הפסוק הראשון בפרשה מתאר את ייחוסו של קרח: "וייקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (במדבר, ט"ז, א'), אך ההמשך "בן יעקב" או "בן ישראל" לא נכתב, מפני שבעת היפרדו מן העולם ביקש יעקב אבינו "בסודם על תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי" (בראשית, מ"ט, ו') - אל יוזכר שמי - לא במחלוקתם של המרגלים ולא במחלוקתו של קרח.
נשאלת השאלה, וכי אם לא יוזכר שמו, הם לא יהיו צאצאיו?
ברם, רצה יעקב אבינו להקל במעונשם של צאצאיו שחטאו. ידוע ידע כי עונשו של החוטא שחונך בדרך גדול יותר מעונשו של חוטא שלא היו לו הורים ובני משפחה טובים שיחנכוהו, כי ככל ששורשו של החוטא נעלה וחשוב, כן גם התביעה נגדו כפולה ומכופלת, כפי שהוכיח ישעיהו הנביא את בני ישראל: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" (ישעיהו, נ"א, א'-ב') - הביטו אל הסלע שממנו נחצבתם ואל נקב הבור אשר יצאתם מנקרו - אברהם אבינו ושרה אמנו.
יעקב אבינו ביקש מהקדוש ברוך הוא, כי בכל זאת לא יענישם אלא עבור חטאיהם בלבד ולא יכלול בעונשם את עובדת היותם צאצאיו, שלא יוחמר עונשם (דרשות רבינו יוסף פיימר מסלוצק, עמ' קפ"ט).
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע', סיון תשע"ג, עמ' 272.
