ארז על הטיפול והדאגה להורים מבוגרים:
"אם חשבתי פעם שלגדל ילדים זה קשה היום אני מבין שלגדל הורים זה יותר קשה. אבא שלי פעם אמר לי "אבא אחד יכול לגדל עשרה ילדים, עשרה ילדים לא יכולים לגדל אבא אחד."
אני חושב שרק מי שחשוף להוריו המתבגרים מבין כמה זה קשה. כמה זה קשה שהתפקדים מתהפכים שפתאום אתה מחזיק להם יד ולא הם לך. שאתה מגדל ילדים בעצמך זה מאוד נוכח פעם אתה בשירות עבור הילדים שלך מחזיק להם את היד שהם הולכים ברחוב או חוצים את הכביש, ופעם אתה מוצא את עצמך עושה את זה עם ההורים שלך. מלווה אותם בדרך מקפיץ לרופא לקופת חולים".
על ההתעקשות של אביו היקר להמשיך בעשייה בכוחות עצמו:
"אבא שלי שיהיה בריא עבר את גיל 80 והוא מתעקש על העצמאות שלו כמו שילד קטן מתעקש שהוא יכול לבד, ולפעמים זה בכל זאת נשפך. כך הוא עם לטפס על סולם, עם לקדוח, או כל עבודה אחרת.
קשה להבין את זה עוד שלא רואים בעיניים עד שאנחנו לא שם בעצמנו.אדם מחפש משמעות בכל גיל. בטח אנשים שהיו כל החיים פעילים ועובדים רוצים להמשך להיות חלק מהחברה חלק מהעשייה להמשך להיות חיוניים. הרי הקיום שלנו תלוי בכך אם אני לא חיוני למשהו או למשהו מה הקיום שלי פה נותן".
על אמו ודבריה הכואבים על עבודה בגיל השלישי: "אמא שלי (המרוקאית-הפולניה) זורקת מידי פעם: "אנחנו נטל היום, נטל על המדינה. מבחינת המדינה לאפסן אותנו בבתי אבות שנהיה תקועים מול מסכים וזהו. מי צריך אנשים בני 70-80 שעובדים? נוצא אותם לפנסיה".
"שניהם מתעקשים להמשך לעבוד, לקום בבוקר ולצאת לעבוד. בחנות הפרחים, בגינה, כל אחד ועסוקיו שלו.
אבא שלי מאז הניתוח לב, פחות עובד פיזית ולכן הוא בעיקר מעביר את הבוקר בדוכן שלנו בקניון. סוגר את הפינה של משמרת בוקר שגם כך לפעמים חלשה.
על עבודתו של האב בקניון והאהדה אותה הוא מקבל משכניו לעבודה:
"כולם בקניון כבר מכירים אותו, עם התהילים, הברכות, הצחוק והחיוך הרחב. מעניין לו שם, יש לו חברים חדשים יש לו גם תעסוקה וגם עניין. לא קל לו, הוא איטי לפעמים, הקופה עושה לו בעיות לפעמים, גז ההליום "מסרב" לפעמים לנפח את הבלונים, ולא פעם הוא עושה טעיות. ואני, בשבילי, כל התמודדות כזאת היא תרגול לשריר הסבלנות שלי.צההבנה שהוא אבא שלי".
על יום שישי האחרון ומעשה הנוכלות השפל:
"אבא לעתים כמו ילד קטן שנשבר לו משהו, או לא הולך לו, שהוא טועה, או שמישהו הצליח להערים עליו ולרמות אותו.
בשישי האחרון, קצת לפני שהוא סגר את הדוכן, שתי נערות צעירות, הערימו עליו. קנו מספר מוצרים: זרי פרחים גדולים, ובלונים, קנייה בשווי של 700 שקל! ושלמו בשטרות של מונופול... פשוט שטרות של מונופול, שכל אדם רגיל מהשורה, מיד היה שם לב לכך. אבל הוא, בגלל הגיל, והשעה המאוחרת, ביום שישי , והלחץ כנראה לסגור וללכת הביתה, לקח מהם את השטרות, סגר והלך הביתה. רק שהוא הגיע הביתה אמא שלי שמה לב לשטרות. הוא ממש נשבר מזה, נפשית, נפגע עד עמקי נשמתו.
זה הזכיר לי פעם שכיסו את סבא שלי בבא, סבא יהודה ז"ל בבית שמש. כמה עלבון הם חשים, כמה חוסר אונים....יש תמונות של אותן נערות והוגשה תלונה במשטרה.הכסף זה ממש לא העניין פה, העניין הוא אנחנו- כחברה. אני חושב שרוב בני האדם פה לא נוהגים כך ועם זאת יש בתוכנו חלקים שלא מהססים לפגוע, לרמות, ולגנוב גם מהקשישים והחלשים. אני חושב שמשטרת ישראל צריכה להקים יחידה מיוחדת שמטפלת באותם מקרים ביד קשה. למען יראו וייראו. כי בסוף ביום מין הימים כולנו נגיע לגיל הזה לא סתם אנחנו מצווים: "והדרת פני זקן"
ארז לסיום: הדוכן שלנו ממוקם בקניון ביג פאשן בבית שמש, ואם אתם שם, אתם מוזמנים לעבור להגיד לאבא שלי שלום ואולי לקנות משהו לבית..הוא איש של אנשים תמיד עם חיוך על הפנים".
אין מילים לתאר את שאת הנפש מהמעשה המכוער והשפל, ובתקוה שהנערות יתנו בקרוב מאוד את הדין על המעשה הנפשע. אנו מאחלים המון בריאות ואריכות ימים לאביו היקר של ארז והמשך עשייה ברוכה.
בתמונות בעת "התשלום" והבלוני הליום שנלקחו.בנוסף הנערות לקחו 2 זרי פרחים גדולים. צילים מצלמת אבטחה.