מאירק'ה נולד בשכונת נווה צדק שבתל- אביב בחורף 1933, בן בכור ליהודה ולחנה, אח לרחל ולאה, שלימים נהרגה בעת שירותה הצבאי. הוריו נפרדו, ובניגוד למקובל נותרו הילדים בחזקתו של האב . יחד עם סבו, שהיה חרדי, ובתנאי מחסור כלכלי, הם נדדו בין בתים בדרום תל-אביב ויפו. מאירק'ה למד בבית הספר "אליאנס", אך סיים את חוק לימודיו בתום כיתה חי"ת. עבד כנער שליח בעיתון "המעלה" ובמקביל הצטרף לארגון "ההגנה".
בשנת 1949 התגייס למחזור הראשון של הנח"ל, והצטרף לגרעין "איל".
בשנת 1951 הצטרף הגרעין אל קיבוץ נתיב הל"ה, שנוסד שנתיים קודם לכן בידי יוצאי פלמ"ח וחבריו התמודדו עם מצוקות ביטחוניות ומחסור. בן פחות מעשרים היה מאירק'ה כשנישא לדליה לבית ברקאי, ולשניים נולדו שלושה ילדים: איל, ניב (ראש המועצה האזורית מטה יהודה כיום) וגיא.
בנתיב הל"ה מאירק'ה עבד תחילה בפלחה. אולם תוך זמן קצר התגלו כישוריו הניהוליים ומנקודה זו והלאה, במשך מרבית חייו, מילא תפקידי מפתח בהנהלת הקיבוץ, בהם באו לידי ביטוי כושר מנהיגותו ויכולתו העיסקית. במהלך אותן השנים חזר מאירק'ה לספסל הלימודים, השלים תואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב, ובהמשך גם שני תארים שניים – בניהול ובמדיניות ציבורית.
בשנת 1972, לאחר שובו משנתיים של שליחות בפריז מטעם התק"ם, מונה מאירק'ה למנכ"ל המפעל החדש שהוקם בקיבוץ: תנ"ה תעשיות, לימים תמי 4. באותן השנים פותחה באוניברסיטת חיפה שיטת טיהור מים באמצעות טכנולוגיית UV, ומאירק'ה שכנע את חברי הקיבוץ לרכוש את הטכנולוגיה החדשה ולהשקיע בה. לימים הפך מכשיר טיהור המים, תמי 4, למותג מצליח המזוהה עד היום עם נתיב הל"ה.
בשנת 1972 מאירק'ה נישא בשנית לרחל'ה, בת קיבוץ גבעת ברנר, שהביאה עמה למשפחה את שרון, ולשניים נולדו ערן ואריאל.
מלחמת יום הכיפורים פרצה בעת שמאירק'ה היה בשירות מילואים, ומפקדם של שלושה מעוזים על גדות תעלת סואץ. מעוז "פורקן " שבו שהה מאירק'ה, למול העיר איסמעיליה, כּוַּתַר בידי הצבא המצרי והופגז ללא הפסק .
במשך יממה וחצי הדפו שלושים ושניים חיילי המעוז, בפיקודו של מאירק'ה, את ניסיונות הכיבוש המצרי, בעוד רשת הקשר מלמדת אותם כי המעוזים האחרים נכבשים בזה אחר זה, וחייליהם נהרגים בקרב או נופלים בשבי.כשהבין מאירק'ה כי לא ניתן יהיה לחלצם בחר לעזוב את המעוז באופן עצמאי. באישון לילה הוביל את כל חייליו בין כוחות מצרים, בהתגנבות בין הדיונות, במהלך ניווט מורכב ומסובך, עד שחברו לכוחותינו. על אומץ ליבו האישי, הגבורה שגילה, התושייה והתפקוד תחת אש קיבל מאירק'ה צל"ש. סיפור יציאתם של לוחמי מעוז פורקן נלמד עד היום בצה"ל ומובא כדוגמת מפתח למתח שבין דבקות במשי מת הכנעת האויב וההכרח לסגת למול כוחות עדיפים.
באמצע שנות השמונים, לאחר שנת שליחות בקראקס (ונצואלה) מטעם משרד החקלאות, התמנה מאירק'ה לסגן ראש המועצה האזורית מטה יהודה. ב-1990 נבחר לראש המועצה, תפקיד אותו מילא עד לפרישתו בשנת 2009, והוא בן 76. לתפקיד ראש המועצה הביא מאירק'ה את מלוא כישוריו הניהוליים והמנהיגותיים ,והוביל יזמויות ותהליכי התפתחות מורכבים בחקלאות, בכלכלה ובתעשייה .בשמו נקשרו, בין היתר, איזונה הכלכלי של המועצה שסבלה מגירעון במשך שנים ארוכות, ומימוש חזונו לאפשר הקמה של יקבים, כארבעים במספר, במרחבי המועצה האזורית, אזור המוכר כיום כ"דרך היין", או בפיו של מאירקה "טוסקנה של הרי יהודה".
מאירק'ה פעל רבות לחבר וללכד את תושבי המועצה, שהיא הגדולה בארץ ומונה 57 יישובים, ולמוטט את החומות שהפרידו בין ישובים קהילתיים, מושבים וקיבוצים, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים. בהמשך לכך יזם את הקמתם של מוסדות חינוך שיהוו בית לכל תלמידי ותלמידות המועצה האזורית, בהם בית הספר 'הרטוב' שבקיבוץ 'צרעה'.
בבוקר יום רביעי, 25 לינואר, 2023, נפטר מאירק'ה בביתו, בקיבוץ נתיב הל"ה ולצידו רעייתו, ששת ילדיו, עשרים נכדיו ונכדותיו, ושמונה ניניו ונינותיו.
יהי זכרו ברוך.
תמונות- באדיבות המשפחה.
בתמונה מתחת מתוך הלוויתו של מאירק'ה ויזל ז"ל. זרי הפרחים שהונחו על קברו. קרדיט צילום: אלון ורדי
