"וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ! שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם". בכל פעם שנרגיש שהאגו הוא זה שמאיים לכלותנו, ויהיה בנו רצון חזק להתעלות ממנו, מובטח לנו שנזכה להיגאל. גאולה זה מצב של יחסים הפוכים ממה שאנחנו חווים היום. שאני אשמח מזה שיש לשכן אוטו חדש, שהילדים שלו מוצלחים. והוא ישמח במה שיש לי. "עולם הפוך ראיתי", נאמר על כך.
ואם נרצה להגיע ליחסי אהבה כאלה בינינו, כל השונאים שלנו יירגעו וישראל תזכה לכבוד ולהערכה מהעולם כולו. מה הקשר? הכוח העליון הוא זה שמכביד את לב כולם כלפינו, כמו שהכביד את לב פרעה, במטרה לזרז אותנו לתיקון. וכשנרצה להתקדם בעצמנו אל עבר החיבור והאהבה ונשמש בזה כאור לגויים, כבר לא יהיה צורך בדחיפות האלה מאחור.
לכן כאן ועכשיו סביב שולחן הסדר, נשתדל להתייחס טוב זה לזה, נפסיק לחשוב באופן ביקורתי על האחרים, נרצה שאהבה תשרה בינינו. ובתוך הציפיה לכל המנות המיוחדות שאוכלים בחג, נצפה גם למנה מיוחדת של אהבה. נבקש שהיא תתגלה באמצע השולחן היפה שלנו, שכל אחד יעניק ממנה לשני. זו המשימה המשותפת שלנו לחג. ננסה להיות כאיש אחד בלב אחד, אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, ואהבת לרעך כמוך. זו תמצית היציאה מעבדות לחירות.
"וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים – לא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבודו וּבְעַצְמו". מי טבע בנו יצר רע? הכוח העליון. ולכן עכשיו, הוא בכבודו ובעצמו, צריך לברוא בנו יצר טוב. א-לֺהים בגימטרייה הטבע (86), מדגישים חכמי הקבלה. הכוח העליון הזה שנסתר בעמקי הבריאה – טבעו אהבה, נתינה, השפעה טובה. בכוונה תחילה הוא ברא אותנו בטבע הפוך משלו, כדי שמתוך הרע נכיר מהו טוב. מתוך החושך נגלה את האור. כנבראים, אין לנו אפשרות לגלות משהו, אלא רק מתוך הדבר שכנגדו.
"אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּות שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן: דָּם, צְפֵרְדֵּעַ, כִּנִים, עָרוב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרד, אַרְבֶּה, חשֶׁךְ, מַכַּת בְּכורות". ספר הזוהר מסביר ש"האדם הוא עולם קטן", והמצרים האלו מצויים בתוכנו. ההגדה כולה מדברת על מה שקורה בתוכנו פנימה, על מאבקים כין כוחות שונים שטמונים בנו.
גם אם איננו מרגישים זאת, מערכת הקשרים בינינו בנויה כך שמכל אחד לאחר עוברים מעין עשרה חוטי קשר בהם הוא רוצה לנצל את הזולת לטובתו. ללעוג לו קצת, לנהל אותו וכן הלאה. תפקידן של המכות הוא להראות לנו איפה טמון השורש לכל צרותנו, ולנתק אותנו מהיחס הרע הזה לאחרים. להעביר אותנו למצב הפוך שבו נרצה להיטיב לכולם. כל מכה מנתקת אותנו מההסתכלות הישנה ומחברת להסתכלות החדשה. זה כמו לנתק עשרה כבלים ישנים ממכשיר ולהכניס אליו כבלים חדשים, לחווט מחדש את כל הקשרים והחיבורים שלו לאחרים.
"כַּמָה מַעֲלות טובות לַמָּקום עָלֵינוּ! אִלוּ הוצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ". הרשימה הארוכה בשיר "דיינו" מלמדת שנוכל להשיג כל דבר ודבר, אם רק יהיה לנו את הכוח הטוב. כמו שעכשיו אנו מרגישים בינינו בשולחן הרגשה הדדית חמה, כולם עוזרים לכולם, כולם שווים, כולם תומכים ואוהבים, אם נמשיך את היחס הטוב הזה הלאה בחיים, נזכה לכל טוב.
לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָלָיִם הַבְּנוּיָה. כשמדינת ישראל תספק דוגמה לחיים מתוך חיבור ואהבה, אנחנו נאיר את העולם כולו. כל השונאים שלנו יהפכו לתומכים, ויגיעו לישראל עם מתנות. כמו שאמר הנביא ישעיהו: "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'", "והֵביאו בנייך בחוצֶן, ובנותייך על כתף תינשאנה".
"אֶחָד מִי יודֵעַ? אֶחָד אֲנִי יודֵעַ: אֶחָד אֱ-להֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ". אותו הכוח הטוב שאנחנו מתחילים להרגיש עכשיו בהתקשרות המיוחדת שלנו, הוא זה שמנהל את כל המציאות. כשנהפוך דומים לו יותר ויותר ביחסי האהבה בינינו, נזכה לחירות האמתית.