שלושת השבועות שבין צום י"ז בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים) לצום תשעה באב (היום שבו חרב בית המקדש) מכונים ימי בין המצרים. זהו זמן שמסמל תקופה היסטורית מיוחדת, זמן שבו אנחנו נכנסים תחת חסות הכוחות שהביאו לחורבן בית המקדש. לכן בכל שנה ושנה שולטים בימים אלה כוחות שליליים.
כל הבעיות והצרות נובעות כתוצאה מחורבן בית המקדש. ואין מדובר על חורבן של מבנה הבנוי מעצים ואבנים, אלא על חורבן רשת האהבה שקשרה בינינו לאחד. כי "לא חרבה ירושלים אלא מפני שנאת חינם" (בבלי, יומא), וכמו שכתוב, "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל" (בבלי, יבמות). כלומר, חורבן היחסים בינינו גורם לכל צרה שנראית בעולם.
השנים האחרונות היו שנים קשות, שנים של מגיפה, מאבקים פנימיים ומלחמות. עלינו מוטל לאבחן נכון את כל הבעיות שמתגלות. להיות בהבנה, בהכרה, בהתרוממות, גם במצבים הגרועים ביותר, מפני שדווקא על פניהם מגיעים לטוב. ואין טוב בלי רע, אין תיקון אם לפניו לא היה קלקול, אין אור בלי חושך שקדם לו, כמו שכתוב: "כיתרון האור מן החושך". עלינו לקבל את הדברים בצורה בוגרת, ולהבין שמה שמתגלה מיום ליום ונראה גרוע יותר, הוא לא יותר גרוע, ולא בא אלא לנענע אותנו כדי שנסדר אך ורק את היחסים בינינו, מחדש ויותר טוב. כמו שאמרו חז"ל: "הקב"ה במה שהוא מכה, הוא מרפא" (מכילתא, בשלח).
הכול תיקונים בעולם, הכול. ואין שום דבר רע, אלא רק התפיסה שלנו, הראייה הצרה שלנו שלא רואה את העתיד, את ההמשכיות. זה רק האגו שלנו שלא מרגיש בתוכו תוצאות טובות, וכידוע "כל הפוסל במומו פוסל". לכן עלינו רק לשנות את עצמנו, לתקן את התפיסה שלנו כך שנראה שבכל העולם שורה רק כוח חיובי אחד, הכוח העליון, הבורא שמלובש בכל העולם וממלא הכול בטוב.
הנה, תראו איך הבורא מטפל בנו בעדינות רבה: מיום ליום הוא מגלה לנו את עצמו כשהוא מקרב אותנו לחיבור, לש אותנו לצרה משותפת. אין באמת חורבן, אלא זה מקום בניין האדם והחברה. הזדמנות להיתקן בהדרגה. אם נדאג לזולת לא נינזק, לא נקלע לצרה. זה מפליא ומוזר כאחד, אבל כך זה קורה. "שלוחי מצווה אינם ניזוקים". אם נחשוב זה על זה נהיה בריאים. כוח המחשבה חזק יותר מכל כוח. הוא מבריא ומרפא.
המקובלים כותבים שאך ורק בחיבור בינינו, בקשרים טובים והדדיים, בהתגברות מעל הריחוק, אנחנו מפעילים כוחות חיוביים והופכים להיות "צינור" שדרכו עובר כוח החיבור לכל העולם. לכן ככל שנתחבר בינינו, כך יתגלה שפע ובריאות בעולם.
אז בואו נחשוב פחות על הבעיות, והרבה יותר על החיבור בינינו. ואם אנחנו לא מצליחים, אז נבקש. נבקש לקבל רגש ושכל כדי להשיג את המציאות האמיתית, האחת, השלמה והמושלמת. נבקש להרגיש שמחה לא מתוך שהצרות נעלמות, אלא שמחה מתוך שהצלחנו להתעלות עוד קצת ולהגיע לחיבור.