שתי תערוכות חדשות במרכז לאומנות עכשווית רמלה: 'ואז יבוא השקט’ של רותי הלביץ כהן; ו'קרעים וחיבורים וקרעים' של אנה חייט וסלבה פירסקי.
ב'קרעים וחיבורים וקרעים', מוצגות עבודות יפהפיות של אנה חייט וסלבה פירסקי שנוצרו במיוחד לתערוכה. צילומים המודפסים על בד, חלקם קרעי צילומים תפורים ביד ואחדים רקומים בחוטים משתפלים. בדימויים התפורים, המאוחים-מתפרקים, מפעפע כאב מבין התפרים כמו מגוף פצוע.
הצילומים נעשו במצלמות בפורמט גדול על סרטי פולרואיד מסוג שייצורו נפסק ב-2007. החומר הכימי שתוקפו פג, מותיר על הדימוי כתמים אקראיים שמרמזים על התפרקות הדימוי העתידית ומסמנים אותה. המראה מזכיר במידה רבה צילום אנלוגי מוקדם, אך הוא גם שונה ממנו.
תפירת הצילומים, מהלך חדש, החלה בהשפעת היכרות עם ה'קינצוגי', טכניקה יפנית של ריפוי קרמיקה המדגישה קווי שברים, כלומר, משמרת את ההיסטוריה של הכלי ולא מנסה להסתיר פגמים. השימוש בתפירה וברקמה בתוך צילומים יוצר עבודות שנעות בין דו-ממד לתלת-ממד. האומנים עוקבים בחרדה ובדריכות אחר המלחמה המתחוללת באוקראינה ומשפיעה ישירות על מהלך חייהם של קרובים וידידים. הטכניקה החדשה של תפירת הצילומים מבטאת תחושות דחיפות ופגיעות.
ד"ר סמדר שפי, אוצרת התערוכה: "בשפה האומנותית שפיתחו חייט ופירסקי - מאז החלו לעבוד יחד ב-1999 - יש דיאלוג מתמשך בין צילום וציור. העבודה 'מות מארה' מ-1793מתייחסת לעבודה La Mort de Marat של הצייר הניאו קלאסי הצרפתי ז'אק לואי דויד. בציור נראה ז'אן פול מארה, ממנהיגי המהפכה הצרפתית, שנרצח בעת שהיה באמבטיה בביתו. דויד הקנה לציור שפה איקונוגרפית נוצרית (בעיקר דמיון לפסל הפייטה של מיכלאנג'לו מ-1499 שמצוי בוותיקן). חייט ופירסקי יצרו עבודה בה מונח זר אדמוניות על צידו, כנוע כאילו הוכרע במאבק; וטלאים וחיבורים וחוטים פרומים שמשלימים את תחושת הייאוש המלנכולי העולה מהדימוי".
מיצב שבו שלוש עבודות על בדי ענק (בגובה שישה מטרים כל אחת), עומד במרכז התערוכה 'ואז יבוא השקט' של רותי הלביץ כהן. המיצב יוצר חלל בתוך חלל. על הרצפה פזורות מראות אליפטיות שמשקפות בו זמנית את העבודות ואת הצופה.
בתערוכה, מציגה הלביץ כהן לראשונה צילום מבוים. בצילומים מתעטף תומר ספיר, אומן וחבר, בבגד נייר שמופיע ב'שעון החול'. השמלה עשויה מגזרות מצוירות של חלקי גוף, עדינה ועם זאת מחרידה. השמלה מכסה את ספיר כפקעת המכסה על גולם שיהפוך לפרפר. המפגש של גוף גברי עם שמלת הנייר של הלביץ כהן מעלה שאלות לגבי מגדר וכוח.
במקביל לתערוכה, מוצבת העבודה 'זהרורי יופי' בבית הפתוח ברמלה. העבודה, מסך דמעות קולקטיבי, נוצרה בסדנאות ביוזמת המרכז לאומנות עכשווית ברמלה ובשיתוף הבית הפתוח. בסדנאות, יצרה רותי הלביץ כהן יחד עם נשים מקהילות שונות בעיר, דמעות נייר שעליהן כתבו מחשבות, שאלות וסיפורים קצרצרים. העיסוק של הלביץ כהן בנשים, מוצג מהיבטיו המיתיים ומהיבטיו הנוגעים בחיים ממש.
ד"ר סמדר שפי: "במרבית עבודותיה של רותי הלביץ כהן, נשים הן הגיבורות הראשיות. דמויותיהן נשענות על מקורות קמאיים – מיתולוגיות וסיפורים – ועל הגלגולים והעיבודים של אלה באומנות ובתרבות הפופולארית כדוגמת סרטי וולט דיסני. יצירותיה האינטנסיביות, לעיתים באורח קשה, מספרות סיפורים, סיוטים, חלומות ואגדות. הן אומרות שירה ומשמיעות זעקה כישויות עצמאיות שמחפשות את דרכן בעולם".
שתי התערוכות יינעלו ב-28.2.2023.
אירוע פתיחה יתקיים ביום שישי, 2.12, בשעה 12:00.
מפגשי אומנים יתקיימו בימי שישי, 30.12 ו-3.2 בן השעות 11:00-13:00.
המיצב 'בבואה' של דור זליכה לוי יפעל ביום שישי, 2.12, מ-08:00-14:00 בבריכת הקשתות, רח' ההגנה 12 רמלה (הכניסה בתשלום).
התערוכה בחסות עיריית רמלה וקרן רמלה.
המרכז לאמנות עכשווית (CACR), שד' הרצל 112, רמלה.
שעות פעילות המרכז: ראשון - חמישי 09:30-15:30. הכניסה ללא תשלום.
לפרטים נוספים: אתר המרכז, www.goramla.com; 'המרכז לאמנות עכשווית' באינסטגרם
ו'המרכז לאמנות עכשווית רמלה' בפייסבוק.
 |