אחת הסוגיות הנחקרות ביותר בעולם התזונה היא סוגיית הממתיקים המלאכותיים. ממתיקים מלאכותיים נמצאו בשימוש החל מאמצע המאה ה-20. ארגוני הבריאות החלו להגביל את הכמות היומית המומלצת בחלק מהממתיקים בשל קשר שנמצא במחקרים לתופעות שליליות שונות. סכרין, למשל, שרמת מתיקותו גבוהה פי 300 מהסוכר, הנמצא בסוכרזית ובדומיה, נמצא מעורר הפרעות במערכת העיכול ובצריכה בכמויות גבוהות שלו נמצא מרכיב מסרטן. לפיכך, צריכתו המקסימלית הוגבלה ל-2.5 מ"ג לק"ג משקל גוף. אספרטיים, שנמצא בדיאט קולה ומתוק פי 200 מהסוכר, נמצא בסוגים שונים של ממתיקים ונמצא שמכיל מתנול - רעלן שפוגע במערכת העצבים וצריכתו הוגבלה ל-40 מ"ג לק"ג משקל גוף ליום.
בשנות השמונים ועם העמקת תופעת ההשמנה העולמית, החלו בשימוש בממתיקים מלאכותיים מסוגים שונים. ההנחה הרווחת בשנות השמונים וכשהתחילו בשימוש יתר בממתיקים מלאכותיים, הייתה כי צריכת ממתיקים מלאכותיים במקום סוכר תצמצם את הצריכה הקלוריות היומית ותגרום לירידה במשקל, מתוך הנחה שגרם אחד של סוכר מספק 4 קק"ל לעומת גרם אחד של שומן שמספק 9 קק"ל. בפועל, משנות השמונים עדים אנו לעלייה במשקל בקרב האוכלוסיה ולעלייה בסיכון למחלות הקשורות בצריכת סוכר מוגברת כדוגמת סכרת ופרה-סכרת.
לפני שנבין את המנגנון שמסביר את האנומליה הזו ונסקור את המחקרים החדשים, בואו נבין מהו ממתיק מלאכותי.
ממתיקים מלאכותיים הם חומרים סינתטיים שנחלקים לשתי קבוצות: ממתיקים נטולי סוכר וערך קלורי לחלוטין, כדוגמת סכרין, אספרטיים, סוכרלוז וסטיביה; וממתיקים המכילים כמחצית מכמות הקלוריות (רב כהלים בשמם המדעי), מופחתי סוכר וקלוריות שמופקים באופן סינתטי ממקור טבעי, כגון פירות וירקות מסוימים. לדוגמה: מלטיטול, סורביטול, קסיליטול, אריתריטול, מניטול ועוד. לממתיקים אלה טעם לוואי וצריכה מוגזמת מהם עלולה לגרום לנפיחויות בבטן, שלשולים וגזים. ניתן למצוא אותם בשפע במסטיקים, בעוגות ובעוגיות 'ללא סוכר' או 'מופחתי סוכר' ובמוצרים שונים המשווקים תחת תווית ה'ללא סוכר'.
סטיביה היא הממתיק החדש ביותר ומיוצרת מעלי צמח שעבר תהליך עיבוד ולכן נחשבת עדיפה כיום.
סדרת מחקרים חדשים מראה, כי צריכה קבועה של מזון ומשקאות שמבוססים על ממתיקים מלאכותיים, עלולה להקשות על הירידה במשקל ולהגביר את הכמיהה למתוק, בפרט אצל נשים.
מחקר נוסף בדק ומצא פעילות עצבית מוגברת במוח של המנגנונים האחראיים על כמיהה למתוק, בתגובה לצריכת תחליפי סוכר, בהשוואה לצריכת סוכר. נמצא, כי כשעתיים לאחר צריכת תחליפי הסוכר הורגש רעב מוגבר בקבוצה שצרכה תחליפי סוכר בהשוואה לזו שצרכה סוכר. התופעה הייתה מוגברת במיוחד בקרב נשים.
מחקר שלישי מצא, כי תאים במעיים שלנו מסוגלים להבחין בין ממתיקים ותחליפי סוכר לבין צריכת סוכר וכי בתגובה לצריכתם לא נשלח מסר עצבי למוח שהצרכים הקלוריים הושגו. בכך למעשה נשאר הרעב.
בואו ננסה להבין את ההיגיון שעומד מאחורי המחקרים.
בכל פעם שצורכים אנו סוכר ממקור טבעי (פחמימה, דבש, פרי, סוכר חום או לבן), מזהים תאי ביתא בלבלב את החומר שנכנס לגוף ובתגובה משחררים אינסולין למחזור הדם, כדי שיסייע להכניס את הסוכר לתאים. ברגע שנכנס הסוכר לתא, יורדות רמות האינסולין ומשוחרר מסרון עצבי למוח שהתאים קיבלו מזון ושאפשר להוריד את מפלס הרעב. זה תהליך טבעי ובריא.
לעומת זאת, כאשר צורכים אנו ממתיק מלאכותי, מרגישים אנו עדיין טעם מתוק (אפילו מתוק מאוד- חלק מהממתיקים מתוקים פי עשרות עד מאות מהסוכר הטבעי). בתגובה, משחרר הגוף אינסולין בכמות מוגברת אבל אין סוכר להכניס לתאים, כי הממתיקים כמעט ללא קלוריות וללא פחמימות.
כתוצאה מתהליך זה, מתרחשים שלושה דברים: 1. התאים נשארים רעבים כי לא נכנס אליהם סוכר. 2. התאים ישדרו למוח להגביר את התאבון כדי לספק את הסוכר, כלומר לא תהיה ירידה בתאבון אלא התגברותו. 3. האינסולין נשאר גבוה. אינסולין הוא הורמון אנבולי - מעודד בנייה, בין השאר בניית מאגרי שומן. אינסולין גבוה יפריע לירידה במשקל ויעודד עלייה במשקל. כך נותרים אנו רעבים יותר ומשמינים.
אז מה נכון לצרוך כדי להמתיק את השתייה? ישנן מספר אופציות שטובות יותר מממתיקים מלאכותיים:
1. לוותר על הממתיקים בכלל. להתרגל לטעם השתייה ללא המתקה. מכיון שסוכר ממכר. לאופציה זו ילווה תהליך גמילה קצר (עד שבוע) שבסופו יפחת משמעותית הצורך בהמתקה. אופציה זו עדיפה מאוד מבחינה בריאותית, בעיקר לאור העובדה ששותים אנו משקאות עם המתקה מספר פעמים ביום, מה שיכול להצטבר לכמות גדולה של ממתיקים.
2. לצרוך סוכר טבעי בכמות נמוכה. ניתן להמתיק עם חצי כפית סוכר (לבן או חום - אין זה משנה) או עם דבש בכמות קטנה.
3. להמתיק עם ממתיקים מלאכותיים, העשויים ממקורות טבעיים (כדוגמת פירות או צמחים) ורוויים בסיבים תזונתיים שרמת המתיקות שלהם היא אחד לאחד רמת המתיקות של סוכר טבעי ולא יותר. הסיבים התזונתיים מאטים את ספיגת הסוכר לתאים, מביאים לשחרור אינסולין מבוקר יותר ועל ידי כך מעודדים פחות עלייה במשקל ומחלות הקשורות לצריכת סוכר מוגברת. דוגמאות לממתיקים כאלה: ממתיקים מבוססי אוריתרתול או זיילטול, ממתקים מבוססי צמח הסטיביה או המונקפיש (MONKFISH).