לפני שאתייחס לגמר בין צרפת ובין ארגנטינה, הצצה קטנה למשחק על המקום השלישי, שייערך יממה קודם לכן. קרואטיה נגד מרוקו. מעבר לכך שמדובר בשתי נבחרות שהדיחו נבחרות עדיפות עליהן, זה המונדיאל השני ברציפות שבו במשחק על המקום השלישי מתמודדות שתי נבחרות שהיו באותו בית מוקדם. בפעם הקודמת היו אלה בלגיה ואנגליה.
ומכאן, לגמר. כמה חיכינו לגמר הזה. ליתר דיוק, ציפינו לו פעמיים.
הפעם הראשונה הייתה ב-1986. ארגנטינה בהובלתו של דייגו מרדונה האגדי הייתה מועמדת מובילה מהרגע הראשון. המועמדת השנייה לגמר הייתה צרפת בניצוחם של פלטיני, טיגנה, ז'ירס ושות'. שנתיים קודם לכן רשמה דאבל היסטורי של זכייה ביורו פלוס זהב אולימפי. ארגנטינה כזכור עשתה את כל הדרך עד דוכן המנצחים. התקוות של צרפת התנפצו בפעם השנייה ברציפות בחצי הגמר מול מערב גרמניה.
הפעם השנייה הייתה ב-2002. ארגנטינה של קלאודיו לופז, גבריאל באטיסטוטה ושות' כבשה בסערה את ראשות הבית הדרום אמריקני בפער ניכר מיתר היריבות. צרפת הגיעה כמחזיקת הגביע וכאלופת אירופה. תוסיפו לכך עונה חלומית של זידאן במדי ריאל מדריד עם זכייה בליגת האלופות והרכב יותר מחצי צרפתי של ארסנל, אלופת אנגליה באותה שנה. למעשה, התקוות התנפצו כבר בהגרלה כאשר על פי תוצאותיה ועל פי סדר משחקי הפלייאוף, התברר כי השלב הגבוה ביותר שבו יכולות השתיים להיפגש הוא בחצי הגמר. אך בסופו של דבר, גם חצי גמר ביניהן לא היה והשתיים נפרדו מהטורניר בתום שלב הבתים, במונדיאל שדי מזכיר את זה הנוכחי עם לא מעט נבחרות יומרניות שארזו מזוודות מוקדם מן הצפוי.
אז מה יהיה לנו? פעם ראשונה מזה 60 שנה שהאלופה מצליחה להגן על התואר? או מתנת פרידה למסי במה שמסתמן כטורניר האחרון שלו והצדעה למניף הגביע הקודם, דייגו מרדונה, במונדיאל הראשון שלאחר פטירתו?
גמר שמח חברים...