בשבת שלאחר חג הפסח, קיבלה משפחת בן-דוד את הבשורה העצובה: סב המשפחה, יוסף בן דוד נפטר. משפחת בן דוד היא אחת המשפחות המוכרות בבית שמש, ולו רק בגלל העובדה היא מונה 16 אחים ואחיות. ספיר בן דוד, נכדתו של יוסף, מספרת לנו על הסבא שהיה לה.
ספרי לי על סבא.
"סבא היה איש שידע לעשות הכל בידיים. הוא היה איש מאוד חזק. בתור ילדה ראיתי בו את האיש הכי חזק בעולם, לא נח לרגע". ספיר מספרת שלפני כחמש וחצי שנים עבר סביה אירוע מוחי, ומאז מצבו הרפואי הידּרדר.
"לסבא יש 16 ילדים בלי עין הרע, זכה לראות נכדים, נינים, הרבה ראה בחייו. אחד הדברים שהכי זכורים לי ממנו הוא החיוך שלו. זה פשוט היה הוא: כל דבר היה עושה בחיוך, בנועם, תמיד היה צוחק. והוא דאג גם להעלות חיוכים ל פניהם של הסובבים- היה מצחיק את כולם, מחלק סוכריות לכל נכדיו בבית הכנסת, והיו לו הרבה.."
רוב ילדי משפחת בן דוד מתגוררים בבית שמש. יוסף בן דוד עלה ממרוקו, וכבן למשפחה מיוחסת נשא לאישה, על פי החלטת הוריו, את סעדה הצעירה ממנו בכ-17 שנים. יוסף וסעדה התגוררו ברחוב ביאליק וחלק מילדיהם המשיכו את המגורים בבית שמש גם לאחר שנישאו. "אני ואחותי היינו לומדות בבית הספר ליד סבא וסבתא", מספרת ספיר, "וכמעט תמיד בדרך חזרה מבית הספר היינו עוצרות לביקור אצל סבא וסבתא, אוכלות.. המאכל שהכי אהבתי אצלם הוא הקוסקוס. לראות את סבתא שלי מפוררת את הסולת במים רותחים בלי שזה יפריע לה תמיד הדהים אותי. סבא אהב לאכול בעיקר עוף ובשר".
ספיר מספרת גם על מנהג ראש השנה בביתו של סבהּ: "זכור לי שבכל ראש היה סבא מביא לחצר הבית כבש גדול ושוחט אותו שם. לאחר מכן היו פושטים את עורו ומסדרים את האיברים, אחד המנהגים החזקים מבית סבא".
דיברת על החיוך והצחוק שלו. איזו תכונה נוספת זכורה לך במיוחד ממנו?
"תכונה נוספת היא הצניעות שלו, הענווה. הוא היה צנוע, עניו, לא חיפש כבוד. היה תמיד מסתפק במה שיש לו. הוא היה גם עושה הרבה דברים, ובשקט. בלי הרבה רעש וצלצולים. אלו היו תכונות גדולות שלו".
מה היו התחושות שלך כששמעת את הבשורה?
"בכיתי המון. פרקתי המון. אחר כך הבנתי שסבא שלי חי חיים מלאי משמעות ועשייה טובה. נוצרה בי השלמה עם הידיעה שסבא הגיע ברוך השם לשיבה טובה, ולפחות נפסק הסבל שלו לאחר חמש השנים האחרונות והלא-פשוטות בחייו. סבא וסבתא גידלו יחד משפחה של שישה עשר אחים- דבר לא פשוט ולא מובן מאליו כלל וכלל. וכולם גדלו וחונכו למופת, בעלי מידות טובות ותכונות גדולות, שהקימו גם משפחות למופת. אני ממש מעריצה את סבא שלי".
"סבא נפטר בשבת", ממשיכה ספיר, "ועוד בחודש ניסן- צדיקים נפטרים בשבת, וצדיקים נפטרים בחודש ניסן. סבא שלי היה אחד מאלה. ודווקא בשבת שלפני המימונה- שבת כל כך משמעותית, שכן סבתא שלי הייתה מכינה בכל שנה מימונה גדולה, ומזמינה את כל מי שיכלה. ואני תכננתי לעשות "סבב מימונות". כולנו התארגנו באותה שבת, ופתאום שמענו את הבשורה הקשה- היינו בשוק. במקום מימונה באותו לילה יצאנו ללוות את סבא שלי בדרכו האחרונה. לא הייתה מימונה, הייתה לוויה".
איך את רואה את ההמשך בלעדיו?
מוזר. מאוד מוזר. "החיים בלי סבא" זה פשוט ביטוי שלא מתקבל אצלי. סבא היה כל כך הרבה בשבילי. בשבילנו.. זה יהיה מוזר מאוד לחזור לשגרה בלעדיו".
