וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ. וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים.
(בראשית ל"ז, י"ג-ט"ז)
הרב"ש מסביר לנו את פנימיות הדברים שנוגעים להתפתחות הרוחנית שלנו, כשהמטרה היא להתחבר לכוח העליון על ידי רכישת תכונת ההשפעה, האהבה והנתינה, שהיא תכונתו. במהלך ההתפתחות הזו, האדם נתקל במצב שבו הוא מרגיש אבוד, תועה בשדה. מה הוא עושה? מה יכול לעזור לו? נקרא ונראה:
"כשאדם 'תועה בשדה', פירש בעל הטורים, שהוא בחינת 'אדם' תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה למקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון 'חמור תועה בשדה'. והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע למטרה, שהוא צריך להגיע.
'וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש'. היינו, במה אני יכול לעזור לך. 'ויאמר, את אחיי אנוכי מבקש', שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחיי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת 'דרך של השפעה', שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו".
(הרב"ש, מאמר "אהבת חברים")