הרבה יותר נוצץ ומגרה מאשר העולם החרדי. יש קניונים, פלאפונים חדשים, מסיבות ושלל אטרקציות שקורצות לכל בן נוער, וטבעי שבחור צעיר יתפתה אם הוא לא מוצא אוזן קשבת איפה שהוא נמצא. שנית, אני אגיד משהו שלא יישמע טוב באוזני כולם, אך אני חושב שמצב סוציו אקונומי נמוך יכול להוביל להתדרדרות בדת. ברגע שאין לילד את המקום שלו בבית, הנשמה של הילד נמצאת ברחוב. בחברה החרדית הכסף מקבל פחות חשיבות מאשר בחברות מקבילות, ולכן המעגל הזה חוזר על עצמו".

 

 

תלמידי ישיבת "בני מלכים" בארוחת צהריים עם ראש העיר משה אבוטבול ומ"מ מאיר בלעיש

 

"הלוואי והייתי יכול לומר שכל בוגרי הישיבה הצליחו ומצליחים בחייהם. אף פעם אי אפשר לנצח את העולם. אומנם אין מאה אחוזי הצלחה, אך רוב הבוגרים של הישיבה המשיכו ללימודים וחזרו לתלם. אני בקשר טוב מאוד עם רוב תלמידיי, חלקם כבר נשואים עם ילדים, זה בא לידי ביטוי בשיחות, בייעוץ ולפעמים גם במתן עזרה כלכלית".

 

סערת לימודי הליב"ה גררה אחריה הפגנות ענק מהקהילה החרדית. "לא מדבשך, ולא מעוקצך" קראו המפגינים שלא רצו שום קשר לממשלת ישראל בכלל, ולתוכנית הלימודים הזו בפרט. השילוב של לימודי קודש עם לימודי חול הם בבחינת ייהרג ואל יעבור אצל הפלגים הקיצוניים, אך טון תקיף נשמע גם ממקומות שחשבנו שהם יותר ליברליים.

 

"אני חושב שצריך לשלב לימודי חול, אבל לא את הכול. אסביר את עצמי, הציבור החרדי בכללותו שואף ללמוד תרה ולהעביר את זה לדור הבא, במידה ויכניסו מקצועות כמו היסטוריה או אזרחות, זה יפתח אפיקים לא רצויים. לדעתי, שילוב של מקצועות של מתמטיקה, מדעי הטבע ואנגלית יוכלו לעזור לתלמידים בחייהם. אנחנו חיים בעולם מודרני ואלו דברים שהמציאות מחייבת".

 

 

 

 

 

 תלמידי הישיבה

 

איך אתה מצליח להחזיק את הישיבה מבחינה כלכלית?

"אני לא מתוקצב ע"י שום גורם ממשלתי, ושום גורם עירוני. מבחינתם אני לא עומד בקריטריונים. תורמים נדיבים ואנשים טובים עוזרים לישיבה מכיסם הפרטי. אנשים שאכפת להם ממצב הנוער, ורוצים להביא לשינוי".