מאת: אתי בן עמי-סויסה
ברכה,ילידת בית שמש, נולדה והתחנכה בעיר עד גיל העשרה, בתיכון למדה באורט ירושלים.
נשואה ליורם, תושב העיר ובן למשפחה ותיקה וממייסדיה כמו משפחתה (משפחת גדנקן) להם 4 ילדים.
בעלת תואר ראשון בחינוך והוראת מבוגרים, ותואר שני במקרא. סיפרה כי הלכה ללמוד מקרא: "כי היה לי חוסר והרגשתי שאני צריכה ללמוד על המקורות מעט יותר וכעובדה, זה פתח לי עולמות חדשים".
כאשר סיימה את התואר הראשון, את הסטז' בהוראה עשתה בביה"ס ז'בוטינסקי ונשארה שם עד היום, במשך 14 שנה חינכה כמורה את כל שכבות הגילאים מ- א' עד ו'. "לפני כ- 8 שנים מנהל ביה"ס הודיע על עזיבה, פנו אליי מהצוות החינוכי לקחת את הניהול, היו לי התלבטויות מאחר והיו לי שני ילדים קטנים מאוד, ולבסוף הסכמתי."
ביטון ביחד עם הצוות החינוכי הצליחה להביא את ביה"ס להישגים מרשימים בכל קנה מידה במחוז וברמה הארצית. לפני כשבועיים התבשרה על קבלת פרס ארצי בהצטיינות בחינוך.
בית ספר מלא פעילויות
מה הקושי הגדול בניהול ביה"ס?
"המורכבות העיקרית היא בעצם האחריות הגדולה על התלמידים מרגע כניסתם למתחם ביה"ס ועד צאתם. אחריות שרובצת על כולנו ועליי כמנהלת והיא עומדת בכל רגע נתון לנגד עינינו.
מורכבות נוספת היא העבודה מול גורמים רבים בעלי עניין כמו: משרד החינוך, רשות מקומית, גופים ותכניות לימוד כמו: קרן קרב, קידום בריאות ופרויקט מוסיקה, הוריי התלמידים, צוות חינוכי ועוד. המשותף לכולם הוא חוט שדרה שתומך בביה"ס ועליי מוטלת האחריות לנווט בין כולם בהרבה מישורים מקבילים, חופפים ולפעמים מנוגדים ולמצוא את האיזונים ביניהם.
עניין אחר ומשמעותי הוא כי לפני שנתיים בתי הספר הפכו להיות מנוהלים באופן עצמאי מבחינה כספית מול הרשות, משרד החינוך וכל הגורמים הרלוונטיים. ההוצאות הן קבועות וגבוהות יותר מההקצאות בפועל, ולא תמיד אנחנו מקבלים בזמן את מה שמגיע לנו, לא אחת זה כרוך 'במלחמות' וריצות שגוזלות זמן יקר. בבתי ספר קטנים כדוגמת ז'בוטינסקי יכולת תמרון הצד הכספי קטן". ולשאלה, כיצד היא מגייסת כספים לפעולות נוספות, ענתה ביטון: "מתורמים פרטיים, קרנות, מכספים שנכנסים לביה"ס מהצלחות ופרסים כספיים. בנוסף, מלווה אותנו רשת 'מיתרים' (רשת המאפשרת למגוון רחב של אוכלוסיות ללמוד בצוותא, תוך שימת דגש על חינוך יהודי פלורליסטי. מיתרים הוקמה להציב אלטרנטיבה לחינוך הממלכתי והדתי בתכנים ובחינוך משותף ללא היררכיה תוך מתן מרחב מחיה לזהויות השונות, החזון הייחודי של כל אחת ואחד נבנה ע"י הקהילה), שמלווה ותומכת בביה"ס רעיונית, הדרכות ובמשאבים."
מעט רקע: ביה"ס ז'בוטינסקי מונה 182 תלמידים וגדל בשנים האחרונות, לדברי ביטון זו מגמה הפוכה מהתהליך שהעיר עוברת, מאחר ותלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בעיר הולך ופוחת. להבדיל מהחינוך החרדי שגדל משנה לשנה. (בחינוך הממלכתי וממ"ד בבתיה"ס היסודיים בעיר כאלף תלמידים בלבד), בז'בוטינסקי כ- 30 עובדים מתוכם 21 מורים, אנשי צוות ומתגברים מתכניות הלימוד השונות.
מה מייחד את ביה"ס ז'בוטינסקי?
"ביה"ס מציע חינוך לבעלי זהויות יהודיות מגוונות ומתאים את עצמו לטכנולוגיה של המאה ה-21. כמוביל פדגוגיה איכותית המקדמת למידה משמעותית בסביבות למידה מרובות. אנו מאמינים כי בניית אקלים חינוכי וקהילתיות בית ספרית ברוח פלורליסטית מאפשרת לתת ביטוי למגוון הדעות, העמדות ודרכי הביטוי של זהויות יהודיות שונות בצוותא. בית הספר מחזק את המורשת היהודית של הבאים בשעריו, על גווניה השונים, ושם דגש על שיח מיטבי המבוסס על התרבות והמורשת כנדבך מרכזי בתפיסת העולם החינוכית. המיוחד הוא האיזון והחיבור ההרמוני בין שלל התחומים - אמנות, מחול, מוזיקה, שירה, חקלאות וגינה, מדעים ושפה - ובין עולמו החשיבתי, הערכי, החווייתי והרגשי של כל ילד וילד. אנחנו מציעים אלטרנטיבה חדשה לחינוך איכותי ומשותף תוך שילוב תלמידים בעלי תפיסות שונות לזהות היהודית: דתיים, חילוניים, מסורתיים וגם לא לאף אחד מאלה. אנחנו נחשבים לזרם המשלב – 'הזרם השלישי'. אנחנו מתאימים את הסביבה הלימודית ומגוון הדעות ברוח פלורליסטית והשונות. לדוגמא: בבוקר אנחנו מקיימים תפילה, כל ילד שרוצה מתפלל ומי שלא לא חייב אולם, הוא חייב לכבד את מעמד התפילה. כמו כן, בכל כיתה נבנתה ע"י המורים וההורים תפילה מיוחדת המתחברת לאקטואליה ולחיים הממשיים של הילדים, טקסט מהמסורת שאנחנו לא משנים ומכבדים משולב עם טקסט אחר, למשל: של לאה גולדברג ואחרים, בהנחה שילד חולה (חלילה) אנחנו מוסיפים את תפילת רפאנו וכו'.
התהליך החל לפני 9 שנים, במהלך שנה ערכנו שנת הכנה ובהדרגתיות הוספנו תכנים והתגבשנו רק לאחר שהוכנו כל הפרמטרים והתשתיות. קיבלנו לפני 3 שנים הכרה ממשרד החינוך כבית ספר משלב, בשוויון הזדמנויות בדרך הוליסטית וברוח היהדות. כצוות חינוכי אנו כל הזמן מתחדשים יוצרים ולא נחים לרגע. השגנו מטרות אחת אחרי השנייה וניתן לראות את ההתפתחות וההישגים שעולים משנה לשנה."
קרנבל פורים
העובדה כי בתי הספר היסודיים בעיר מצטמצמים משנה לשנה כיצד זה משפיע על ביה"ס?
"זה התהליך הכי עצוב שקורה בעיר, מאחר וכל בתי הספר היסודיים בעיר מאוד איכותיים. ישנו צוות מנהלים מדהים ומסור שעסוק כל העת כיצד לקדם את התלמידים והקהילה. ולצערנו, השינוי הדמוגרפי שהעיר עוברת מעיב. לצורך הדוגמא, אם עולים ב- 5 בתי ספר יחדיו כ- 150 תלמידים בלבד לכיתה א' כמה שלא תהיה טוב זה חייב להתחלק בין כל בתי הספר. אם מגמה זו תמשיך ומשנה לשנה מס' התלמידים יקטן בסופו של תהלך נצטרך לסגור עוד בתי ספר בעיר. השנה סוגרים את בתי הספר 'אליקים' ו'עדיהו', ומעבירים את 'שפות ותרבויות' למבנה אחר, זו מגמה שהולכת ומתרחבת אף אחד לא ינצל, זה יגיע גם אלינו. רק לשם ההשוואה בכל עיר נורמטיבית בכל בית ספר יש 4 כיתות בכל שכבה. נוסיף על כך שישנה הגירה שלילית החוצה מהעיר והמכלול הוא לא לטובה. אני חייבת לומר כי בהשוואה למה שנותנים במערכת החינוך העירונית לא ניתן להשוות למקומות אחרים בארץ, יש כאן חינוך מעולה.
בביה"ס אנו מקיימים תכניות לימוד מגוונות ומעשירות כמו:
בית ספר מנגן, רוקד ושר– פיתוח כישרונות מוזיקליים במחול, שירה ותזמורת כלי נשיפה.
לימודי סביבה - לימוד היחסים בין אדם, טבע וסביבה בדרך חווייתית בגינה האקולוגית ובחממה.
תוכנית אמירים - פיתוח החשיבה של תלמידים מצטיינים בתחומים שונים.
ציל"ה- תוכנית להעשרת יום הלימודים בחוגים וסיוע בהכנת שיעורי הבית אחרי שעות הלימודים.
מרכז למידה – לקידום הישגיהם הלימודיים של תלמידי כיתות ג'- ו'.
חינוך לבריאות - פיתוח המודעות לחשיבותם של פעילות גופנית, תזונה נכונה ושילוב חוגים.
לימוד במרכז להב"ה - לימודי מיומנות המחשב בקורסים שנתיים בכיתות ג'-ד' ועוד."
מגוון רחב של תכניות
מה המוטו שלך כמנהלת?
"כמנהלת אני עושה דברים בדרך של הבנה, הדדיות שיתופיות וקח ותן. מבחינתי אהבת האדם, קבלה ושונות הם הדברים הכי חשובים כערך. תכונות אלו קיימות בצוות המורים ומחלחלת למטה. אני לא אדם שמנהל מלחמות או עושה יחסי ציבור בכל מחיר ובכלל, וממול זה, אני בהחלט אדם עם עקרונות שלא מוותר. בעיניי, כל אדם יכול להצליח אם תינתן לו תשתית נכונה והזדמנות שווה.
כמנהלת, לכל ילד מגיעה הזדמנות ללא הבדלי רקע או קבוצת השתייכות, לכולם בלי יוצא מן הכלל מגיעה הזדמנות לחינוך שווה. צוות ביה"ס ואני עושים הכל בכדי לייצר הזדמנויות כאלה בתוך ביה"ס, גם אם צריך לייצר עבור ילד בודד מסלול מיוחד עבורו נעשה זאת בכדי שיצליח. התפיסה ההומאנית, הוליסטית וסוציאלית שלנו הן לא מילים באוויר, החשיבות בעינינו לראות כל ילד במכלול שלו, ילד מגיע עם חוויות מכל מקום, דעות משלו, דעות קדומות, הישגים, חולשות, חוזקות ומביא את זה לביה"ס וצריך להתייחס לכך.
את כל התלמידים בביה"ס אני מכירה באופן אישי, אני בקשר עם ההורים, לעיתים אני עורכת ביקורי בית וקשובה לכל עניין מהקטן ביותר ועד המורכב.
בכל בוקר אני מגיעה בשעה 08:00 ואמורה ללכת הביתה בשעה 15:30 אבל, זה לא קורה יש ימים שאני עד השעה 19:00 או 22:00, יש כל הזמן דברים שצריך לעשות ולהספיק.
לתפיסתי, בכל מקום שאני יכולה לסייע לקהילה בעיר בנושאים כלליים אני שמחה לעשות. מבנה ביה"ס הפך למשאב ותרומה לקהילה כמו: קן תנועת 'הנוער העובד והלומד' עורך את הפעילות שלו בבית הספר וכחלק מהחוויה של התלמידים בכך שהם מעבירים שיעורים בנושאים ערכיים לכיתות ד'-ו', משתלבים בטקסים של בית הספר והם חלק בלתי נפרד מאיתנו.
כמו כן, המקהלה הייצוגית של בית שמש, שנגזר עליה להסגר כי אין אפשרות לממן אותם, עורכים את החזרות במבנה ביה"ס וללא תשלום, ואלו רק חלק מדוגמאות רבות שכולנו עושים למען הקהילה והחברה."
להבנתי, ארבעת ילדייך למדו בבית הספר ושני ילדייך הקטנים עדיין לומדים בו, ספרי מעט על הדינאמיקה והיכן עובר הגבול בין אימא ומנהלת?
"הגבול עובר היכן ששמים אותו. בגלל ההיכרות ורוח בית הספר הילדים שלי נמצאים במקום הכי טוב, אני שמחה מאוד שילדיי לומדים כאן איתי. כשלא עושים עניין הדברים מתקבלים באופן טבעי כך הכל פחות מורכב. ילדים של הצוות החינוכי גם למדו כאן וביחד קבענו את הגבול. בביה"ס הם תלמידים מן המניין. ברור שאי אפשר להתנתק מהעובדה שאני אימא שלהם, הם יודעים את המסגרת של כל התלמידים ואולי אפילו יותר. ביחד עם המורות השיח על ילדיי נעשה בהסכמה אחה"צ. יורם בן זוגי, מנהל מול המורות את השיח מתוך הבנה שלילדיי יש שני הורים מלבד העובדה שאני עסוקה בכלל התלמידים. כצוות שמנו את הגבול, אף תלמיד לא מגיע אליי ואומר לי: "הילד שלך.." הוא מכיר את הכתובת שזו המחנכת ואין שום איום כי הוא לא קיים.
בביה"ס אנחנו שומרים כל הזמן על הגבול, המורים הם לא חברים של התלמידים, מאחר והגבול היטשטש. תלמיד קורה למורה "המורה", יש סמכות והיא למען הילדים, כאשר מורה נכנס לכיתה הילדים קמים. הדברים מאוד ברורים ומתקיימים בפועל.
אני כל הזמן מדגישה כי לפני הכל אני אימא ורק אחר כך מנהלת. חברים של ילדיי תומר וכפיר שמגיעים אלינו הביתה, אני מקבלת אותם עם פיג'מה או סינר ומכינה אוכל כשאר האימהות, הם קוראים לי גם בביתי 'המנהלת' קשה להם להשתחרר או לעשות הפרדה והעניין מובן לי.
אני יכולה לומר באופן הכי ברור כי אלמלא העזרה והתמיכה הגדולה של הוריי היקרים והאהובים ויורם בתמיכה העילאית והשוטפת לא הייתי מצליחה בתפקידי. העבודה סוחפת וקשה ונדרש לעשות הפרדה והרבה פעמים צריך להזכיר לי כי לא תמיד אני זוכרת.."
בית ספר מצטיין
ספרי על הישגיי ביה"ס והפרסים שקצר?
"פרס החינוך הארצי תשע"ה – בכל הפרמטרים כמו: פדגוגיה, אקלים, חברה, הישגים, קהילתיות, קבלה הכלה ועוד.
קידום הישגים לימודיים תשע"ד – פרס על השבחת איכות ההוראה הלמידה וההערכה, שהובילה לקידום ההישגים הלימודיים והאקלימיים, על מתן מענה לימודי מותאם ועל קידום שיח מיטבי לימודי.
הצטיינות ארצית חברתית בתחום שגרירי מפתח הלב במשך 4 שנים ברציפות: תשע"ד, תשע"ג, תשע"ב - פרס על הצטיינות בתוכנית שגרירים.
פרס תרבות ישראל ומורשתו תשע"ב – על יצירת מרקם ייחודי שבו בא לידי ביטוי המגוון התרבותי-יהודי של תלמידיו."
ביה"ס זכה בהרבה פרסים חינוכיים ברמה המחוזית והארצית. פרס ארצי מעבר להיותו מכובד, נוסך גאווה והישגי הוא גם פרס כספי. מסתבר, כי ביה"ס כפנינת חמד במבנה ישן שמבחוץ אינו עושה רושם – מרשים בכל פרמטר ערכי כחינוכי.
מה משמח אותך?
"אני אוהבת את הבית שלי ושמחה להיות בו עם המשפחה שלי, אני שמחה לראות את ילדיי גדלים ומתפתחים. אני מגיעה בשמחה בכל יום לבית הספר כמקום עבודתי, וברגע שאפסיק להרגיש כך לא אהיה."
מה מעציב אותך?
"עוולות. לדעת שפוגעים באנשים. דברים שאינם תלויים בילדים והם הנפגעים העיקריים. לראות משפחות במצב סוציו אקונומי קשה. למרות שבין כותלי ביה"ס אנחנו עושים הכל בכדי שילדים לא ירגישו בהבדל ובתחושה."
מנגנים, רוקדים ושרים
ולסיום תרצי להוסיף משהו?
"ההצלחה של בית הספר היא של צוות מסור, מיומן ומקצועי שעובד סביב השעון ולא נח לרגע. ביחד אנו מסמנים מטרות ומשימות ומבצעים אותן אחת לאחת לטובת הילדים ולהעשרתם. אציין לשבח את מפקחת בית הספר שרון שני שמלווה אותנו לאורך כל הדרך ובכל עת מתוך אמונה והערכה. וכולי תקווה שהעשייה הברוכה תמשיך ואת תוצאותיה נקטוף בהווה ובשנים הבאות.
בעיניי המילה 'אני' היא: אהוב – נחוץ – יכול. הדרך להצלחה עוברת דרך מילה זו, ילד אהוב מרגיש נחוץ ויכול להגיע להיכן שיחפוץ, בסיס קיומנו להיות אהובים נחוצים ובעיקר יכולים. תודה רבה!"
לא נעים להודות אך מעולם לא ביקרתי בביה"ס ז'בוטינסקי. משך השנים שמעתי על הישגיו ועל הצוות החינוכי המדהים בהקשרים שונים, (וגם לאור העובדה שהאחיינית (האהובה) שלי לומדת שם. ברכה כאישה צעירה, נמרצת ובעיקר מוכשרת הביאה את הישגי ביה"ס לרמות גבוהות ולגאוות העיר. מצער אותי לחשוב שעם קבלת פרס מצוינות ארצי, ראש הרשות והממונה על החינוך לא התקשרו לברך. ואציין שאת עניין זה לא ציינה בפניי ברכה כמנהלת, שמעתי על כך בדלת האחורית. חבל. מנהלים ומחנכים כדוגמתה צריך להוקיר ולשמר בכל דרך אפשרית. כתושבת העיר, אני גאה בה ובצוות המורים על חינוך 'אחר' תוך ערכים לימודיים והישגי מצוינות ברמה הארצית ובכלל. יישר כוח גדול!!