תערוכת הציורים של רות כהן, המוצגת באכסדרה של תיאטרון ירושלים, עוסקת בפנים הרבות והמגוונות של ההוויה הנשית כפי שהיא מתורגמת אל בדי הציור של רות.
בספרה 'אלות בכל אישה', מפנה ג'ין שינודה בולן את תשומת הלב לכך שנשים אינן מודעות להשפעתם של כוחות וארכיטיפים רבי עוצמה הפועלים בתוכן פנימה. ד"ר בולן מציגה שבעה טיפוסי אישיות, שבע אלות ארכיטיפיות שעמן יכולה כל אישה להזדהות ושבמבט בוחן בציוריה המגוונים של רות כהן ניתן לזהותן גם באישיותה וברבגוניותה: ארטמיס, אלת הציד והירח, מגלמת את הרוח הנשית העצמאית וההישגית; אתנה, אלת החוכמה והאומנות, מייצגת את האישה ההגיונית והבטוחה בעצמה; הסטיה, אלת האח, מגלמת את האישה הסבלנית והיציבה שאופפת אותה תחושה שלמות; הרה, אלת הנישואין; דמטר, אלת הדגן, מייצגת את הדחף של האישה לספק תמיכה גופנית, רגשית ורוחנית לילדיה; פרספונה, בתולת השאול, מבטאת את נטייתה של האישה לכניעות ולסבילות ואת הרצון לרצוי אחרים ולהיות רצויה על ידם; אפרודיטה, אלת האהבה והיופי, מזרזת נשים להגשים את יכולותיהן היצירתיות.
יצריות ויצירתיות, רציונליות ורגשיות, האישה האם, האישה הרעיה, המרפאה והכוהנת המחוברת לעולם הרוח - כל מגוון האיכויות לובשות ופושטות צורה על בדי הציור של רות כהן דרך מגוון של סגנונות ושל נושאים בהם היא עוסקת.
כך לדוגמה, בציורים של האם המניקה את עוללה ובאישה הבוגרת המתבוננת אל האופק מבעד לחלון, בוחרת היא בסגנון הציור הריאליסטי, בצבעים שקטים ומאופקים ובקומפוזיציה בנויה היטב שבה יש סדר וארגון והתכנסות פנימה.
בציור של החיזור והריקוד הזוגי יש שמחת חיים ויצריות המתפרצת דרך הצבעוניות והתנועה, במשיכות מכחול מהירות ובאווירה שמבטאת את רוח השובבות ואת הנעורים המתפרצים. בדיוקן העצמי עם הכתר על הראש, ישנו שילוב בין סגנונות - בין הריאליזם להפשטה - כאשר המבט של הדמות שכביכול פונה אל הצופה, מבטא בעצם התבוננות פנימה אל אישה היושבת במרכז, כתר לראשה והיא אישה בשלה היודעת מי היא ומה כוחה כמלכה-אם. כך גם הציור של כל המשפחה יחד האם והאב שמצוירים במרכז התמונה. האם במיוחד מסמלת את עמוד התווך שסביבו מתכנסת כל המשפחה, את העץ הנטוע היטב בקרקע וממנו צומחים הענפים והפירות. בציורים שבהם מופיעים ראשי חיות וליצנים, מופיעה דמות סוערת, שמאפשרת לעצמה לתת ביטוי ליצרים, לתשוקות, לחייתיות ולרוח השטות. אלה ציורים שבהם באים לידי ביטוי הלכי רוח וצדדים באישיותה של האומנית שהם פרועים ומשוחררים ממוסכמות חברתיות. בציורים אלה בולטים הצבעים החמים, צבעי האש, הגיוון הגדול של הטכניקות ומשיכות המכחול החופשיות. יש בהם אקספרסיביות רבה, נועזות ושמחה מתפרצת.
הריבוי כאמירה, הגיוון בבחירת הנושאים הלקוחים ממחזור חייה האישיים של האומנית, על אף שלקוחים הם מחייה שלה, יש בהם כדי לבטא אמירה אוניברסלית באשר לנשיות בכללותה.
אוצרת התערוכה: איילת אמוראי–בירן.
התערוכה תינעל ב-30.5.
תיאטרון ירושלים, רח' דוד מרכוס 20.
שעות ביקור בתערוכה: ראשון-חמישי 16:00-21:00, שישי 10:00-14:00, מוצ"ש עד 21:00.