מאת: אתי בן עמי סויסה/ פורטל 'שמשנט' אתר האינטרנט של בית שמש ומטה יהודה
רס"ל אייל שריקי ז"ל, 40, החל עבודתו בתחנת הכיבוי בבית שמש משנת 1998, עד ליום שפקדה אותו המחלה הארורה.
אייל שימש כמפקד צוות, פיקד והוביל אירועים רבים ביד רמה. השתתף בשריפה הגדולה בכרמל ואירועים נוספים ומורכבים.
אייל הותיר אחריו אישה - אורלי ו- 4 ילדים עידן, גל, אריאל ודניאל.
השאיר זיכרונות יפים
היה מפקד צוות אהוב ואמיץ
חבריו לוחמי האש מספרים על אייל
טפסר/מ ראובן יצחק – מפקד התחנה
"אייל החל את עבודתו בתחנת הכיבוי משנת 98, עוד כשהגיע לבחינות קליטה מתוך 50 מועמדים נבחרו 5 כאשר אייל היה הבולט שבהם.
אייל היה איש עשייה שלא ידע מנוח כבאי 24/7 במלוא מובן המילה.
בתקופות שהיינו כפופים לרשויות המקומיות, לא היו לנו תקציבים לתחזק את התחנה, והכבאיות עמדו תחת כיפת השמיים, גייס שריקי מיוזמתו, חומר גלם והקים במו ידיו את הסככות לכבאיות.
לאייל היו כישורים טכניים רבים אשר תרמו וחסכו רבות למערכת.
לאייל הייתה אישיות כובשת, לב רחב וחיוך תמידי על פניו. אוהב ואהוב על כולם, סייע רבות לחבריו בעבודה, אייל הותיר אחריו חלל גדול בתחנה ובליבנו. יהי זכרו ברוך."
.
טפסר/מ שלומי אוחיון סגן מפקד התחנה
"אייל היה איש של מתן בסתר ואהב לעזור לכולם. בעבודתנו אנו נתקלים במשפחות רבות אשר איבדו את ביתם כתוצאה משריפה. שריקי, היה תמיד נרתם לעזרתם מבחינה כספית וחומרית.
בחגים כאשר היה שומע שאין למשפחות לקיים את החג היה מיד מתארגן עם עוד חברים ודואג לאותם משפחות שיקיימו את החג בכבוד. זה היה אייל - אדם של נתינה עם לב ענק."
שלומי סעדון
"אייל נכנס לעבודה בשנת 98 חצי שנה אחריי. כבר אז זיהיתי חבר אמיתי והתחברנו. אפשר לומר על הרבה חברים שהם חברים, אבל אייל היה חבר מעבר. הוא מסוג האנשים שהיית רוצה איתך בכל שריפה, כאיש צוות הוא האדם שעליו סמכת שבשעת הצורך יציל אותך או את האזרח שהיה צריך את עזרתו. מאות שריפות היינו יחד ותמיד התעקש להיות זה שיהיה עם הסיגריה בפה, למרות העשן המזנק ביד וירוץ קדימה לעבר השריפה .
המאכלים שהכין לנו כשעבדנו יחד. התפעלנו ממנו איך בנה את ביתו במו ידיו. אייל היה וקשה לדבר עליו בלשון עבר, אדם נדיר מלח הארץ. כמו שאומרים על האנשים הכי טובים. יצאנו לבלות יחד, בכל דבר שהיינו צריכים אייל היה נכון לסייע ולעזור. כששמעתי על זה שאייל חלה, חשבתי ששוב זאת מתיחה של חברים, הרי איך יכול אדם גדול וחזק כמו אייל לחלות? וכשלבסוף האמנו אמרנו החוזק הנפשי והפיזי של אייל יגבר על זה. לפני כמה חודשים אייל פתאום הגיע עם קביים לחתונה של חבר, כל כך שמחנו הוא חייך, ישבנו, אכלנו, שתינו, עמדנו, רקדנו והוא עמד לידנו כמו בימים הטובים, זה נתן תקווה לעתיד. ואז פתאום שמענו את הבשורה הכי קשה שיכולתי לקבל שאייל הפסיד במערכה למחלה הקשה הזאת.., לי באופן אישי הוא יחסר מאוד מאוד כי היינו קרובים.
אייל כרגע נח ולא ממשיך לסבול וזאת הנחמה היחידה שלי מהעובדה שאייל לא איתנו. אייל תמיד יהיה בליבי. עברנו 17 שנים אכלנו, ישנו והתקלחנו יחד זה אומר ששליש מחיי ב- 17 שנים האחרונות היו עם אייל. הוא יחסר אך לא ישכח, אנחנו נמצא את הדרך להנציח את דרכו ודמותו."
קובי טובול
"אייל שריקי היקר, אין מילים שיגידו כמה צער ועצב נותרו עם לכתך מאיתנו בטרם עת. התחושה בליבנו שאיבדנו אח וחבר ולא רק לעבודה. העובדה שבתקופה הארוכה שבה היית חולה כמעט ולא נפגשנו איתך כי כיבדנו את רצונך רק הקשתה עלינו. רצינו להיות איתך ולעזור כמו שאתה ידעת לעזור לכול מי שביקש ומכול הלב.
גם אם היית צעיר ממני תמיד הסתכלתי עליך בהערצה, על כוח הרצון שהיה לך ועל כך שכשסימנת מטרה תמיד הגעת אליה גם אם הדרך הייתה קשה וארוכה.
לי באופן אישי, ולהרבה כבאים נשארו ממך זיכרונות יפים מימים של עבודה קשה באירועים ובשריפות, מרגעים של צחוק בחיי יומיום בתחנה, מבילויים משותפים מטיולים בארץ ובחו"ל, מחברות מיוחדת עם אדם מיוחד ויוצא מן הכלל שתמיד היה חיוך על פניו. הרבה שיחות משותפות היו לנו בהם התייעצנו, שיתפנו וצחקנו, לי זה יחסר מאוד. את הזיכרון האחרון המשותף לפני מחלתך, אני לוקח לטיול בברצלונה שבמשך שבוע שלם היינו ביחד כמעט בכול מקום חווינו חוויות משותפות. צחקנו ונהנינו למרות שכבר אז לא הרגשת טוב לא נתת לאף אחד להרגיש או לדעת. משפחת הכבאים איבדה בן יקר אותו נזכור לעולם כאדם ישר, הגון, דעתני וחזק. אני גאה שהיה לי הכבוד והעונג לעבוד איתך, ולהימנות על חבריך הקרובים."
יוסי אסרף
"אייל, לוחם וחבר. דרכנו נפגשו לפני כ – 17 שנים, הגענו יחד למבחני מיון וגיבוש לתפקיד לוחמי אש. כבר אז הגעת כלוחם מנוסה, צנחן אמתי, עם חיוך מיוחד השייך רק לך.
צלחנו את הגיבוש ועברנו יחד קורס כבאים בסיסי ובהמשך קורס מפקדי צוותים וגם שם ולאורך שרותך בתחנה הוכחת את היותך לוחם אש מקצועי, חסון וחזק המשרה בטחון לכל לוחם או מפקד בכל משימה מבצעית. לחמת בגבורה, לא נתפסת במחלה הארורה עד הרגע האחרון.
אייל, היית חבר אמת שתמיד כיף להיות במחיצתו, האוכל והמטעמים שהכנת בכל הזדמנות, אבא ובעל מדהים, שנון, מצחיק, איש סוד ושיח.
תחסר לי באופן אישי ולכולנו מאוד. נוח על משכבך בשלום, אוהב אותך ומצדיע לך."
דודו פדידה
"ההיכרות שלי עם אייל החלה לפני 16 שנה, כשנכנסתי לכיבוי ומיד נקשרנו בקשרי חברות. במהלך השנים בילינו הרבה שעות ביחד. במשמרות בזמן העבודה באותו החדר עם אותה מטרה – הצלת חיים. וגם מחוץ לעבודה.
אתאר במעט איזה אדם מיוחד היה אייל, לאלו מביניכם שלא הכירו אותו ורק שמעו את שמו. אייל היה אדם מלא שמחת חיים, שאהב מאוד מוזיקה כמו כל בני משפחתו. אדם שכל חייו עבד קשה לפרנס את משפחתו וניחן בהמון כשרון, ידע לעשות כמעט כל דבר במו ידיו. כל מי שהכיר אותו יכול לספר על אהבתו הגדולה למטבח. בכל משמרת שאייל עבד כולנו ידענו שאנחנו צפויים להעלות כמה ק"ג, בגלל המטעמים שהיה מכין. אייל ואני אהבנו לצאת ביחד להופעות, לברים לשתות בירה ביחד וסתם לדבר על החיים.., אייל היה כבאי אמיץ וחזק והיה מוכן תמיד לעזור לאחרים.
בעקבות מחלתו שהפתיעה באופן מוחלט את חבריו, מעטים הפעמים שראינו אותו, כיוון שלא רצה שיראו אותו כך. ולכן, כל מה שנשאר לחברים זה להתפלל לרפואתו. במהלך המחלה אייל נלחם בגבורה כמו שרק הוא יכול.
אייל יחסר לי מאוד ברמה האישית ואני כבר מתגעגע אליו. אנו כחבריו מוצאים נחמה בזה שאייל הלך מאיתנו בטרם עת, אך כבר אינו סובל כמו שסבל. יהי זכרו ברוך.
אלירן כהן
"אייל חבר שאבד לנו מוקדם מידיי.
כמה מוזר לקרוא לך אייל, בשבילי אתה שריקי או פשוט 'חלוף'. כואב הלב מלחשוב שיותר לא נשתה בירה ביחד ונצחק על העולם. הערבים והמסיבות על האש היו חלק נכבד מחייך. ההומור שלך הקלילות וקבלת החיים בפשטות כמו שהם מבלי לקחת כל דבר ללב היו מנת חלקך.
ברגע המר שקיבלתי את הידיעה על מותך, נצבט לי הלב, ממאן להשלים עם הידיעה הבלתי נתפסת. כמה רציתי בטקס ההלוויה להרים לכבודך ככה עם כל החברים איזה "לחיים" אחרון לפני שנפרד. אם לומר את האמת אנחנו חושבים שמותחים אותנו מתיחה רעה, ותיכף תכנס לתחנה עם גופיה וגי'נס, עם סיגריה בפה ותלחץ יד עד שהידיים נמעכות ותזרוק איזה 'יציאה'..
מבטיח לך חבר יקר, שאורלי והילדים לעולם לא יישארו לבד, תמיד נשתדל לעזור להם. מאוד מקווה שנמצא דרך להנציח את זכרך. לעולם לא נשכח, אוהב אותך אחי, ממני ה'חלוף' השני.."
משמח חתן וכלה
אלי דרעי
"עבדתי עם אייל בראשית דרכו בתחנה שבמושב צלפון, מיד לאחר שסיים את קורס הכבאים הבסיסי. כבר בהתחלה התגלה כאדם רציני, מקצועי וחבר אמת שכיף לעבוד איתו. ככבאים שנמצאים 24 שעות במשמרת האחד עם השני לבד, ביחד איתו לא היה משעמם אף פעם, לשמחתי הכרתי את אביו שיבדל לחיים ארוכים דרך אהבתי לשירה האנדלוסית, וגם את סבו ז"ל בשיעורי תורה ובתפילה משותפים, אייל היה בן למשפחה מפוארה שהשירה והמסורת המרוקאית היו חלק בלתי נפרד ממנה. יהי זכרו ברוך."
דודו בן נעים
"את אייל אני מכיר 17 שנה, מיום כניסתו לתחנה. מייד הבחנת שמדובר בבחור שגדל עם ערכים של חברות טובה ושל ערבות הדדית.
אייל היה איש שיח ורחב ידע ואופקים, אהב לדבר על הכול ולהקשיב. לא פעם נהניתי ללמוד ממנו ולקבל עצה טובה. הצחוק המתגלגל של אייל היה מדבק. הוא היה מלא שמחת חיים. לשבת עם אייל לשתות וליהנות יחד היו רגעים קסומים.
כלוחם אש, אייל מייצג את כל מה שמצופה מלוחם אש - בחור אמיץ, חרוץ ומלא בטחון. אדם שקול שתחושת הביטחון של הסובבים אותו תמיד עלתה.
זו לא קלישאה שלוחמי אש של תחנת בית שמש הם משפחה ואייל היה מרכיב מאחד של כלל החברים. כל אחד מאיתנו מרגיש את האובדן של אייל. אני בטוח שננצור את אייל בלב כולנו, נמשיך את מורשתו בדרך של צניעות, שמחת חיים, רעות ואהבת הזולת. קשה להיפרד ממך אייל, היה לי הכבוד והזכות לעבוד ולהכיר חבר ואדם מדהים, לא אשכח אותך – אוהב אותך."
נתן סולטן
"את אייל הכרתי לפני העבודה המשותפת בכיבוי, ולאחר שאייל נכנס למשפחת הכיבוי למדתי להכיר אותו יותר. אייל היה לוחם אש אמיץ וחזק שבמו ידיו מנע המון טרגדיות והציל חיי אדם.
אייל היה מוסיקאי מחונן אוהב מוסיקה ולנגן על גיטרה. הוא גם היה בשלן גדול, הוא ידע להכין ארוחת מלכים ב- 10 דקות. אייל ניחן בחוכמת חיים גדולה והיה איש שיחה נעים.
חשוב לי שכל מי שלא הכיר אותו וקורא עליו עכשיו ידע שאייל הציל חיים ועזר להרבה אנשים במצוקה.
נזכור את אייל כחבר אמתי ולוחם אש אמיץ שיישאר בליבנו לעד."
קובי דדון
"קשה לי לכתוב על אייל בלשון עבר. אייל היה עבורי חבר ואח יקר. לכתו מאיתנו בטרם עת הוא אבל קשה לתחנה. כולנו כאחד חטפנו שוק שעדיין לא הרפה, כולנו המומים וכואבים. אייל היה חסון וענק תרתי משמע, אישיותו הקורנת זרחה על כולנו. אייל היה לוחם אמיץ, חבר טוב, מצחיק, איש שיח ואדם טוב ורגיש. לכתו בטרם עת עדיין לא מורגש, ימים יגידו. יהי זכרו ברוך."
קשה לכולם. לכתו של אייל בגיל צעיר ובנסיבות, רק מקצין את העצבות והאבידה הגדולה. שום ניסיון הבנה והכלה לא יתארו את החלל שאייל הותיר. מה שמנחם ולו במעט היא העובדה שבשנות חייו הקצרים, אייל אהב את החיים, כך סיפרו עליו וכך ייזכר. יהי זכרו ברוך.