מאת: אתי בן עמי - סויסה
צבי צמרת, בעל דוקטורט בתחום החינוך, היסטוריון בתולדות הציונות ומדינת ישראל. קורות חייו שזורים בחיי המדינה ומלאי עלילות. סיפור חייו מעניין וקשור בעבותות במורשת הארץ, תרומתו בגיל 70, כסופר וכאיש עשייה, הם חלק מההיסטוריה של עם ישראל ותחום התמחותו. סופר שכתב ופרסם אלפי מאמרים. תושב העיר, בחר לגור בה כפריפריה ומתוך ציונות. ראיון על בית שמש, בחירות לממשלה ויחסים בין חרדים לחילונים מאז ועד היום..
צמרת, ביום רביעי האחרון חגג 70, נולד והתחנך בנתניה עד גיל 18, למשפחה מעוטת יכולת, הוריו עלו לארץ מתוך ציונות בסוף שנות ה- 20, והכשירו עצמם לעבוד בחציבת אבנים. אביו עבד כפועל בניין, עד שחלה ואימו נאלצה לפרנס כעוזרת בית. היא נפטרה לפני כ- 50 שנה בגיל מאוד צעיר ואת שם משפחתו – בילינסקי, הוא שינה לשם אימו – צמרת. הוא התגייס לנחל והוכשר כרכז גרעין שבחר והתעקש להיות בגבול הסורי. הפך לחבר בקיבוץ האון שממזרח לכינרת. עזב את הקיבוץ לטובת לימודים באוניברסיטה העברית במסלול חינוך ופילוסופיה, לאחר שנתיים סיים תואר ראשון, והחל את התואר השני. במקביל, הוצע לו להיות מנהל ביה"ס התיכון במדרשת שדה בוקר והוא רק בן 25, המנהל הצעיר ביותר בארץ. לאחריו המשיך את לימודי התואר השני. בתום מלחמת יום כיפור יזם, הקים וניהל את מלי"ץ – מכונים לחינוך יהודי ציוני, כ- 15 מכונים שנפרסו בכל חלקי הארץ וחינכו כ- 30 אלף בני נוער בשנה. לאחר 4 שנים הרגיש כי אי אפשר רק לדבר ציונות, אלא ליישמה, עבר עם רעייתו וביתו הבכורה לקריית שמונה, שם ניהל את ביה"ס התיכון המקיף יותר מ- 6 שנים. כשיצא לשנת שבתון, הוצע לו לנהל את 'יד בן צבי', צמרת ניהל משך 26 שנים את 'יד בן צבי', בכהונתו הוצאו כ- 700 ספרים, ייזמו מאות פרויקטים מחקריים, סמינרים, פסטיבלים, מרתון סיורים בירושלים ועוד. בשנת 2010, נשלף ע"י ד"ר שמשון שושני, שהיה יו"ר הועד המנהל של 'יד בן צבי', לתפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. תפקיד אחראי ביותר שחלש על כל תכניות הלימודים ומערך הבחינות של כלל המגזרים והגילאים, כתפקיד חינוכי הבכיר ביותר.
לאחר שנתיים פרש לפנסיה וכהגדרתו אלו היו השנתיים הקשות ביותר בחייו. בשנים האחרונות ועד היום חזר ללמד בבינתחומי בהרצלייה, במכללת הרצוג בישוב אלון שבות, ובשערי משפט בהוד השרון.
צבי צמרת
מתי הגעת לגור בבית שמש ומדוע?
"בשנת 1990. עבדתי בירושלים וחיפשתי לגור בעיירת פיתוח מתוך ציונות ולא בירושלים, לכן באנו לגור כאן."
אתה עוסק בדברים חשובים, מה מכל עיסוקך הוא המניע הגדול?
"המניע העיקרי שלי הוא הרצון לשפר את החברה במדינת ישראל. הכלים לשפר הם קודם כל חינוך, וגם פעילות ציבורית אחרת שאני עוסק בה. עד היום לימדתי בערך כעשרת אלפים סטודנטים, הרצתי אלפי פעמים וכתבתי ואני עדיין כותב."
בעשייתך מה אתה אוהב במיוחד?
"אוהב במיוחד אנשים, ובעיקר אנשים מכל גווני הקשת. בשנת 87' לפני שנפתח מסך הברזל נסעתי במשלחת הראשונה לברית המועצות. קיימנו יריד ספרים בינלאומי וכ-50 אלף יהודים מכל רחבי המדינה הגיעו, חלקם טסו 10 שעות בכדי לפגוש אותנו. בבית שמש מתגוררות משפחות שעלו ארצה בעקבות ביקורי שם.."
האם אתה מודע לנעשה בבית שמש בכל האספקטים?
"אני מודע וכואב. כואב לי שאין מספיק הידברות, כל צד מנסה לאכול את כל העוגה. כואב לי שהניהול משאיר שורה של בעיות יסוד שאין מי שמטפל בהם. אחת הדוגמאות קשורה לתחבורה ולכביש הכניסה לבית שמש, דוגמא נוספת קשורה לחוסר דאגה מספקת לפעילות בני נוער בעיקר בימי שישי שבת, דוגמא זועקת היא ניקיון העיר.. ראי ערך השביל מעבר לביתי ולרח' רזיאל, שנים לא ניקו שם!"
אתה חבר בשולחן העגול בבית שמש, כיצד הגעת אליו והאם ישנם הישגים?
"הגעתי לשולחן העגול כי אילן גאל דור הזמין אותי. הגעתי באופן מאוד טבעי כנושא שאני עוסק בו שנים רבות. נתחיל בזה שנוצרה בין חברי השולחן היכרות מאוד קרובה ועמוקה, בין דמויות מרכזיות מכל המגזרים. העובדה שלא פתרנו הרבה בעיות קשור לכך שפתרון מחייב שותפות גדולה יותר של המערכת הפוליטית. פתרנו דברים חלקיים, ובסה"כ אני חושב שהשולחן העגול חשוב מאוד."
איך קרה שעמדת בראש ועדת כביש בר אילן?
"הייתי בין מקימי מכון מליץ – לחינוך יהודי ציוני. יחידה משותפת בראשית שנות ה- 70 לדתיים וחילונים. בצוות שלי באחד המכונים חנן פורת ז"ל, במקום אחר ממר"צ בני טמקין, שתי קצוות, פעלנו במשותף ובאחדות מופלאה. ערכנו סמינרים בבתי ספר מכל הארץ. בתחומים אחרים הייתי מעורב בחוג שעסק בכל גדולי ההלכה יחד עם הרב עמיטל, ליכטנשטיין ורבינוביץ’ שנקרא הגות, ודן בכל השאלות בין דת ומדינה. היה פעם עיתון שנקרא 'פתחים' שבין חברי המערכת שלו היה מרטין בובר, הוגו ברגמן, אבא קובנר, הרב דוד הרטמן ועוד, אני הייתי הינוקא במערכת.
הסיפור הגדול היה שבפעם הראשונה שביהמ"ש העליון עצר את הדיונים וביקש מוועדה ציבורית לפתור את הבעיה בכביש בר אילן בירושלים. מחלוקת שנמשכה 13 שנים, כל שבת היו מהומות ברחוב בר אילן שהבאישו את ריחה של ירושלים בכל מקום בעולם. עמדתי בראש וועדה שהציעה לביהמ"ש העליון פתרון שאפשר לנסוע בכביש רק בשעות שאינן שעות התפילה, נסיעה בכל השעות האחרות במהלך השבת. פתרון זה התקבל בעקבותיו נפתרו בעיות מסובכות באותו זמן."
יש לך חברים בעיר?
"בהחלט כן אבל הם לא רבים."
במהלך הראיון הבנתי מצמרת כי יש לו חברים רבים מכל הקשת והרבדים, כולל פוליטיקאים, הוא באמת איש של אנשים (למרות שאינו עושה רושם כזה. א.ב.ס) אחד החברים הקרובים ביותר אליו היה הרב פרומן ז"ל, הם אהבו אחד את השני אהבת נפש.
מה מידת המעורבות שלך בעשייה בעיר, יש לך קשר לתחום החינוך בבית שמש?
"אין לי עשייה רבה בעיר מלבד השולחן העגול. אני לא בתפקיד מרכזי כמו שהייתי בקריית שמונה כשניהלתי את התיכון. אני פעיל יותר ברמה הארצית והרבה פחות במקומית."
האם נפגשת עם ראש העיר?
"רה"ע ואנוכי מכירים, נפגשנו מעט מאוד. אישית מעולם לא נפגשנו בארבע עיניים. הוא התארח בשולחן העגול ושוחחנו מעט, מעבר לכך כלום."
מה בית שמש בעינייך?
"באתי לגור בבית שמש כשהייתה עיירת פיתוח, מתוך מגמה שהכרתי מירוחם ומקרית שמונה. לקהילתיות החמה והנעימה שאני מתחבר אליה. בבית שמש אני לא מרגיש את זה. כשהגענו לגור בעיר היא מנתה 15 אלף תושבים והיום היא ממש עיר ענקית. מסתבר, כשאתה עובד מחוץ למקום אתה מעורב פחות. בית שמש הפכה עבורי בהרבה מובנים לעיר שממנה אני יוצא ובא."
מה דעתך על כל שהמדינה בעוד פחות מחודש הולכת שוב לבחירות?
"לא הייתה שום ברירה. כשהיו שרים בתוך הממשלה שעמדתם הייתה לחלוטין שונה, חתרו תחת ראש הממשלה והשמיצו אותו, לא הייתה ברירה אחרת כממשלה בלתי אפשרית. הצרה היא שאני חושב שזה מה שיקרה אחרי הבחירות. הנקודה היא שאנחנו לא יודעים לבחור ולתת למי שבחרנו לנהל. היו ביטויים איומים אחד על השני, ולצערי, גם בזמן מלחמה, מה שלא קרה בשום מדינה בעולם."
סופר ואיש עשייה
כחברה ובעינייך מה סוגיה בוערת יותר כלכלית-חברתית או הבעיה הביטחונית כקיומית, למרות ששתיהן קיומיות?
"הסוגיה הקשה ביותר כבר שנים רבות: שלום ומלחמה. כל התהפוכות במזרח התיכון כולל הסיפור של אירן, אש"ף, חיזבאללה והמהפכות בסוריה ומצרים, הם מוכרחות להיות בראש הדאגות שלנו. במקביל, אני מאוד מאוד מוטרד מהשחיתות בארץ ומהפערים הגדולים. למשל הבוקר שמעתי בכאב שדני דנקנר משתחרר מהכלא. לדעתי, עבריינים משלמים אצלנו פחות מידיי, ואנשים בתחתית הסולם משלמים לאין ערוך. אנחנו נזכרים ביירי עלינו רק כשמתחילים לירות בנו. נושא שמאוד מטריד אותי הוא חברות כ"א והפרטות. אנחנו מוכרים את עצמנו לדעת ומשאירים עבדים בתוכנו. הנושא של החינוך מאוד מטריד. שבמערכת הבחירות הזו איש או מפלגה לא מדבר על חינוך. איש לא מדבר על משכורות המורים שכל כך נמוכות, שטובי האנשים מסרבים ללכת לתחום, איש לא מדבר על כ- 20 אלף מורים שמועסקים ע"י חברות כ"א. איש לא מדבר על כך שתלמידים מסיימים את ביה"ס אחרי 12 שנים והידע הבסיסי שלהם דל להחריד."
כהיסטוריון וכמחנך מה מידת החשיבות להעצמת תחום החינוך?
"החשיבות עצמה. בן גוריון באמצע מלחמת יום העצמאות קבע חוק חינוך חובה חינם. עם הספר הדבר הכי חשוב זה בית הספר. ואני אומר אותו הדבר. כל הקיום שלנו תלוי בערכיות ובמצוינות ובדאגה לכל חלקי האוכלוסייה והקטנת הפערים בתוכה. באמצעות חינוך אמרתי ערכיות, קשור למכינות קדם צבאיות, קשור לתנועות הנוער, קשור לחינוך בלתי פורמאלי. מצוינות כל הכשרה למדע ולימודים גבוהים הכל קשור בחינוך. לחימה בפערים חלקם מתחיל בבתי הספר כבר בתחילת הדרך, השאלה היא איך מתגברים עליהם?"
מה ההישג המשמעותי שלך בתחום החינוך / האקדמיה?
"הכל חשוב אולם, התקופה שאני זוכר בגעגועים היא ביה"ס התיכון בקרית שמונה, כתקופה מאוד משמעותית עבורי. וכמובן 'יד בן צבי' שהוא מוסד חינוכי."
מה משמח אותך?
"הנכדים שלי ושקט ושלווה בארץ."
מה מעציב אותך?
"אמצעי התקשורת והדאגה שלהם שכל הזמן נחשוב רק על הסחי. יחד עם זאת אני מודה להם שחשפו שחיתויות מאוד משמעותיות ואני מתפלל שהמושחתים ישלמו כפל כפליים."
מה מצחיק אותך?
"אני מאוד אוהב ועוסק בזה הרבה – שעשועי לשון. אהבתי את אורי אורבך ז"ל, שהיה בן 20 לו ולג'קי לוי הייתה תכנית הם היו נפלאים, כי אני חושב שאין דבר יותר רציני מהומור.."
מה אתה עושה בשעות הפנאי אם יש לך כאלו?
"קורא וכותב. אני כרגע עורך 2 קבצים שנמצאים ממש בעבודה האחרונה. האחד – העשור הרביעי, תולדות מדינת ישראל בשנים – 1977-88, לאחר המהפך, עם פרופ' יחיעם וייץ.
והשני – גוש עציון, שאני עורך ביחד עם ד"ר מרדכי נאור. שני הקבצים יצאו לאור בקיץ הקרוב
כהיסטוריון, היכן החל השבר הגדול ביחסים בין חילוניים לחרדים. מה לדעתך יקרה בתהליך השבר הזה פניו לאן?
"כהיסטוריון השבר החל לפני 250 שנה, היו תקופות הרבה הרבה יותר קשות. אנחנו שוכחים שהייתה כפיה אנטי דתית חריפה שגזרה פאות ואסרה על תלמידים להתפלל. כתבתי על זה 2 ספרים בראשית שנות ה- 50. שוכחים שפעם היו סערות על דברים שהיום נראים לנו מגוחכים כמו: בריכת שחיה מעורבת בירושלים ברח' עמק רפאים, או הסעות מירושלים לת"א בשבת. ממשלה התפרקה על רקע של מטבח כשר באונייה 'שלום' בשנת 1964. חייב לקרות שנבין שנועדנו לחיות ביחד ושנקבל אחד את השני, מתוך כבוד הדדי. ושמוכרחים להגיע למסקנה הזו. כמו שכבר קרה הנושא של שילוב בין עדתי אשכנזים ומזרחים, פעם זה נראה סוף העולם והיום אין כמעט משפחה בארץ שאין בתוכה אנשים מעדות שונות. ואני בסה"כ מאוד אופטימי."
ולבסוף, בית שמש בנקודת זמן זו לאן ואם יש לך טיפ להנהגת העיר?
"שימשיכו לעשות מאמץ להרחיב את הקואליציה, כי בסופו של דבר כשצד אחד שולט זה פוגע גם בו, ולטווח ארוך המחיר כבד."
חייבת וידוי. מאז ומעולם אני רוחשת כבוד גדול לאנשי אקדמיה שעוסקים במחקר. את ד"ר צמרת הכרתי מהתקשורת. בפעם הראשונה שפגשתי אותו היה לפני כמה חודשים באחד המפגשים בשולחן העגול, היה לי ברור שאעשה איתו ראיון. השבוע נפגשנו. ביתו וחדר עבודתו עמוס ספרים (ריח שאני אוהבת במיוחד) וכתבים מהעבר וההווה. הייתי לי תחושה בשיחות שהתקיימו בינינו כי ממרומי גילו הוא מבין ויודע שמחלוקות סופן להיפתר. כך בהתייחסות שלו לנעשה בעיר בין המגזרים השונים. לא מקרי שהראיון מסתיים במילה אופטימי. אז נדמה לי לאחר הראיון, כי יש על מי לסמוך. אם ד"ר צמרת אופטימי, מוטב גם לנו להיות. שבת שלום ומבורך!