במרכז הפרשה: בלעם הרשע נשכר על ידי בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל. הקדוש ברוך הוא שם מילים בפיו ובמקום לקלל - בירך. הפרשה מסתיימת באירוע לא פשוט עבור עם ישראל.
הפטרת השבת היא מתוך ספר מיכה והיא נבחרה מכיוון שמופיע בה הפסוק "עמי זכור נא מה יעץבלק מל מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השיטים ועד הגלגל, למען דעת צדקות ה'". (ו', ה').
על משמעות המילים בפסוק - במשל הבא.
מעשה בבן כפר שהתעשר ועלה לגדולה עד שהיו ברשותו אוצרות תבואה ודגן, רפתות בקר וצאן לרוב. לשמירה העמיד באחוזתו כלב אימתני שהטיל את חיתתו על הסביבה.
באחד הימים לקח הכפרי מלמד לבניו. המלמד היה עירוני תמים שמימיו לא ראה כלב. כאשר הבחין בכלב, הנתון בשלשלת ברזל כבדה, זרק לפניו חתיכת מאכל והכלב כרכר לפניו בחדווה. נכמרו רחמיו עליו ובבואו לבית הכפרי, אמר המלמד: הלא כלב זה הוא בעל אופי נהדר, מדוע אתה קושרו בשלשלת? אמר לו הכפרי: כלב זה הוא מזיק נורא ואיום, אוי לי ואוי לעולם אם אשחרר אותו מרצועתו. אך המלמד לא השתכנע.
צחק הכפרי בליבו על תמימותו של המלמד. כשהגיעה עת ערב, התיר את רצועת הכלב ונפרד מן המלמד בחביבות... שנים רבות לא הצליחו בני הכפר לשכוח את זעקותיו המחרידות של המלמד, כאשר נס על נפשו מאימת החיה בעלת השיניים החשופות. ברגע האחרון נחלץ לעזרתו הכפרי, שעמד נכון בעוד מועד. המלמד הבין ברגע אחד את מה שלא הבין במשך יום שלם.
והנמשל...
"עמי זכור נא" - זכור נא עמי ממי הצלתיך. אתה לא ראית את רעתו ואת אכזריותו, כי בבואו לפניכם בירככם ושיבחכם, עד שהיה נדמה בעיניכם כאדם חביב ונחמד, אך אני קשרתי את פיו...
"זכור נא... ומה ענה אותו בלעם בן בעור מהשיטים ועד הגלגל" - אם תרצו לדעת את רוע מעלליו, זכרו כי ברגע אחד שבו שחררתי את חרצובות לשונו, הפיל מכם עשרים וארבעה אלף איש, לאחר שיעץ לבלק להחטיא את ישראל בבנות מואב.
"למען דעת צדקות ה'" - בזאת תדעו את החסד שעשיתי עמכם בעוצרי את בלעם מלקללכם.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע"א, תמוז תשע"ג, עמ' 115.
