מאת׃ איילת דניאלי
הפריצה הגדולה שלה לתודעה בישראל הייתה בעיקר בזכות "האח הגדול". אבל עד אז היא עשתה דרך ארוכה, ובעיקר בזכותה. טהוניה רובל, בת 27, כיום דוגמנית, כתבת ב"הבילויים" וגם- סטודנטית למשפטים. והיא לא מוותרת על הביקור השבועי בבית-שמש, עיר הולדתה. אה, וכמעט שכחנו- אוטוטו נשואה.
כמו כל אזרח בישראל, אפשר להגדיר אותך בהרבה שמות: יהודייה, ישראלית, אתיופית.. איזו מההגדרות האלה הכי חזקה לגבייך?
קודם כל אני נגד ההגדרה העדתית. משתמשים בזה יותר מידי. כולנו ישראלים. הגעת ממרוקו? תוניס? אירופה? קודם כל אתה ישראלי. כשהייתי בלונדון הגדירו אותי "הדוגמנית הישראלית". כאן בארץ אני תחת ההגדרה של הדוגמנית האתיופית". למה להשתמש במילים 'אתיופי', 'רוסי' 'אשכנזי'? ביום שבו נפסיק להשתמש בהגדרות העדתיות והמיותרות האלה נעלה על גל חדש. אבל לשאלתך- אני הכי ישראלית.
מה אומרת לך המילה "עצמאות"?
תלוי מתיי את שואלת את זה.. לפני כמה שנים ראיתי עצמאות כחופש. פשוט האפשרות שלי לבחור מה שאני רוצה, לעשות מה שאני רוצה. מגיל צעיר מאוד דאגתי לעצמי, וכבר אז יכולת להגדיר אותי כ"חופשייה": הייתי בת אחת מתוך שלושה עשר ילדים להורים שלי והייתי צריכה לדאוג לעצמי לבד, להביא בעצמי את פת הלחם שלי. זה אומר לקום מוקדם בבוקר, ללכת למכולת לקנות לחמנייה, ללכת בעצמי לבית הספר, לדאוג לעצמי בעניין הלימודים והספרים ולרוב לא לצפות לארוחה חמה אחרי יום לימודים.
בעצם שם התחילה העצמאות שלי: הייתי דואגת לעצמי וכבר בוגרת לכך בגיל הרבה יותר מוקדם יחסית לילדים בני גילי. היום "עצמאות" זה אומר בשבילי היכולת פשוט לא להיות תלויה באחרים. אני לעצמי ומסתדרת בכוחות עצמי. וכן, עצמאות זה גם חופש.
טהוניה ב”אח הגדול”. ”אם היו נותנים לי הכל אולי לא היה לי את אותו הדרייב להצלחה”
אולי גם לא להיות חייבת למישהו משהו?
אין כזה דבר. תמיד אני חייבת משהו למישהו. כל התקדמות של כל אחד מאיתנו היא תוצאה של שיתוף פעולה עם אנשים. כולנו ערבים אחד לשני.
מה זו 'ישראל' בשבילך?
וואו.. מלא דברים. קודם כל קיבוץ גלויות. אנשים מארצות שונות, אנשים מפה ומשם.. מהרבה מקומות על פני המפה. דבר שני- חום ואהבה. אין מדינה יותר חמה ואוהבת מהמדינה שלנו. יש משהו בישראל, עם כל המלחמות והבלאגן, כשקורה משהו כולם מתאחדים בשנייה. זה משהו קסום בעיניי, הנתינה האינסופית הזו. אירועי "צוק איתן" למשל, זה לא משהו שקורה בכל מדינה. כולם היו בשביל כולם. הרגישו את זה באוויר.
”ישראל היא הבית”. טהוניה וחנה לסלאו על הסט של ”פנטזיה”.
ישראל זה גם הבית. לא מרגישה זרה פה. אני אתן לך דוגמא: הייתי בצילומים בדרום אפריקה, לכאורה מדינה עם כושים- היית מצפה שאני ארגיש שם בבית, נכון? יש שם שחומי עור כמוני, ולא רק כמוני- אנשים עשירים ברמות שאי אפשר להבין.. עדיין לא הרגשתי שייכת. גם אם הייתי נוסעת לטיול שורשים באתיופיה- הייתי רואה במדינה הזו את המקום שבו נולדתי, אבל לא יותר מזה. ישראל זה הבית.
מה זו בית שמש בשבילך?
(מחייכת): "הבית שבתוך הבית". הכי בית. סוג של משפחה אחת גדולה, בה כולם מכירים את כולם, עוזרים לכולם ותומכים בכולם. סתם אתן לך דוגמא- מישהי כותבת בפייסבוק על כמה משפחות רעבות ללא אוכל- בתוך שניות כולם עם אוכל מבושל אצלה בבית. עם קותי סבג ב'אח הגדול' לדוגמא- היית צריכה לראות את האחדות בעיר- כל בית שמש התגייסה בשביל קותי.
בית שמש זו משפחה, אחים, חברים הכי קרובים. רק בגלל זה, אחת לשבוע אני בבית שמש ולא משנה מה. זה משהו שאני לא מוותרת עליו. זו 'עיר האורות' שלי.
יש לך חלום שעדיין לא הגשמת?
הרבה. אני רוצה להיות אמא לילדים. אני מתחתנת עוד מעט- שזה גם סוג של הגשמת חלום.. אני ומישל עברנו גם פרידה, וחזרנו, אבל זה רק חיזק את הקשר.. אני רוצה לסיים את התואר במשפטים. בתחום של עריכת דין בסנגוריה הציבורית, זה החלום שלי. אני מאוד שאפתנית בעניין וחולמת בגדול. אני דוחפת את עצמי בעצמי ומגשימה את השאיפות שלי.
”מישל הוא מודל לחיקוי בשבילי”. טהוניה ומישל מרסייה על השער של ”לאישה”.
אמרת שהפרידה ביניכם חיזקה את הקשר בינך לבין מישל. מה זאת אומרת?
בחזרה אליו חזרתי אחרת. עכשיו אני יכולה לומר שאני רואה את עצמי מולו כשווה בין שווים.
קודם לא הרגשת שווה?
כלכלית- הכל היה מוטל עליו. לי לא היה מה להביא איתי. הרגשתי לא שווה מולו. היה לו יותר מה להביא לקשר מבחינה כלכלית וחומרית. זה גרם לי להרגיש בידיים שלו בלי אמירה משל עצמי.
אולי אפשר לומר שהביטחון שלך הוא זה שעלה בקשר החדש, בעקבות השיפור במצבך הכלכלי?
כן.. זה משפיע. כשאני מגיעה עם יכולת כלכלית, יותר מעורבת, יותר עצמאית- יכולה לעמוד על הרגליים בכוחות עצמי- עצמאות אישית. אז כל הדברים האלו מביאים אותך להרגיש יותר חזקה, יותר מאמינה ובטוחה בעצמך.
”לפעמים אני נשברת”. טהוניה רובל
קותי סבג. לכאורה אותה הדמות שאת מייצגת: הגיע מעיירת פיתוח, פרץ למסך הגדול בזכות "האח הגדול" ועושה קריירה בתחום הטלוויזיה והבידור. את רואה את הדמיון ביניכם?
הדבר היחיד שמחבר בינינו זו העובדה שהגענו מאותה העיר. מעבר לזה- שום דבר. קותי שונה ממני באופן מהותי, יש לו את האופי שלו, את האמירה שלו, יותר ביישן ממני, יותר מופנם. אני לעומתו לא רואה בעיניים- אני חושבת שזה קשור לאופי. אני אדם עם רעב להצליח, יש לי מטרה- ואני אעשה הכל בשבילה.
קותי לא יעשה הכל בשביל המטרה?
אני לא יודעת לגביו, אני רק יכולה לומר שהוא אחר, הוא שונה ממני וזה לא דבר רע. אבל אני יכולה לספר על עצמי ולומר שאני רואה את האופי שלי, את הכוחות שאני משקיעה בשביל להגיע לפסגה שאני מסמנת, ולא משנה לי מאיפה באתי.
גם מישל- הגיע מהשיכון בראשון. מהשכונה, מהסמים. הוא החליט שהוא מצליח, והוא הצליח.
את חושבת שאנשים מרמת-אביב שנכנסים לעולם הבידור והטלוויזיה יש יותר "דרייב" להצלחה בעולם הבידור? הם הרי מגיעים מהברנז'ה, "קרובים יותר לצלחת".
לא. אי אפשר לחלק את זה ככה. אני יכולה לומר לך שיש הרבה "פרזיטים" ומחוסרי רעב ורצון להצלחה מרמת אביב, ולעומתם יש הרבה רעבים להצלחה מעיירות הפיתוח.
”עבודה שהיא גם כיף”. טהוניה רובל עם מנחי ”הבילויים”
את חושבת שהעובדה שמישל הגיע גם הוא מה"שיכון" גרמה לו להבין אותך יותר? אולי להתחבר אלייך יותר?
כל אחד והחבילה שלו.. אבל כן, אני חושבת שאנחנו דומים בדחף להצליח בלי להתחשבן "מאיפה באנו". גם אותו דחף הרעב להצליח והוא עושה את זה בגדול. האיש בן 50 ועדיין יש לו שאיפות, חלומות. הוא רוצה להיות מעצמה בתחום שלו, וגם אני בנויה ככה.
איפה ה"דחף" הזה שלך בא לידי ביטוי?
לא קל לי לימודים. בצבא זו הייתה הפעם האחרונה שלמדתי, להשלמת בגרויות. וקשה לי. קשה לי בטירוף. ואני משלמת הון על מורים פרטיים. על שיטות למידה, טכניקות לימוד. כשהייתי בלונדון לדוגמא, שמונה חודשים חייתי מכלום. הייתי צריכה להחליט את המטבעות הבאות הולכות לאוטובוס לאודישן או לאוכל. אני סבלתי מרורים. שמעתי "לא" בלי הפסקה. אבל בסוף זה קרה, לאט לאט התקדמתי, עד שהגעתי לאן שהגעתי. ויש לי עוד הרבה לאן לשאוף, ואני לא טופחת לעצמי על השכם. יש לי עוד המון לעשות עד שארשה את זה לעצמי.
את רואה את עצמך כ"בולדוזר"?
עדיין לא..
מישל ואת- מה עוד מחבר ביניכם?
שנינו אסרטיביים. מלבד זה שהוא בן הזוג, והמאהב והחבר הכי טוב- הוא גם מורה. מודל לחיקוי בשבילי. הרבה ממה שאני זה ממישל.
את מספרת לו לפעמים על הקשיים שלך?
אני פחות משתפת ברגעים קשים.
למה?
להתלונן על כמה קשה לי.. זה מראה חולשה. אני לא רוצה.
את לא רואה את בן הזוג כחבר לחיים? שיכיל אותך גם אם את מרגישה "חלשה"?
אני בטבע שלי לא אחת שפורקת. אני מרגישה שזה מחליש אותי. אבל לבן-זוג כן, אולי יש מקום יותר לשתף. זה מאוד אינטימי ואני כן רוצה לראות בו אוזן קשבת. גם חברה טובה.. חוץ מזה- אין אדם שלו אספר על הקשיים שלי. זה לא האופי שלי. בכלל, לוקח לי זמן להיפתח.
את חושבת שיש לזה קשר לילדה שהייתה צריכה לדאוג לעצמה?
כן, אני רואה את זה בהשוואה ביני לבין אחרים בגילי. פעם הייתי מאשימה את ההורים שלי שלא נתנו לי את זה ואת זה.. אבל מצד שני, אם היו נותנים לי את הכל אולי לא היה לי את אותו הצימאון, אותו הדרייב להצלחה. לפעמים אני נשברת, אבל אז אוספת את עצמי מחדש וממשיכה. זו הדרך, ככה מתקדמים.
יש משהו מהבית שבו גדלת שאת שמחה לקחת איתך?
ייאמר לזכותה של אמא שלי: היא אישה מאוד חזקה. לעבור שלושה עשר לידות ולהישאר עם כוחות כמו שיש לה. בכלל- היא עלתה לארץ עם שנים עשר ילדים: מדינה זרה, שפה שונה, עול הפרנסה- היא אישה עם הרבה הרבה כוחות. אני חושבת שלקחתי את זה ממנה.
איפה את רואה את ישראל בעתיד?
אני מאוד רוצה לראות את כל היהודים מגיעים הנה, לישראל. אני רוצה לראות אותנו חזקים, בטוחים בעצמנו, כי יש לנו המון המון. אני בטוחה שיש לנו את היכולת לפרוץ לעולם בקצב מטורף. אני גם מאוד מקווה שיהיה שלום, שהילדים שלי לא יחיו עם מטחים של קטיושות וטילים, שלא יחיו בתוך מציאות של מלחמות.
ומה יהיה עם 'אשכנזי' 'תימני' 'אתיופי'?
עד אז אני מקווה שכולנו כבר נתמזג, והעדה היחידה שתהיה היא "צבר". אבל אם נלך לפי סדר עדיפויות: אז קודם כל שלום, אחר כך מיגור הגזענות מהחברה הישראלית, ושנמשיך לעשות דברים טובים ולפרוץ קדימה בכל התחומים!
מה בעבודה שלך את אוהבת במיוחד?
נכון לעכשיו אני כתבת 'אקסטרים' בתוכנית 'הבילויים' בערוץ 24, ונהנית מאוד! אפשר להבין.. מתפעלת כל פעם מחדש ממה שיש לארץ המדהימה שלנו להציע. יש בעבודה בטלוויזיה משהו שאתה יכול לאהוב או לא לאהוב- זו עבודה מסביב לשעון ותובענית מאוד- אבל יש לך סיפוק אדיר: גם בהנחייה, גם ככתבת: כשאני מתנסה בעצמי ואומרת את דעתי האם היה שווה ולמה בכלל להגיע.. כיף אדיר. בתוכנית האחרונה לדוגמא הגעתי לפארק "מנחם בגין" בתל-אביב: ממש אירופה בגוש דן. אגם מלאכותי מקסים, מתאים למשפחות, מדשאות רחבות, והעיקר- סקי מים מדהים! נהניתי שם מכל רגע ואפילו נרשמתי לקורס ב- LakeTLV. אז בעבודה אני עושה בעיקר כיף.. אפשר לומר שאני ממש מפצה על מה שלא היה לי בילדות.. (צוחקת).
מה את מאחלת לעם ישראל לכבוד יום העצמאות?
שלום. אבל קודם כל- בינינו לבין עצמנו. גם אם אנחנו שונים, שנדע לחיות בשלום ואהבה, לפזר אהבת חינם סביבנו, זה העיקר. אחר-כך יבוא השלום בינינו לבין שכנינו.
ולבית שמש?
לבית שמש אני מאחלת שפשוט תישאר כמו שהיא: עיר לבבית, מדהימה ואוהבת. מה שנותר זה לאחל לכל המדינה את אהבת החינם שיש בעיר בית שמש.