ארגנטינה מאת תמיר אסטרוגו
במשך שבועיים נחשבו הוריו של תמיר אסטרוגו ל״נעלמים״ בידי החונטה הארגנטינאית. הוא היה אז ילד קטן, שעמד מולם ברגע החטיפה. כעת, חמישים שנה מאוחר יותר, רואה אור ארגנטינה, ספר שירה אישי ויוצא דופן, שנע בין טראומה משפחתית, זיכרון פוליטי, אהבת מולדת ושפה, לבין מבט מלא חיים על הקהילה היהודית-ארגנטינאית.
אסטרוגו מתאר בספר את הקהילה היהודית בארגנטינה – אחת הגדולות בעולם – שנושאת עד היום את פצע שנות החונטה, שבהן נעלמו אלפי יהודים. לצד זאת, הוא מעלה שאלות קשות על שתיקתה של מדינת ישראל באותן שנים ועל הקשרים שנרקמו מאחורי הקלעים מול המשטר הצבאי.
ארגנטינה הוא ספר שירה שמבקש לא רק לספר סיפור משפחתי, אלא גם להתריע מפני סכנותיה של דיקטטורה, להזכיר את מחירה של השתיקה, ולהעניק מקום לזיכרון ולקהילה, ובעיקר – לאפשר לקוראים לפגוש את ארגנטינה לא רק דרך פוליטיקה וטראומה, אלא גם דרך האנשים, השפה והתרבות שלה.
שמונה נלקחו באותו לילה
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר נֶחְטְפוּ
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לְדַיֵּק וְלוֹמַר נֶחְטְפוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶם
אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר חֲמִשָּׁה שְׁלִיחֵי הַסּוֹכְנוּת וּשְׁלוֹשָׁה מֵחַבְרֵיהֶם
אוֹ שִׁשָּׁה וְהוֹרַי
תמיר אסטרוגו הוא משורר ישראלי, בן למשפחה ארגנטינאית מקורדובה. נולד בקיבוץ בחן ומתגורר בגן־נר שבגלבוע עם משפחתו. עוסק בהנדסה ובכתיבה. את שנת 1976, השנה הקשה והסוערת של ארגנטינה, הוא זוכר כילד, אז היו הוריו שליחי הסוכנות היהודית בבואנוס איירס. בחודש יולי של אותה שנה נחטפו הוריו ונחשבו ״נעלמים". מאז, רסיסי ארגנטינה, החבויים והגלויים, נכתבים אצלו כמעט מעצמם, אך זו הפעם הראשונה שהם רואים אור.
119 עמודים, 78 ₪
------------------------------------------------------------------------------------------
דרגות שונות של הסתרה מאת מירה רן
דרגות שונות של הסתרה, ספר השירים השלישי של מירה רן, נע בתנועה מתמדת בין פנים לחוץ, בין גילוי לכיסוי ובין אימה לרווחה. בשפה חשופה, חדה ועדינה כאחת, היא נוגעת בשכבות ההסתרה: מה מוסתר מן האחר ומה מוסתר מעצמנו.
זהו ספר על זהות, גוף, גיל, תשוקה, כאב וזיכרון; על הרצון להיות בן, על הכמיהה להיות בת אהובה, על הזמן שלוקח לצאת מן הארון – ועל האומץ להביט סוף־סוף במה שהיה מכוסה שנים רבות. הקריאה בספר מזמינה למסע אסוציאטיבי, אינטימי ומפותל, שבו כל שיר חושף עוד קמט, עוד סוד, וכפועל יוצא מזה – עוד אפשרות לנשימה.
ידיעה
כְּשֶׁהַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי לֹא יָדַע
שֶׁהוּא יַלְדָּה וְאִגְרֵף אֶת יָדָיו
וְנָשַׁךְ וְנָבַח וּבָעַט
לֹא הָיִיתִי שָׁם
לִפְנֵי שֶׁנָּפַל, לִפְנֵי שֶׁאָבַד.
הַיּוֹם כְּשֶׁנָּסַעְתִּי בֵּין שָׂדוֹת
שֶׁגָּבְהָה בָּם הַחִטָּה
הוּא הָיָה מִי שֶׁבָּכָה
כִּי רָאִינוּ שְׁנֵינוּ כַּמָּה עָנֹג
הוּא הָרֶטֶט הַזֶּה, הַיּוֹדֵעַ.
מירה רן היא משוררת ישראלית ילידת תל אביב המתגוררת כיום בטבעון. זהו ספרה השלישי. קדמו לו לקרוא שירה ולהתפשט לאט ויציאת חירום.
101 עמודים, 78 ₪
------------------------------------------------------------------------------------------
מים שהופכים למים מאת עמרי כהן
ביום הוא דוקטורנט לפיזיקה העוסק בתחום מחקר המבקש לגרום לחומר לשנות בעצמו את צורתו. בלילה, או בין מאמר מדעי אחד לאחר, עמרי כהן כותב שירה. עכשיו, בגיל 32, הוא מפרסם את ספר הביכורים שלו, מים שהופכים למים, הנע בין אהבה, בדידות, הומוארוטיקה, חרדה קיומית והמציאות הישראלית של השנים האחרונות.
אף שמים הופכים למים אינו מחולק לשערים, עולות ממנו שלוש תמות מרכזיות: התעסקות בעצם הקיום האנושי, כמיהה לאהבה וניסיון לשרוד נפשית בתוך הכאוס המקומי. שיריו של כהן מבקשים להעניק צורה מילולית לתחושות חמקמקות, לאותם רגעים שבהם אדם חש שמשהו בתוכו רוחש, אך טרם הצליח לכנותו בשם. אך אולי הדבר המסקרן ביותר הוא עצם המפגש בין העולמות: עבור כהן, אין סתירה בין המדע השירה, והם שתי דרכים שונות לנסות להבין את אותו הדבר – העולם ומקומנו בתוכו.
שמונה דקות של חסד
הַיּוֹם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּתְפּוֹצֵץ יוֹם אֶחָד, וּכְשֶׁזֶּה יִקְרֶה
יִהְיוּ לָנוּ שְׁמוֹנֶה דַּקּוֹת שֶׁל חֶסֶד.
אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים. כְּלוֹמַר, נוּכַל לָדַעַת
רַק בְּדִיעֲבַד, רַק כַּאֲשֶׁר
לֹא נוּכַל לָדַעַת עוֹד.
בְּמוּבָנִים רַבִּים
הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר הִתְפּוֹצְצָה.
עמרי כהן נולד בכפר סבא ומתגורר כיום בירושלים. החל לכתוב עוד בתיכון, מתוך קנאה בחבריו המוזיקאים שהחזיקו בכלי אומנותי לביטוי עצמי, בעוד הוא עצמו עדיין מחפש את הכלי שלו. את השירה גילה כמעט במקרה, ומה שהתחיל כניסיון אישי לעבד רגשות ומחשבות, הפך עם השנים לקול פואטי מגובש וייחודי.
59 עמודים, 78 ₪
------------------------------------------------------------------------------------------
מעולם לא קראתי לך אשתי מאת נאור יצהרי
מעולם לא קראתי לך אשתי הוא ספר שירה על גירושין. על מה שבא קודם, מה שבא תוך כדי, ומה שבא אחרי. הוא התהליך עצמו: הרעד הראשוני, ההתפרקות, ההחלטות שמתקבלות בטרם הנפש מספיקה להבין בעצמה, והניסיון האיטי להתמקם מחדש בתוך חיים שכבר אינם נענים לשמם הקודם.
בשירים חשופים, ישירים, ולעיתים חדים עד כאב, נאור יצהרי כותב את הגוף המבקש להמשיך קדימה גם כשהמחשבה עוד מהססת, את הבית שהופך למקום שהזמן עצר בו, את האהבה שאינה נעלמת אלא משנה צורה, ואת הבדידות החדשה, המבקשת הכרה לצד נחמה.
זהו ספר על פרידה, על הורות, על אשמה ועל הקלה, על חורבן קטן מאוד וגדול מאוד בעת ובעונה אחת. ספר שמביט בגירושין כאירוע חיים מוחלט: אישי, גופני, משפחתי, כמעט חסר שפה, עד שהשירה באה ומכריחה לדבר.
מסמרים
מַסְמֵר אַחַר מַסְמֵר
אֲנִי מוֹרִיד אוֹתָךְ מֵהַקִּיר
וְשׁוֹמֵר אוֹתָם בַּצַּד חֲלוּדִים
לְמִקְרֶה שֶׁתִּתְחָרְטִי.
"השיר... חושף את כוח היוצר של יצהרי, על הדמיון המטפורי שלו והעיצוב הפואטי המהוקצע של שיריו" – אילן ברקוביץ, הארץ, על ספר הביכורים של יצהרי – עקוד
נאור יצהרי, יליד 1983, הוא מורה ומחנך, אב גרוש לשני בנים, ומתגורר במושב תנובות. זהו ספרו השלישי, אחרי עקוד ו-עוד מאותו דבר, שראו אור גם הם בהוצאת קתרזיס.
114 עמודים, 78 ₪