בתחיל הפרשה נלחמים בני ישראל במדין. הם חוזרים עמוסי שלל. אך מה עושים עם כלים ששימוש עובדי עבודה זרה?
אלעזר הכהן נותן את הפתרון. "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה: זאת חחוקת התורה אשר ציווה ה' את משה. אך את הזהב ואת הכסף, את הנחושת, את הברזל, את הבדיל ואת העופרת. כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נידה יתחטא, וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים" (במדבר ל"א, כ"א-כ"ג).
כלי הזקוק להכשרה יש לנקותו, לשפשף את הלכלוך ולהסיר ממנו את החלודה לפני ההגעלה, שנאמר "אך את...." - רק את הכלי לבדו יש להגעיל ללא תוספות. לאחר ניקיונו יש להכשיר כל כלי לפי תשמישו. כלי שהדרך להשתמש בו באש - יש להעבירו באש; כלי שהדרך להשתמש בו ברותחים - יש להכשירו ברותחים.
אמר ה'חפץ חיים' בפירושו על התורה: כך צריכה להיות גם טהרת בני אדם המבקשים לחזור בתשובה. ראשית, יש להעביר את חלודת העוונות על ידי תשובה, חרטה על העבר וקבלה על העתיד שלא לשוב אל החטא. לאחר מכן יש לעשות תשובה באותה התלהבות שבה נעשתה העבירה ולתקן באותו איבר שנכשל בו, כגון אם נכשל בלשון הרע - יעסוק בתורה.
לסיכום, עיקר הכשר האדם הוא על ידי התורה, כי היא מכשרתו ומטהרתו.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע"א, תמוז תשע"ג, עמ' 252.
