"לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר… וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, ה' אֱלוהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ז', ט"ו-ט"ז).
התורה מדברת בפנימיותה על אדם שרוצה להתפתח מבחינה רוחנית. כלומר, להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלו, לטבע עליון של אהבה ונתינה טהורה כמו של הבורא. הדרישה "שלח את עמי" בתהליך הזה, מהווה שלב קריטי.
מכות מצרים. על מי בדיוק הן נוחתות?
"וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ז', ד')
בפרשת "וארא" מסופר על 7 המכות הראשונות. חכמת הקבלה מסבירה שכל התהליך הזה מתרחש בפנימיותו של האדם שרוצה לפתח את הנשמה שלו, ולהשתחרר משליטת האגו המשעבד.
למה הבורא מקשה את לב פרעה?
"וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים" (שמות ז', ג'-ד').
חכמת הקבלה מלמדת שכל סיפורי התורה מתארים תהליך של התפתחות פנימית-רוחנית. פרעה מסמל את האגו ששולט בטבע האדם, משעבד אותו, לא מרשה לו להתקדם לתכונות של אהבה לזולת, חיבור ונתינה. השחרור מהעבדות הזו דורש תהליך שלם של הכרה, והוא מושג בהדרגה.