אבי אור מנהל 'ברנקו וייס' לשעבר, בפוסט נוגע ללב לזכרו של מנהל 'ברנקו וייס אתגרי'- איתמר טס ז"ל שהלך השבוע לעולמו:
"איתמר אהוב, אם המלחמה בחושך היא הגברת האור הרי שהלך מאיתנו מאור גדול. היה ראוי שיצאו ברחובות העיר ויכריזו על הסתלקותו של אחד מגדולי הדור. ואיני אומר זאת כגוזמה שנאמרת על אדם שהלך לעולמו.
אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסין ושמים וארץ מגילות וכל בני האדם לבלרים אין מספיקין לכתוב תורה שלמדתי מאיתמר ולספר על מעלותיו. זכיתי לעבוד עם איתמר חמש שנים טובות.
בראיון הקבלה לאתגרי הוא שכנע אותי עד כמה הוא לא ראוי להיות רכז פדגוגי, שהוא לא מתאים שאני עושה טעות. דיי הופתעתי מהצגה עצמית שכזו, אבל כל מי שהכיר את איתמר יכול היה להבחין באמת שהוא מחזיק בה. לשמחתי איתמר לא הצליח לשכנע אותי.
במהלך חמש השנים הטובות צפיתי בהתנהלותו ונדמה היה לי שנוכחותו של איתמר בעולם הגשמי לא טבעית, כמו ישות אלוהית שאולצה לרדת לעולם החומר ולתקנו. במונחים קבליים.
הנשמות נעצבות כשהן נאלצות לרדת לעולם הגשמי, לעזוב את עולם האמת לעולם השקר. במונחים בודהיסטים ירדנו לעולם זהב טהור והמפגש עם הרוע הכאב השנאה והבלי העולם אילצו אותנו להתכסות במעטים שונים עד ששכחנו את הזהב הטהור שהגענו איתו לעולם. איתמר לא שכח הוא נשאר נאמן לאותה אמת. הוא לא התכסה בשכבות הגנה הוא האיר תמיד.
הקפדתי בפגישות האישיות בינינו לשוחח על פילוסופיה, הגות יהודית, ספרים ושירה. לוינס כמדומני היה הפילוסוף שאיתמר אהב לדבר עליו במיוחד. הרבנו לדבר על מושג "הפנים" שלו. הפנים שאומרות "לא" מאוד שברירי, הפנים בעירומם חושפות את הקריאה. רק אדם אתי יענה לקריאה זו, אדם ללא מוסר לא יגיב לפנייה זו. הוא תמיד דיבר על כך שאינו יכול להשיב פנים ריקם. הוא ראה קריאת פנים זאת כציווי לא כבחירה. ציווי זה הוביל אותו להיות האדם הטוטלי בעשיית הטוב לתלמידים, להורים, למורים וכל מי שפגש. במפגשים האישיים בינינו הפצרתי בו לא לעשות עבודה של אחרים רק להנחות איך לעשות. הוא האמין שאם יעשה יעשו אחריו אין לי ספק שהוא צדק.
כאנשי חינוך אנו עסוקים ביכולת שלנו להשפיע להפוך את העולם לטוב יותר , לצייד את התלמידים בכלים מדויקים ונכונים. רק לעיתים הנוכחות שלנו משפיעה על האחר. נוכחות של איתמר ציוותה להיות טובים יותר, לא יכולת להיות בנוכחותו ולעגל פינות שהרי מיד היה מחדדן. איתמר גרם לי להיות אדם טוב יותר ואני מניח שגם לרבים שפגשוהו.
איני יודע אם כולנו רקמה אנושית אחת אבל מיום חמישי עד היום נפלה עליי מרה שחורה לא אופיינית כזו, שלא יכולתי להרים את עצמי ולהגיע ללויה. אולי הרגשתי שחשוך יותר לא יודע. אני איאחז בציווי של איתמר להיות טובים יותר.יהי זכרו ברוך".
בתמונה איתמר טס ז"ל. פייסבוק אבי אור.