אנשים רבים הסובלים מפוסט-טראומה (PTSD), אוטיזם, מחלות כרוניות קשות או מוגבלויות נפשיות ורפואיות אחרות, אינם נראים נכים כלפי חוץ- הם אינם נעזרים בכיסא גלגלים או בקביים ולמרבה הצער, חוסר המודעות הציבורית מוביל לא פעם לסיטואציות משפילות: ויכוחים והערות פוגעניות- אנשים בתור שמאשימים אותם ב"עקיפה" או בחוצפה. דרישה להסברים- לקוחות או נותני שירות שמפקפקים בזכאות ומבקשים לדעת "מה יש להם". חוסר נעימות קיצוני- מצב שגורם לבעלי המוגבלות לוותר מראש על זכותם החוקית רק כדי להימנע מעימות ציבורי.
חשוב להדגיש: החוק מגן על הפרטיות של בעלי התעודה. הם אינם חייבים דין וחשבון לאף אחד, ואינם נדרשים להסביר ממה הם סובלים. הצגת התעודה (הפיזית או באפליקציה) לנותן השירות מספיקה בהחלט.
פטור מתור הוא לא פריבילגיה או "קומבינה" – הוא כלי חיוני שמאפשר לאנשים שזכאים לו לתפקד במרחב הציבורי. מן הראוי שהציבור יפעל במעט יותר סבלנות ופחות שיפוטיות ובכך תימנע מהזכאים עוגמת נפש גדולה.
בברכת בריאות שלמה ומלאה לכולם אמן.
תמונה- אילוסטרציה. Ai