השורש הרוחני של עשרת ימי תשובה
אנחנו נמצאים בתוך מערכת. הטבע. במערכת יש חוקים. חכמת הקבלה חוקרת את חוק התפתחות הכללי ומלמדת שבשיא האבולוציה שלנו כיצורים תבוניים, נהיה מחוברים זה לזה בהרמוניה כמו איברים שונים בגוף אחד. זאת מתוך הכרה שצורת קיום כזו תתאים להדדיות שמתקיימת מאליה בכל הטבע, ולכן תביא אותנו לאיזון כולל בינינו, עם הסביבה האקולוגית, ועם כוח הטבע הכללי. תכונת הטבע היא השפעה, אהבה ונתינה טהורה, והשתוות אליו מוגדרת כמטרה הגדולה של חיי האדם.
מצד הטבע, כולנו קשורים ברשת פנימית. בתוך הרשת נמצאים כל הרצונות וכל המחשבות שלנו. מערכת הקשר הזו מוגדרת בחכמת הקבלה בשם "עשר הספירות". בתהליך הבדיקה העצמית האדם לוקח את כל הרצונות שלו, ובודק את מי מהם הוא יוכל לתקן. מלכתחילה, הם מכוונים לטובת עצמו, ו"תיקון" פירושו לכוון אותם לטובת הזולת. כל תיקון נקרא גם "עשיית מצווה". בסך הכול טמונים באדם 613 רצונות. הם מחולקים לעשר קבוצות עיקריות, עשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. מכאן השורש הרוחני ל"עשרת ימי תשובה".
היפוך הכוונה שמתוכה אני מפעיל את רצונותיי ייקרא "תשובה". אני "אשיב" את הרצון לדאוג רק לעצמי, לרצון לדאוג לטובת הזולת. התהליך הזה דורש השראה עליונה, אור שיחדור לתוך ליבי ויעזור לי לברר מה בדיוק נמצא שם. היישום המעשי של כל האמור מתבצע לפי שיטת התיקון שמפורטת בחכמת הקבלה.
מהו השורש הרוחני של הסליחות?
נוהגים לבקש סליחה לפני תחילתה של שנה חדשה, כדי להדגיש שכל שינוי חדש בחיינו יוכל להתממש לטובה רק בתנאי שעשינו חשבון נפש ובדקנו האם הכיוון שלנו באמת נכון. לשם כך אנחנו צריכים לדעת מהי המטרה הגדולה שאליה ההתפתחות מובילה.
המציאות בנויה כמערכת אחת, רשת אחת גדולה שבתוכה מצויים כל הבריות. מלכתחילה, קיבלנו את המערכת הזו במצב שבור, וזאת על מנת שנתקן את הקשרים השבורים בינינו בעצמנו. בכך נתעלה לדרגת הבורא, הכוח הכללי שבטבע, שתכונתו אהבה ונתינה טהורה.
עד שנגיע לתיקון, סוג הקשר שמתקיים בין בני אדם הוא אגואיסטי. כל פרט במערכת רוצה לקבל לעצמו מכולם, להשתמש באחרים לטובתו. לכן השלב הראשון בתיקון היחסים נקרא "הכרת הרע". ההכרה בנזקים שהיחס האגואיסטי שלי למציאות גורם לכל המערכת. לאחר הכרת הרע מגיע עניין הסליחה, קודם כל בין אדם לחברו. סליחה היא תוצאה מכך שהאדם מרגיש שהוא לא שימש דוגמה מספיק טובה לסובבים אותו לגבי קיום קשר נכון בין בני האדם.
אז לפני שאנחנו פונים אל המערכת עצמה, אל הכוח העליון שמנהל אותה, עלינו לפנות זה לזה בבקשת סליחה. יוצא שסליחה אמיתית אינה מתרחשת רק פעם בשנה, המנהג בא לכוון אותנו לחיפוש פנימי, לגילוי הרע שטמון בנו. וכשנגלה שהלב שלנו באמת שבור, יכול להיות שנבקש סליחה יום יום.
"צריך לומר בלשון רבים, חטאנו, ולא חטאתי..."
"צריך לומר בלשון רבים, חטאנו, ולא חטאתי. והטעם, כי כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא איבר אחד פרטי, כי זהו הערבות, שאדם ערב בעד חברו אם יחטא" ("פרי עץ חיים", שער הסליחות, פרק ח').
זאת תמצית הגישה המקורית של האומה הישראלית: נטייה קולקטיבית לכל דבר, לרע כמו לטוב. הגישה גם אומרת שכל דבר ודבר שאנחנו רוצים לברר: על מה לבקש סליחה, על מה להודות, מה לבקש עבורנו, אנחנו צריכים לברר בלשון רבים, לכלול בבירור את כולם. להיות כולם.
אבל מפני שגדלנו להיות פרודים, קיבלנו חיזוק לדאוג כל אחד לעצמו, אז התרחקנו מאוד מהגישה הזאת, נסוגנו מלהיות חברה המתקיימת ברוח הערבות. התנוונה בנו ההרגשה שאנחנו איברים בגוף אחד, שאף יחיד לא נמדד כשלעצמו אלא בערך ההצלחה ההדדית. אנחנו צריכים להתעורר בהדרגה מסיוט הפילוג הזה, ולהבין שמתייחסים אלינו כעם, לא כקבוצות קטנות, לא כפרטים בדידים.
על זה כדאי לבקש סליחה, ועל זה כדאי לבקש תיקון. שהרי גם קודם היינו נפרדים, אבל עתה, כשרואים את הפירוד ומבינים שהוא שורש כל החטאים והעברות, זה סימן שאפשר כבר לשנות. ועל הכרה כזו כדאי גם להודות.