האם ייתכן שרופאי עיניים מומחים, חלקם בעלי תואר פרופסור, לא יזהו מחלת עיניים ידועה ומסוכנת לאורך 4 שנים רצופות, ובכך יגרמו למעשה לעיוורונה של המטופלת? טענה זו עולה מתביעה, אותה הגישו עוה"ד רפאל אלמוג ורותם ציוני, בשם אישה, שעבדה עד לאובדן ראייתה, וכעת, על פי הנטען, הפכה לשבר כלי.
על פי התביעה, האישה אובחנה עוד בילדותה כסובלת ממחלה בקרנית העין (קרטוקונוס), אולם מחלה זו לא פגעה בתפקודה ובראייתה, והיא ניהלה חיים רגילים ותפקדה ללא קושי. עם השנים, כך על פי הנטען, החלה האישה לסבול מעיניים אדומות וכואבות, מלחץ בעיניים ומשיבושי ראייה.
בשנת 2016 פנתה האישה למרפאה ולאחר טיפול קצר, הועלה חשד שהיא סובלת מאובאיטיס, מחלה דלקתית, מסוכנת ביותר העלולה לגרום לעיוורון, המתאפיינת בצמיחה פראית של כלי דם בסמוך לרשתית, ואשר פוגעת באובאה (ענביה, השכבה הכהה של קשתית העין).
האישה הופנתה לבית חולים לשם אבחון והמשך טיפול. אך דווקא שם, כך נטען בתביעה, הרופאים נמנעו מלשלוח את האישה למיפוי קרקעית העין (OCT), שבשלב זה היה עשוי להקל על אבחון מחלתה, ולאפשר להתחיל טיפול שהיה מציל את ראייתה.
חרף כך, לדברי עו"ד אלמוג, הרופאים המטפלים טענו בפני האישה שאין הרבה מה לעשות במצבה, הסתפקו במתן משחות וסטרואידים ונמנעו מלשלוח אותה לבצע בירורים ובדיקות יסודיות יותר.
התביעה מתארת כיצד לאורך 4 שנים כמעט, הגיעה האישה לבדיקות חוזרות ונשנות אצל רופאי עיניים בקופת חולים ובאופן פרטי, אך אף אחד מהמומחים לא אבחן את מחלתה בשמה, ולא שלח אותה לטיפול הולם. עוד מתואר, כיצד ראייתה בעין שמאל הלכה והתדרדרה עד לכדי עיוורון, וכיצד המחלה תקפה גם את עינה הימנית.
רק בשנת 2020, ארבע שנים תמימות לאחר שהחלה להתלונן על מחלתה, וכשהיא על סף איבוד הראייה גם בעין ימין, פנתה התובעת לייעוץ פרטי אצל מומחה למחלות עיניים, אשר אבחן את מחלתה. רק בשלב זה, כך נטען, טופלה התובעת, לראשונה בזריקה, אולם היה זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.
בהמשך, בניסיון להציל את ראייתה בעין ימין, טופלה התובעת בזריקות נוספות, אך בשל השיהוי הניכר באבחון ובטיפול, ראייתה הוסיפה להתדרדר עד לכדי עיוורון מוחלט בשתי עיניה, איתו היא תיאלץ להתמודד כל ימי חייה.
אל התביעה צורפה חוות דעת של מומחה למחלות עיניים פרופ' יצחק בן סירה, שקבע, כי הטיפול בתובעת היה רשלני ביותר, מעיד על חוסר עדכניות של הרופאים המטפלים, ולמעשה הטיפול הלקוי הוא זה שגרם באופן ישיר לעיוורונה של התובעת.
לדברי פרופ' בן סירה, מאחר שהתובעת לא נשלחה לבצע בדיקות יסודיות, לא אובחנה אצלה מחלה קשה, "ישנה-חדשה", כשזו תקפה את עינה השמאלית, ולפיכך המחלה גם לא טופלה.
לדברי פרופ' בן סירה, מדובר במחלה, או בסינדרום של מספר מחלות, שזוהו במהלך העשור האחרון, בזכות הקידמה הטכנולוגית של אמצעי ההדמיה.
מחלה זו, לדבריו, היא איחוד של מספר מחלות לסינדרום שנקרא נקראת PDS (Pachychoroid Disease Spectrum), שבסדר חומרה עולה, גורם למספר מחלות רשתית קשות. המחלה, לדבריו, פוגעת גם בצעירים, וידוע כי היא פוגעת בשתי העיניים.
לדברי פרופ' בן סירה, הרופאים שטיפלו בתובעת, כולל מומחים ופרופסורים בתחום הרשתית, לא זיהו את המחלה בשמה המפורש. לדבריו, ברשומות הרפואיות של קופת החולים לא מופיע שם המחלה, PDS, וזאת אף על פי שהיא כבר הייתה מוכרת היטב בשנים הנדונות.
"לדעתי, לפחות מתחילת שנת 2018, המחלה 'החדשה' הייתה חייבת להיות מוכרת לכל רופא עיניים בישראל, קל וחומר למומחי רשתית בקופת חולים", טוען פרופ' בן סירה בחוות דעתו.
לדבריו, הטיפול המקובל במחלה זו, כמו גם במחלה הישנה, הוא טיפול PDT (Photodynamic Therapy) וזריקות חודשיות, וכמו כן נדרש מעקב הדמייתי חודשי.
עוד קבע פרופ' בן סירה בחוות דעתו, כי צמיחת כלי דם מתחת לרשתית, מכל סיבה שהיא, ניתנת לעצירה, ובתנאי שמבוצעים המהלכים הרפואיים הנכונים בזמן. יתרה מכך, לדבריו, טיפולים אלה אפילו עשויים לשפר את איכות הראייה. "מהלכים רפואיים אלה לא בוצעו בזמן הנכון ובצורה המיטבית ותרמו לכך שהתובעת הגיעה למצבה הנוכחי העגום", דברי פרופ' בן סירה.
עוד קבע פרופ' בן סירה, כי אילו היה מבוצע בתובעת טיפול PDT, משולב או בודד, לאחר שראייתה בעינה השמאלית כבר נפגעה, מצבה היה מתייצב. לדבריו, אילו התובעת הייתה מטופלת בזריקות בעינה השמאלית, הדבר היה מחייב מעקב רציף וחודשי בבדיקות הדמיה (OCT) בשתי העיניים, ובמקרה כזה, תחילת המחלה בעין ימין הייתה מאובחנת הרבה לפני שנפגעה בה הראייה.
את חוות דעתו מסכם פרופ' בן סירה: "בעידן המידע האלקטרוני הנגיש, חשוב שרופא יהיה בקיא בספרות הרפואית העדכנית. נראה לי בלתי סביר, שרופא לא יכיר מידע על כל מחלה שהיא בתחומו.
התובעת טופלה על ידי רופאים מומחים, פרופסורים, שלא אבחנו במדויק את מחלתה ולא היו מעודכנים בדרכי הטיפול הרצויות למחלתה, ולא העניקו לה את הטיפול המתאים. לרוע מזלה של התובעת, המחלה הספיקה לתקוף את מרכזי הרשתיות בשתי העיניים לפני שהתגלתה, ולכן גם הטיפול שלבסוף קיבלה (באיחור ניכר) לא היה בו כדי לעצור את המחלה".
לדברי עו"ד אלמוג, טרם האירועים, הייתה התובעת אישה בריאה, עצמאית ופעילה, שטיפלה במסירות בילדיה. עתה, לדבריו, עקב רשלנות הרופאים, היא הפכה עיוורת בשתי עיניה, וחייה השתנו מן הקצה אל הקצה. היא נאלצה להפסיק לעבוד והפכה תלויה לחלוטין בעזרת הזולת.
בתביעה, אותה הגישו עו"ד אלמוג וציוני בימים אלה לבית משפט השלום בתל אביב, הוא מבקש לפצות את התובעת, בשל נזקי גוף עקב רשלנות רפואית, בסכום המקסימלי שבסמכותו של בית המשפט (עד 2.5 מיליון שקלים). טרם הוגש כתב הגנה.
עו"ד רפאל אלמוג https://www.rlaw.co.il הינו בעלים של משרד עורכי דין, המתמחה בביטוח, נזיקין ורשלנות רפואי